באר משה (כריף) רכט

להפך ל"ל קרא בכ"ג דמטמא למת מצוה יש לי בדין מנזיר ומה נזיר דמביא קרבן וכן נמי יש בו רבוי לאוין מטמא למת מצוה כ"ג דאינו מביא קרבן ואינו אלא לאו א' אינו דין דמטמא למת מצוה אלא ע"כ צ"ל לנזיר דאינו קדושת עולם תאמר בכ"ג דקדושת עולם אלמא דקדושת עולם חמירא טפי מרבוי הלאוין ודוק

והנה לסברת הראב"ד דרבוי הלאוין חמירי לגבי איסור סקילה אין להקשות ממה דמשני תלמודא לר' ישמעאל מה לי חד לאו מה לי תרי לאוי שהרי כיון דחמירי תרי לאוי מאיסור סקילה כ"ש דחמירי מאיסור לאו אחד והיכי קא' מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוי ודוחק לו' כיון דר"ע פליג ולא ס"ל מה לי חד לאו וכו' א"כ י"ל דהראב"ד אליבא דר"מ שנה משנתו וי"ל דהראב"ד לא קאמר אלא משום דאפשר בסקילה ולכך אמרינן דיעבור אסקילה ולא יעבור ארבוי הלאוין אבל הכא קא' היכא דלא אפשר אלא ע"י רבוי הלאוין כגון כ"ג והוא נזיר ולכך אמרינן כיון דשרא רחמנא חד לאו מה לי חד לאו מה לי תרי לאוי כיון דלא אפשר

מיהו ק"ק בפשטא דשמעתא דהיכי קאמר מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוי שהרי ודאי דתרי לאוי חמירי מחר לאו דהא בכל דוכתא אמרינן לעבור עליו בתרי לאוי אלמא דתרי לאוי חמירי מלאו א' וגדולה מזו אמרינן בפ"ג דיבמות דף ל"ג ע"ב לעבור עליו בתרי איסורי וכ"ש לקוברו בין רשעים גמורים ע"ש אלמא דאפילו תרי איסורי חמירי טפי מאיסור א' וסברא פשוטה היא וא"כ היכי קאמר הכא מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוי אימא אע"ג דשרא רחמנא חד לאו מ"מ תרי לאוי דחמירי לא שרא כי היכי דמסיק הכי גבי כרת דקאמר סד"א כי שרא רחמנא למת מצוה ה"מ איסורי לאוין אבל כרת לא והיינו משום דכרת חמור לגבי לאוי ה"נ תרי לאוין חמירי לגבי לאו א' ומיהו להא י"ל כיון דשם לאו חד הוא אלא דהאיסור עצמו חזר ונשנה מה שא"כ כרת לגבי לאוין דשם כרת איסור אחריתי הוא אבל מ"מ קשה דתרי לאוי מיהא חמירי מלאו אחד ודו"ק. ודע שהתוס' לעיל פרק ג' מינין דף מ"א ע"ב ד"ה ואי כתב וכו' למדו מסוגיא דהכא הא דקי"ל אתי עשה ודחי ל"ת ה"ה נמי דאתי עשה ודחי תרי ל"ת וז"ל דאין סברא לחלק בין לאו א' לשני לאוין והכי איכא תנא לקמן דלא מפליג בין לאו א' לתרי לאוין וכו' עכ"ל וכונתם אר' ישמעאל דקא' מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוין וק"ל

רש"י ד"ה אלא מהיכן וכו' וגבי כ"ג ליכא למימר וכו' וכדפי' ברישא דשמעת' וכו' עכ"ל ק"ק דהכא גבי נזיר נמי נימא דע"כ דעל נפש מת לא יבא אתא אלא לקרובים מהך ק"ו גופיה דלעיל דפירש ברישא דשמעתא ומה כ"ה שמטמא לקרובים אינו מטמא לרחוקים נזיר שאינו מטמא לקרובים אינו דין שאינו מטמא לרחוקים ומיהו לפי דברי התו' לעיל ד"ה אי ברחוקים וכו' ניחא דודאי דאי לא כתיב לאביו גבי נזיר לא שייך הך ק"ו משום דעיקר הק"ו היינו דאי ברחוקים אטו משנעשה כ"ג פקעה קדושת כ"ה וכו' וא"כ גבי נזיר לא שייך לו' הכי והילכך אי לא כתיב לאביו הוה אמינא דעל נפש מת לא יבא ברחוקים והילכך אצטריך לאביו לגופיה

