באר משה (כריף) רלא

החזקה ידעינן היטמא מ"מ לא הוה שמעינן אלא רשות ולכך אצטריך קרא למצוה שכ"כ הרב ק"א ז"ל פ' אמור ע"ש

רש"י ד"ה ולר"ע מכדי וכו' כ"ש כ"ג לחודיה לאביו נמי דאינו מטמא וכו' עכ"ל פירוש דפריך ל"ל לאביו ולאמו דגבי כ"ג דמטמא למת מצוה הא מכ"ש נפקא ולגופ' נמי דלאביו אינו מטמא הא מעל כל נפשות מת שמעינן לה ולא ניחא ליה לפרש דפריך גבי נזיר גופיה משום דהוקשה ליה קושי' התוס' דצריכי למת מצוה ולא ניחא ליה בתירוצם שתי' ל"ל תרוייהו לכתוב חד וכו' דאינו מספיק לשיט' רש"י לעיל דס"ל דלר"ע חדא מנייהו אגב גררא מיהו צריך להבין לפירש"י מאי משני צריכי דאי כתיב אביו וכו' ס"ס לא לכתוב לא ל אביו ולא לאמו שהרי זהו עיקר הפרכא ומאי משני ויש ליישב דהכי משני כיון דיש סברא גבי אביו טפי מאמו וכן להיפך א"כ אי כתיב על נפשות מת לחודיה הוה מוקמינן ליה בחד מנייהו במסתבר טפי כגון אמו דוקא לכך כתיב אביו ואגב גררא כתיב אמו וכן נמי להפך מיהו ק"ק לבתר דכתי' תרוייהו לאביו ולאמו ל"ל על כל נפשות מת לא יבא לקרובים ול"ל לעבור בשני לאוין וכה"ג כתבו התוס' לקמן בעבר הדף ד"ה על כל וכו' דא"כ למה הוצרך בלל לצריכותא לישני בפשיטות דאצטריך לאביו ולאמו אע"ג דשמעינן ליה מעל נפשות מת לעבור עליו בתרי לאוין וצ"ע

תו איכא למידק לפירש"י דפריך לר"ע ואמאי לא פריך נמי לר' ישמעאל דהא איהו ס"ל דכ"ג והוא נזיר מטמא למת מצוה כדקאמר מ"ל חד לאו וכו' וא"כ כ"ש כ"ג לחודיה ולמה ליה לאביו ולאמו גבי כ"ג דמטמא למת מצוה ולא שייך לשנוייא דתלמודא דמשני דאתו לגופיה וצריכי וכו' שהרי לרבי ישמעאל קושטא הוא דאתו למ"מ כדקתני בהדיא לעיל בבריי' דף מ"ז ע"ב לאביו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה ופירש"י מה ת"ל לאביו לא בא אלא לו' דמטמא למת מצוה וי"ל דהך סברא דקא' לעיל מה לי חד לאו וכו' אינו אלא לבתר דגלי לאביו בכ"ג דמטמא למת מצוה וגלי נמי בנזיר דמטמא למת מצוה ולכך אמרינן דהיכא דהוי כהן הדיוט והוא נזיר דליכא אלא רבוי הלאוין לבד מ"ל חד לאו וכו' אבל אי לא גלי להדיא בחד מנייהו לא שייך למילף זה מזה ולימא מה לי חד לאו וכו' שהרי בכל חד איכא למפרך קדושת עולם או הבאת קרבן ואין להקשות אכתי לרבי ישמעאל כיון דגלי קרא לאחותו דאפילו גבי כרת יטמא למת מצוה א"כ כ"ש כ"ג דאינו אלא לאו ולמה לי קרא בכהן גדול דיטמא למת מצוה וליכא למימר דהא דכ"ג דקדושת עולם חמיר טפי מכרת שהרי ע"כ מוכח דכרת חמור מקדושת עולם דקא' סד"א כי שרא רחמנא כ"ג ונזיר באיסורי לאוין אבל פסח ומילה בכרת לא יטמא וכו' אלמא דברת חמיר טפי מכ"ג דקדושת עולם די"ל דאי לאו קרא דגלי בכ"ג דיטמא למת מצוה לא הוה מוקמי' לאחותו לכרת אלא לכ"ג והוא נזיר משום דליכא הך סברא דמה לי חד לאו וכו' כיון דלא כתיב בהדיא גבי כ"ג דמטמא למת מצוה ואין הכי נמי דכ"ש כ"ג לחודיה ואי נמי ה"א דלא אתא אלא לכ"ג לחודיה דאם אינו ענין לנזיר תנהו ענין לכ"ג לחודיה אבל כ"ג והוא נזיר לא יטמא אבל לבתר דכתיב גבי כ"ג דמטמא למת מצוה ע"כ ה"ה נמי כ"ג והוא נזיר משום מה לי חד לאו וכו' וא"כ ע"כ אחותו אצטריך לכרת ודו"ק

