באר משה (כריף) כג

מהרימ"ט וז"ל והרמב"ם כתב בפ"א מה' טומאת מת ואע"פי שהל"מ הם אינם דין תורה וכו' ע"ש גמגום קחזינא בדבריו דהרמב"ם לא כתב כן אלא על דברי קבלה והוא בפ"ה מה' טומאת מת דין ה' וז"ל אע"פי שהם דברי קבלה אינם דין תורה והיינו דבר שאינו מפורש להדיא אלא אתי מדרשא כמ"ש שם הכ"מ ז"ל אבל דבר שהוא הל"מ ממש אדרבא כתב הרמב"ם בפ"ב מה' טומאת מת דין י' וז"ל ולפי שטומאתו הלכה הרי הוא דין תורה וכתב הכ"מ וז"ל אף שהנלמד מי"ג מדות נקרא ד"ס זה שהוא הל"מ נקרא דין תורה וכו' ע"ש וא"כ הכא גבי נזירות שמשון דמשמע מתוך דברי הרב דהוי הל"מ איך מביא ראיה מדברי הרמב"ם להירושלמי דחשיב ליה אינה תורה אדרבא ראיא לסתור וצ"ע. ועיין לחידושינו לקמן דף נ"ג ע"ב בגמ' גבי ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח וכו' שהקשינו כה"ג על דברי ה' חזון נחום ז"ל ע"ש

שם גמ' דכ"ע בעינן דבר הנידר וכו' ומיהו ר' יהודא ע"כ לא בעי דבר הנידר ומכאן ק"ל על ה' מש"ל ז"ל פ"ג מה' ק"פ דין י"ג ד"ה מי שחציו וכו' שהק' על מאי דאמרי' בפרק השולח כ"ע ג"ש עדיפא וז"ל ומיהו קשה לישנא דקאמר כ"ע משמע ליכא מאן דפליג וכו' אבל אין זו קושיא דכי אמרי' כ"ע אין המכוון אלא על בעלי המחלוקת אשר הוזכרו וכו' עכ"ל ע"ש משמע מדבריו דכל בעלי המחלוקת מיהא בעינן והרי הכא אמרי' כ"ע וע"כ חוץ מר' יהודא ואע"פ שהוא מבעלי המחלוקת ועיין עוד לחידושינו לפ"ק דמס' סנהדרין דף ו' ע"א דכ"ע וכו'. ודע דמצאתי להריט"בא בפ"ק דיומא על דף י' ע"ב דמבואר מדבריו דס"ל דלשון כ"ע משמע דליכא מאן דפליג ע"ש וצ"ע ועיין לחידושינו פ"ה דכריתות דף כ"ב ע"ב ודו"ק

ובפשטא דשמעתא הוק' לי דמשמע דס"ל לתלמודא דלר"י למבעי דבר הנידר וקשה דלפי מאי דפריך בסמוך נזיר נמי כתיב לה' וכו' א"כ אמאי לא נימא דלעולם ר' יהודא בעי דבר הנידר ושאני נזירות דכתיב לה' כי היכי דאמרי' הכי לר' יעקב ולא ס"ל לר' יהודא כשמעון הצדיק וי"ל דאה"נ דלבתר דידע תלמודא דגבי נזיר איכא למדרש לה' לר' יהודא נמי ס"ל דבעי דבר הנידר. ושו"ר שכ"כ מרן הכ"מ ז"ל משם מהר"י בן לב לדעת רבינו פ"ג מה' נזירות דין י"ג ע"ש וה' ז"ל נתן הכרח כי היכי דלא תקשי סתם מתני' אהדדי וכתב עליו הלח"מ וז"ל ובאמת אין זה מוכרח כ"כ אבל נ"ל הכרח אחר עצמי אשר עבורו הוצרך רבינו למשכוני נפשיה דבפ"ב דנדרים אמרינן ואלא ר' יודא היינו רישא וכו' ליקשי ליה טפי דא"א לומר מתני' ר' יודא וכו' את"ד ע"שב נראה דכוונת הרב שכתב דאינו מוכרח כ"כ משום דנוכל לשנויי דהנך סתמי תרי תנאי נינהו ומי ששנה זו לא שנא זו אבל הכרח ה' הוא מר' יודא אר' יודא גופיה וא"כ הכרח עצום הוא: ואחר המחילה נראה דגם הכרת ה' נמי אינו מוכרח ושתי תשובות בדבר חדא דילמא המקשה דלא הקשה טפי מ"ר יודא א"ר יודא אינו אלא משום דאיכא למדחי דחייה בעלמא דלר' יודא בעי דבר הנידר ושאני נזירות שמשון דכתיב לה' כי היכי דלא תקשה ר' יודא א"ר יודא ולכך עדיפא מינה פריך היינו רישא אבל לפי האמת דמשני ליה שפיר לעולם לא בעי ר' יודא דבר הנידר משום דלה' מבעי ליה לשמעון הצדיק בפשטא דסוגיא דהכא ועוד יש לדחות דלא הק' ר' יודא אר' יודא משום דאיכא לשנויי דלאו ר' יודא ממש אלא כלומר דתנא דמתני' ס"ל כותיה דר' יודא בחדא לענין לאו והן ופליג עליה בחדא ואפשר עוד לומר דקושטא הוא דהכי הוא דמאי דקאמר ואלא ר' יודא ר"ל תנא דמתני' ס"ל כר' יודא ואינו ר"ל דמתני' ר' יודא ממש כי היכי דלא תקשי ר' יודא אר"י ודו"ק

