באר משה (כריף) רל

דידיה קילא לגבי קרובים ולא הוי קדושה אלימתא כ"כ והילכך לא חשיב טופיינא היכא דהוי נזיר וכ"ה מ"מ טופיינא דלאוי יתירי ודאי חשיבי טופיינא ולא יגרעו בשביל טומאת הקרובים שהרי כיון דלא אזהר רחמנא לקרובים וליכא לאו כלל וא"כ לעולם אצטריך קרא לכהן הדיוט לנזיר כיון דאיכא רבוי הלאוין וכן משמע דקא לר' ישמעאל מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין וכו' משמע דלר"ע לית ליה מה לי חד לאו מ"ל תרי לאוין וא"כ מש"ה אצט' קרא לכ"ה ונזיר וצ"ע

דף מ"ט ע"א גמרא אבל אביו אימא ליטמא ליה וכו' הק' ה' אורח מישור ז"ל דאי מטמא לאביו ל"ל לכתוב גבי כהן הדיוט דמטמא לאביו כיון דאפי' כ"ג מותר ליטמא לאביו אלא ע"כ דכ"ג לא מטמא לאביו ע"ש מה שתירץ שאין תירוצו מבורר לי ע"ש נראה ליישב דאיכא למימר דאצטריך לכתוב לאביו גבי כהן הדיוט דאי לא כתיב הו"א דאביו גרע משום דחזקה בעלמא וממילא דכ"ש גבי כ"ג דאינו מטמא אבל לבתר דכתיב אביו בכהן הדיוט דיטמא ליה הו"א דאין כונת התורה אעפ"י דגרע אפ"ה מטמא ליה אלא כונת התו' ר"ל דמטמא לאביו משום דעדיף מאמו דלא תימא גרע אלא עדיף וממילא דגבי כ"ה נמי דלא כתיב לאביו מטמא ליה לכך אצטריך לאביו בכ"ג וכה"ג איכא למימר נמי גבי צריכותא קמא דקא' דאי כתיב אביו וכו' אבל אמו הוה אמינא מטמא לה וכו' ודו"ק

מיהו הא ק"ל דאיך ס"ד דהוה אמינא דגבי כ"ג דמטמא לאמו וכן ה"א נמי דמטמא לאביו וכו' שהרי ע"כ מדיוקא שמעינן דוקא כהן הדיוט הוא דמטמא אבל כ"ג לא דאי כ"ג מטמא לכתביה גבי כ"ג וכ"ש כ"ה אלא ע"כ דוקא כ"ה הוא דמטמא אבל כ"ג לא ואין להקשות דא"כ תקשי לך בלא"ה קראי אהדדי ל"ל לאביו ולאמו גבי כ"ג ת"ל מדכתיב בכהן הדיוט שמעינן דכהן גדול לא יטמא די"ל מדיוקא דכהן הדיוט לא שמעינן אלא איסורא בעלמא ולא איסור לאו וכן נמי אין להק' אפכא למה ליה לאביו ולאמו גבי כהן הדיוט ת"ל מדכתיב גבי כ"ג משמע אבל כהן הדיוט מטמא די"ל דלא שמעינן אלא רשות ולא מצוה ואף למ"ד דס"ל דגבי כהן הדיוט רשות פ"ק דסוטה דף ג' ע"א י"ל דה"א כהן גדול בלאו אבל כהן הדיוט איסורא בעלמא אבל תלמוד' דקא' דהא ליטמא ליה דמשמע דמותר ליטמא כ"ג קשה דאיך ס"ד הכי שהרי ע"כ מדכתיב גבי כהן הדיוט דמטמא ע"כ משמע אבל כ"ג אינו מטמא ואין לומר דהו"א כהן הדיוט מצוה אבל כ"ג רשות ור"ע לשיטתיה דס"ל פ"ק דסוטה דכהן הדיוט מצוה ע"ש דאין זו סברא כלל דאי כהן גדול רשות ליטמא אמאי אינו מצוה מ"ש מכהן הדיוט דהוי מצוה אלא ע"כ משום דכהן גדול אסור ליטמא ויש ליישב דנקט תלמודא ליטמא ליה כלפי דפריך ליה לילף אביו ואמו מהדדי אבל אין ה"נ דכד תקשי ליה מדיוקא דכהן הדיוט שמעי' דאסור ליטמא איכא לשנויי דהוה אמינא איסור' בעלמא ולא איסור לאו ודו"ק

