באר משה (כריף) כב

מדרבנן לא חיילה א"כ איך מקשה הרב דאמאי לא מוקי לה כר"ש שהרי כיון דלר"ש אפי' מדרבנן לא חיילא דאל"כ במאי פליג והנראה ודאי דהירושלמי אליבא דר' יהודא הוא דקאמר שהרי האי מילתא דנזירות שמשון דמשמע דאיכא נזירות שמשון לא שייכא אלא אליביה דאיהו הוא דאמר נזירות שמשון חיילא ותו דא"כ היכי פשיט ר' חנינא מסתברא וכו' דה"ל אליבא דר"ש דוקא דלא קי"ל כותיה אבל לר"י דקי"ל כוותיה דסתם מתני' כוותיה כדמוקי לה הירושלמי עצמו ע"כ נשארה בבעיא כיון דזו תורה וזו תורה וכו' לא הו"ל הירושלמי למשתק. ותו דאי הירושלמי אליבא דר"ש מה צריך לראיה מקרא דכן יעשה על תורת נזרו דנזירות שמשון אינה תורה שהרי בלא"ה ר"ש קאמר להדיא בברייתא דמדאורייתא בעינן שידור בדבר הנדור והירושלמי עצמו שם יליף לה מקרא דכתיב כפי נזרו את שנזירותו חלה מפיו יצאה נזירות שמשון שלא חלה מפיו אלא מפי הדבור ע"ש א"ו דאליבא דר' יהודא קאמר ולעולם דלר"ש אפי' מדרבנן לא חייל וכוונת קושיית הרב ר"ל אם איתא להאי סברא שיאמרו רבנן דנזירות שמשון חיילא א"כ מנ"ל לתלמודא דלר"ש לא חיילא אפי' מדרבנן ומתני' דלא כוותיה אימא דפלוגתייהו מדאורייתא אבל מדרבנן לכ"ע חיילא ומתני' אתיא אפי' כר"ש ואע"ג דהירושלמי הביא ראיה מקרא דכן יעשה על תורת נזרו דמדאוריית' לא חיילא מ"מ כוונת הרב ז"ל סמך עצמו על מה שהקשה בסוף דבריו שראיה זו של הירושלמי קשה להלום דהא אנן היא גופה אתינן למילף שנזירות שמשון תורה כנ"ל כוונתו

ודע שהייתי סבור דלפי דעת הר"ר אברהם הירושלמי דנזירות שמשון דרבנן ע"כ מאי דמסיק תלמודא דר' יהודא ור"ש פליגי אי בעינן דבר הנדור אי לא אע"ג דהך פלוגתא הויא מדאורייתא מ"מ פליגי גבי שמשון דבעי' כעין דאורייתא תקון אמנם מצאתי למהרימ"ט ח"א סי' ך' דף יו"ד סוף ע"ג שהשיב לשואל וז"ל על כתב שכתבת על מה שהוכחתי מדמוקי גמ' למתני' דלא כר"ש דר"ש לא אמר כלום קאמר משמע אפי' מדרבנן משתי צדדין הוכחתי מדלא מוקי לה כר"ש והא דאמר לא אמר כלום מן התורה קאמר כדמפרש טעמא שלא מצינו בשמשון וכו' ועוד מדמוקי לה כר' יהודא דע"כ ר' יהודא סבר נזירות שמשון דאורייתא דהא לא בעי הנדור עכ"ל הרי דס"ל להרב להדיא דפלוגתייהו משמע דהויא דאורייתא ולא ידעתי אמאי הוצרך ה' לתלות מדלא מוקי לה כר' יהודא בפשיטות הל"ל מדפליגי אי בעי' דבר הנדור או לא "מש משמע דפלוגתייהו מדאורייתא היא וכדכתי' וצ"ע

ומה שהכריח עוד הרב דאי נזירות שמשון דרבנן דה"ל למתני' לומר מה בין נזיר עולה לנ"ש שנ"ע חל על יין מצוה משא"כ בנזירות שמשון וכו' נראה דהכרח זו אינו צודק אלא לפי דברי התוס' לעיל שהקשו במתני' שאלה איכא בינייהו ותירצו דמלתא דליתא בנזירות לא קתני דאי לאו דברי התוס' הללו איכא למדחי דלא קתני נ"ע חל על יין מצוה וכו' דתנא ושייר דשייר נמי שאלה אבל השתא לפי דברי התוס' דשאלה לא הוי שיורא א"כ מאי שייר דהאי שייר ודו"ק