מיהו קשה לבתר דכתיב לאביו גבי נזיר א"כ על נפש מת לא יבא לא אצטריך דאי בקרובים הרי אביו אמור ואי ברחוקי' ק"ו מכ"ה שמטמא לקרובי' ואינו מטמא לרחוקים בשלמא לעיל גבי כ"ג אצטריך על נפשות מת לא יבא לקרובי' היכי דהוי לאביו מיותר למעוטי מת מצוה אבל הכא גבי נזיר דלאביו לגופה א"כ תרי קראי על נפש מת לא נבא ולאביו ל"ל וליכא למימר תרוייהו בקרובים וחד לאביו וחד לקרובים שאינו מצטער עליהם שהרי כיון דגלי קרא גבי כהן הדיוט דאינו מטמא לרחוקים אף עפ"י שאינו מצטער עליהם כלל אלמא דלאו משום צער תליא מילתא כמו שכתבנו בחידושינו לעיל ברש"י ד"ה ת"ל וכו' וי"ל דלעולם על נפש מת אצטריך לרחוקים ואף ע"ג דאתי בק"ו מכהן הדיוט אצטריך משום אין עונשין מן הדין וק"ל

ד"ה לכדתניא הרי וכו' והאי דנקיט להו אהדדי וכו' עכ"ל משום דמשמע שהיה הולך לעשות שתי המצות יחד ומיהו אינו מוכרח דאיכא לפרושי או או קתני ועיין לרש"י פרק ג' דברכות דף י"ט סוף ע"ב

ד"ה ד"מ אומר וכו' אלא אגררא וכו' עכ"ל והא דקא' לקמן לר"ע לאביו ולאמו צריכי עיין לחידושינו שם ודו"ק

ד"ה ולר"ע ג"ש דר' מנ"ל וכו' הא דקא' אגררא נסבה וכו' עכ"ל יש לתמוה מנ"ל לתלמודא דאגררא נסבה אדפריך ליה ג"ש מנ"ל ואי משו' דנקט לה ר"ע במלתיה לאביו ולאמו אינו מטמא וכו' משמע דלא דריש אמו לג"ש הרי גם רבי ישמעאל נמי נקט במלתיה לאביו ולאמו אינו מטמא וכו' ואע"ג דדריש לאמו לג"ש ואדרבא אפילו לאביו נמי דנקט במלתיה לא דריש לה למת מצוה אלא לגופה ולאחיו למת מצוה ושו"ר שהתוס' נתעוררו בזה בדף הסמוך ד"ה ומשני וכו' ע"ש מה שתירצו וק"ל

ד"ה מ"ל כהן גדול וכו' כ"ש דכהן גדול לחודיה מותר ליטמא בנגעים וכו' עכ"ל ק"ק אימא דכוליה קרא להכי הוא דאתא דכתב לאחיו יתירה לאשמועינן דאפילו כ"ג והוא נזיר במותם אינו מטמא אבל מטמא לנגעם ולזיבתם ומנ"ל למדרש נמי לאחיו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה וצ"ע

תוס' ד"ה ולאחותו מה ת"ל וכו' אף בעושה פסח ומילה גרידא בלא נזיר וכו' עכ"ל ומיהו מאי דמסיק הא למת מצוה מטמא היינו אפילו נזיר והוא כ"ג ועושה פסח מטמא למת מצוה דכיון דכ"ג ונזיר בלא פסח מטמא למת מצוה ועושה פסח לחוד בלא כ"ג ונזיר מטמא למת מצוה אם כן כשישנו שלשתן אמרינן מ"ל כ"ג ונזיר מ"ל כ"ג ונזיר ועושה פסח כי היכי דאמרי' הכי לרבי ישמעאל מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין וכו' אבל לר"ע אין ה"נ דוקא עושה פסח גרידא ועיין לתוספות פרק טבול יום ופ"ג דברכות וכעת לאפס הפנאי לא עיינתי בדבריהם ע"ש

ד"ה ר"ע וכו' דסברא לאוקומיה קרא קמא ברחוקי' וכו' עכ"ל אבל בזבחים פרק טבול יום דף ק' ע"א איתא הגירסא נפש אלו הקרובים ופירש"י שם ד"ה נפש וכו' וז"ל נפש קרובים משמע שהן כנפשו עכ"ל ע"ש והתוס' שם ד"ה נפש וכו' כתבו דגירסא דהכא עיקר ע"ש ונראה דה"ט משום דמסתמא קרא קמא ברחוקים כמ"ש התוס' הכא וק"ל

ד"ה לאביו וכו' דין הוא דטופיינא דכ"ה דקדושתו קדושת עולם אינו מעלה ומוריד וכו' עכ"ל ק"ק נהי כיון דמטמא לקרובים אלמא דקדושת עולם