לעיל גמרא משום דחזקה בעלמא וכו' ראיתי מי שהקשה איך ס"ד לומר משום דחזקה בעלמא אינו מטמא לו שהרי קי"ל דסולקין על החזקה דכתיב ומקלל אביו ואמו מות יומת וילפינן מניה דסוקלין על החזקה כדאיתא בפ"ק דחולין דף י"א ע"ב וא"כ הרי דברים ק"ו אם מהניא חזקה למיתה כ"ש דמהניא לאיסור לאו של טומאה וכה"ג הקשה הרשב"א בתשובות גבי כהן הדיוט דכתיב לאביו ולאמו יטמא ודרשו בת"כ דאי כתב אמו הו"א אבל אביי דחזקה בעלמא אינו מטמא לו והקשה הרשב"א שו"ת סימן תרל"ו דמהיכא תיתי דלא יטמא משום דחזקה בעלמא כיון דסוקלין על החזקה ותירץ משום דהוה אמינא דחידוש שחדשה תורה גבי כ"ה דיטמא לאמו שהרי אלו ישראל אינו חייב ליטמא לאמו אלא רשות ומפני שהוא כהן גרע ויתחייב ליטמא לאמו טפי מישראל ואין לך בו אלא חידושו דוקא אמו הוא דמטמא לה ולא אביו ולכך אצטריך לאביו והשתא התימ' על הרשב"א מה יענה גבי כ"ג דאינו חידוש ואיך קא' תלמו' הכא ה"א לאביו אינו מטמא משים דחזקה בעלמא וצ"ע עכ"ד

ובאמת דקושיא אלימתא היא על הרשב"א ונראה עפ"י מ"ש התוספות ד"ה ומשני וכו' דאיכא כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט וכו' וא"כ משו"ה לא ק"ל להרשב"א גבי כ"ג כיון דאיכא כלל ופרט ואע"פ דאיכא ק"ו כיון דסוקלין על החזקה כ"ש איסור לאו מ"מ אין לרבות יותר מן הפרט לא בק"ו ולא משום דרשה כמ"ש התוס' ולפ"ז צ"ל דס"ל להרשב"א דכי אם לשארו דכתיב גבי כהן הדיוט אינו ר"ל קרוביו כדעת הרמב"ם ריש פ"ב מהלכות אבל דא"כ הוי נמי כלל ופרט גבי כהן הדיוט לשארו כלל ולאמו פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט אלא פירו' שארו זו אשתו כפירש"י בחומש ולכך הוצרך לתרץ משו דאין לך בו אלא חידושו ולפי דברי הרשב"א ניחא נמי דאיך קתני בת"כ דה"א לאביו לא יטמא משום דחזקה בעלמא שהרי כיון דכתי' נמי לבנו ולבתו יטמא דאינם נמי אלא חזקה בעלמא אלא משום דהו"א אין לך בו אלא חידושו ואיכא למידק לפי דברי הרשב"א א"כ איך קתני בת"כ משום דאביו חזקה וכו' שהרי כיון דמטעם החזקה לא מהני והו"ל לו' משום דאין לך בו אלא חידושו דזהו עיקר הטעם וליכא למי' משום דשאני איסור טומאה דבקורבא תליא מילתא ובעי טעם לחלק ביניהם כמ"ש התוספות ד"ה ומשני וכו' שהרי כיון דאין לך בו אלא חידושו ודאי דאין צריך טעם לחלק דאל"כ תקשי לך מלבנו ולבתו דהוי נמי חזקה ואין לך טעם לחלק בינם לבין אביו ואפשר משום דמ"מ ה"א מ"ל אביו מ"ל אמו כיון דנולד משניהם הו"ל סוג אחד נינהו ולא שייך לו' אין לך בו אלא חידושו ולהכי הוצרכו לו' משום חזקה לאשמעינן עינן דיש חילוק בין אביו ואמו ולכך ה"ל אביו ואמו תרי סוגים הם ועיין לה' טירת כסף ז"ל בפרשת אמור דרום א' דף קכ"ו ע"ב שיש לגמגם בדבריו דהיכי שייך לו' גבי כהן הדיוט דלא יטמא לאביו דאין בכלל אלא מה שבפרט שהרי כיון דלגבי בנו ובתו עם אביו אין טעם דלחלק ביניהן דאידי ואידי חזקה בעלמא נינהו מידי דהוה אכולהו קרובים דכ"ג כגון אחיו ואחותו דמאביו ואמו ידעינן דאין מטמא להו משום דאין טעם לחלק ביניהם וכמ"ש התוס' וז"ל וניחא השתא וכו' שהרי אין עוד טעם לחלק וכו' וכעת דבריו צ"ע ודע דלפי דברי הרשב"א לא קשה מה שהוקשה למהרש"א ז"ל פ"ק דסוטה דף ג' ע"א ד"ה לא יטמא וכו' שהוקשה לו קושיית הרשב"א. ועיין לחי' שם. ודע דבעיקר קושיית הרשב"א היה נראה לו' דאע"ג דמדסוקלין על