שם גמ' דתניא משום ר' אמרו מנין לנולד וכו' כצ"ל כ"ה פ"ק דנדרים דף י"ג ע"א

שם גמ' מה ראית לשחת שער נאה זה וכו' עיין מה שאכתוב לקמן דף ה' ע"א גבי בני מלכים וכו'

שם גמ' דילמא אשלחינן ברישא וכו' האי לישנא איתא נמי פ"ג דקידושין דף ס"ו ע"ב שלח ואחוי וכו' וכתבו התוס' תרגום של והפשיט ושלח ע"ש

שם גמ' ויך ויקח כתיב וכו' ק"ק דקרי לה מאי קרי לה וי"ל דהמקשה סובר כי היכי שלא נלמוד דין מחודש דנשתנה נזירות שמשון מנזירות תורה לענין טומאה לכך דחקינן לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה. א"נ איכא לפרושי ויקח וכבר לקח וכה"ג אמרי' בפ"ק דסוטה דף ג' ע"א גבי ועבר עליו רוח קנאה וכבר עבר וכו' ע"ש ומשני מ"מ אין להניח פשוטו של מקרא דמשמע ויך והדר ויקח והא דדרשי' וכבר עבר התם איכא הוכחה גדולה כדאמרי' התם אי ס"ד וכו' והא דפריך התם אלא מעתה ועבר לכם כל חלוץ וכו' ה"ה דהו"מ לשנויי אין להניח פשוטו של מקרא אלא עדיפא מינה דחי ליה ועיין לה' יד מלאכי ז"ל אות ו' סי' רנ"ז ועיין לחידושינו שם פ"ק דסוטה ודו"ק

תוס' ד"ה קרבן וכו' כלומר לענין שאסור לטמאות וכו' עכ"ל דלא תימא הא נזירות חיילה עליו לענין יין ותגלחת וכדי להקשות אר"ש דא"כ אמאי הוצרך לדייק מסיפא דבהדיא קתני רישא אינו מיקל בתער וכן קתני נמי הריני כשמשון ה"ז נזיר שמשון אלא דהוצרך לדייק מסיפא לענין שאסור ליטמא לכתחילה וכדי להקשות נמי מר' יודא והכי משמע דאי מותר ליטמא לכתחילה ל"ל למתני ואינו מביא קרבן פשיטא כיון דלכתחילה מותר ליטמא מהי תיתי דמביא קרבן טומאה וק"ק דלקמן פ"ג דף צ"ז ע"ב דייק תלמודא כה"ג גבי מתני' דקתני מי שנזר בבית הקברות אינו מביא קרבן טומאה ודייק קרבן טומאה דלא מייתי הא נזירות חיילא ומשני אינו בתורת טומאה ולא בתורת קרבן דלא חייל עליה נזירות כלל כפירש"י ותוס' שם ע"ש וא"כ ה"נ לישני הכי ובשלמא מאי דפריך אר"ש י"ל דפריך משום דקתני רישא להדיא דנזירות חייל איין ואתגלחת אבל מר' יודא מאי פריך אימא דהכי קתני טומאה לא חיילא כלל מיהו שאר מילי חיילי וי"ל דסמך עצמו נמי משום דקתני אם נטמא משמע דלכתחילה אסור וכן משמע ממאי דמסיק במלתיה אי ר' יודא וכו' ומתני' קתני אם נטמא וכו' ודו"ק ועיין עוד לחידושינו לקמן דף ט"ז ע"ב

ד"ה הרי עלי וכו' ככר זה כבכור אי אמר וכו' כצ"ל והשאר נמחק ודו"ק

ד"ה גבי נזיר וכו' ה"נ נרבה נזיר וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ לר' יעקב נרבה בין בכור בין נזיר כי ידור נדר דמשמע דבעי דבר הנידר מאי ממעט וי"ל דממעט דבר האסור כגון הרי עלי בנבילה כדתנן ריש