ד"ה ולר"ע דאמר וכו' האי על כל נפשות מת דכתיב גבי כ"ג ל"ל וכו' עכ"ל ר"ל דכתיב תי' כל וגם ל"ל דכתיב נפשות לשון רבים ואמאי לא כתיב על נפש כמו דכתיב גבי נזיר ונדרוש נפש אלו רחוקים מת אלו קרובים ואהא משני שפיר וכ"כ הרב אורח מישור ז"ל

תוס' ד"ה ולר"ע וכו' וא"ת והא צריכי למת מצוה וכו' עכ"ל ר"ל דאי לא כתיב לאביו ולאמו למת מצוה לא הוה דרשינן לאחיו לכ"ג והוא נזיר אלא הוה דרשינן לאחיו למת מצוה אבל כ"ג והוא נזיר לא יטמא וק"ל

בא"ד וי"ל דה"פ וכו' לכתוב חד וכו' עכ"ל והא דלא פריך הכי אלא עד דקא' מכדי ל"ש כהן גדול והוא נזיר מלאביו נפקא וכו' משום דלא תימא דאצטריך לאביו ולאמו חד למת מצוה וחד לכהן גדול והוא נזיר וק"ל

ד"ה ומשני וכו' בקורבא דצד אם דוקא מסברא דקאמר דלא אזיל זרעה בתרה ואי כתיב אביו וכו' כצ"ל

בא"ד בקורבא דצד אב מטעמא דקאמר הש"ס דחזקה וא"ת וכו' כצ"ל

בא"ד כדאמר לעיל ונראה למהר"ף וכו' כצ"ל והשאר נמחק

בא"ד כיון דיש טעם לחלק ביניהן וכו' עכ"ל דאי ליכא טעם לחלק ביניהן לא הוה דרשי' כלל ופרט כיון דאיכא ק"ו ומה שהקשו בתר הכי וז"ל וא"ת וכיון דמטעם כלל ופרט א"כ ל"ל טעמא וכו' עכ"ל אע"ג דכבר כתבו כיון שיש טעם לחלק ביניהן אלמא דבעי טעמא לא כתבו כן אלא משום דתלמודא נתן טעם לחלק ושוב הקשו אתלמודא גופיה ל"ל להך טעמא כלל וק"ל

בא"ד ותדע דהכי הוא וכו' ופירשו בתוס' לעיל מטעמא כלל ופרט וכו' עכ"ל אבל בתוס' שלפנינו לעיל דף מ"ח ע"א ד"ה או אינו וכו' כתבו מטעם אחר ע"ש והא דאולמיה להו להתוס' הכא מילת' דרבי ישמעאל דלעיל טפי מהכא שכתבו ותדע וכו' כונתם לאסתיועי מפירוש התוס' לעיל דפירושו מטעם כלל ופרט ודו"ק

בא"ד ולא דמי לרבי ישמעאל דיליף ליה מק"ו אמו מאביו וכו' עכ"ל פי' גבי נזיר והיינו הא דדריש לעיל אמו לג"ש וע"כ משום דמייתרא מכ"ש מאביו נפקא וכפירש"י לעיל דף מ"ח ע"ב ד"ה אלא מהיכן וכו' וז"ל דהשתא לאביו אינו מטמא לשאר קרובים לא כ"ש וכו' עכ"ל ולפי מ"ש התוספות לעיל דף מ"ח ע"א ד"ה ואין לי וכו' דר' ישמעאל לית ליה הני סברות וצריכותא דהכא ע"ש ניחא כיון דליכא סברא לחלק ביניהן לא עב עבדינן כלל ופרט מיהו התוס' הכא מחלפא שטתייהו וס"ל דרבי ישמעאל נמי ס"ל הני סברות וצריכותא כמ"ש בהדיא בתוך דבריהם מיהו לא ידעתי מה יענה לקושיית התוספות לעיל שהוכיחו מינה דלית ליה לר' ישמעאל הני סברות ודו"ק

בא"ד אינך יכול לומר כלל ופרט וכו' עכ"ל פיר' משום דהוי כללא ברחוקים ופרט בקרובים וק"ל

בא"ד אלא א"כ תאמר דלמעוטי רחוקים קאתי וכו' עכ"ל פיר' אלא א"כ תאמר דלאביו