ומה שהק' עוד וז"ל דפ"ב דנדרים מייתי הא דתניא הריני נזיר אם יש בכרי וכו' ואי כ"ש דרבנן א"ש טפי דאע"ג דסתם נדרים להחמיר נזירות שמשון דרבנן לקולא ואדרבא לר"ש שאוסר קשה הא ספיקא דרבנן הוא עכ"ל הנה מ"ש ואדרבא לר"ש שאוסר קשה וכו' אחר המחילה לא ידענא מאי קאמר שהרי לר"ש לא חיילא נזירות שמשון כלל כמבואר בשמעתין דפליגי ר' יהודא ור"ש וע"כ דר' שמעון לא קאי אנזירות שמשון אלא אסתם נזירות כמ"ש שם התוס' בפ"ב דנדרים ותו דעדין לחלוחית הדיו קיימת בדברי ה' עצמו שהביא מחלוקת דר' שמעון ור' יהודא דהכא בתחלת דבריו ונראה דתיבת ור' שמעון דכתב ה' ט"ס היא וכצ"ל ואדרבא אם אוסר קשה וכו' וקאי אר' יהודא גופיה ונופך בעלמא הוא וכן משמע לשון ואדרבא ודו"ק נ"ל

עוד ראיתי לה' ז"ל שפי' בעיקר כוונת דברי הירושלמי לחד פי' וז"ל ועוד נראה שאינה תורה דקאמר היינו דהויא הל"מ וכה"ג אשכחן בדוכתא אחרינא בירושלמי פרק כ"ג ונזיר דמייתי שני טמאים ג' טמאין וכו' אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי וכולהו תורה אצל תרומה והרמב"ם בפ"א מה' טומאת מת כתב אע"פי שהל"מ הם אינם דין תורה ואיכא נפקותא בכמה מילי בדבר שהוא הל"מ לדבר שהוא מן התורה ממש ולעולם נזירות שמשון דבר תורה עכ"ל ע"ש וק"ל עליו כיון דקאמר הירושלמי מסתברא שתדחה נזירות תורה לנזירות שמשון א"כ ממילא נמי דנזירות שמשון לא חיילא אשבועה מה"ט גופיה דמסתברא שתדחה שבועה שהיא מן התורה ממש לנזירות שמשון שהיא הל"מ וא"כ אכתי קשה אף לפירוש זה ליתני במתני' נזיר עולם חל על יין מצוה ועל שבועה משא"כ נזירות שמשון כמו שהקשה הרב עצמו ואכתי קושיא זו במקומה עומדת ואפשר לומר דלא הוקשה ליה להרב אלא לפום אי הוה ס"ל להירושלמי נזירות שמשון דרבנן וספיקו לקולא אבל השתא דהוי הל"מ ולעולם דאורייתא א"ל תנא ושייר דשייר נמי דנזיר עולם ספיקו לקולא משום דספיקו חמור מודאו אבל נזיר שמשון ספיקו לחומרא משום דאין ספיקו חמור מודאו כדמוכח בפ"ב דף י"ט ע"ב וס"ל להרב דע"ז לא שייך לתרץ כמו שתי התוספות דליתיה בנזירות לא קתני דהא הכא איתא בנזירות אלא לגבי ספיקו לקולא וכ"כ ה' אורח מישור ז"ל לקמן דף י"ד ע"א בד"ה כתב הרמב"ם וכו' ע"ש והתוס' שהקשו שאלה איכא בינייהו ולא תירצו תנא ושייר י"ל לשיטתם אזלי בפ"ב דנדרים לחד פירושא דהך טעמא דספקו חמור לא קאי במסקנא ולפ"ז גם בנזירות שמשון נמי ספיקו להקל כנ"ל דעת הרב וקצר במקום שהיה לו להאריך ועיין להלח"מ ז"ל בפ"ד מה' נזירות דין ו'

ואחר כתבי התבוננתי דנזיר עולם נמי דספיקו להקל חשיב ליתיה בנזירות כמו שתי' התוס' שהרי אין הספק חוץ מגופו כגון אי דבר זה אסור לנזיר או לא אלא הספק בגופי אי נזיר או לא וא"כ כי אמרת דספיקו להקל אינו נזיר וא"כ ליתיה בנזירות וכמו שתירצו התוס' וזה פשוט ודלא כה' אורח מישור ז"ל לקמן דאחר המחילה לא דק ודו"ק ועיין לחידושינו לקמן דף י"ג ע"ב גבי בעי רבא וכו' ע"ש באורך

ומ"ש מהרימ"ט עוד דכה"ג אשכחן בדוכתי אחריני בירושלמי ומייתי הך דר' יוחנן דאמר כולהו תורה וכו' הא ודאי דאין משם ראיה לאינה תורה דר"ל הל"מ אלא כוונתו להביא ראיה בפי' תורה כמשמעה דר"ל מן התורה ולאפוקי פירושו הא' שפירש דר"ל שנאמר בה תורה כמו שיעו"ש ודו"ק. ומ"ש עוד