באר משה (כריף) רכח

ואין ה"נ דממילא גבי נזיר ע"כ דבמותם אתא למעוטי נגעים וזיבתם מ"מ גבי כ"ג מיהא לא הוה יליף מנזיר על ג"ש למחצה ומשני דגלי קרא גבי נזיר דמטמא למת מצוה וא"כ ע"כ ג"ש לא אתיא אלא למילף לכ"ג דמטמא לנגעים ולזיבתם ודו"ק נ"ל

ד"ה כל ימי הזירו וכו' ואף ע"ג דכתיב והמת יהיה לו וכו' נפש מת לא אקרי וכו' עכ"ל נראה דלזה כיון רש"י ד"ה ת"ל וכו' וז"ל שלא מצינו שנקרא נפש מה וכו' עכ"ל דקדק לומר נפש מת ולא כתב שלא מצינו שנקרא מת ודו"ק

ד"ה או אינו וכו' מפני שמצטער עליהם וזהו זילותא דנזיר דאקרי קדוש וכו' עכ"ל נראה משום כיון דמצטער עליהם מסתמא דמזלזל בעצמו שיהיה בוכה בקול רם וכן תולש זקנו ומכה על ראשו כדרך כל המצטערים ערים ואינו כבוד לאדם צדיק וקדוש לעשות כן וק"ל

ד"ה ועד שלא יאמר וכו' ופירש הר"ם דלאו לענין מת מצוה בעי למילף וכו' עכ"ל ולפ"ז עד שלא יאמר יש לי בדין דקתני לא הוי דומיא לעד שלא יאמר יש לי בדין דברישא דההיא פריך ל"ל קרא למעוטי מת מצוה דבלא"ה יש לי בדין למעוטי מת מצוה אבל הא דהכא אדרבא מייתי סייעתא לדבריו דלא תימא אימא דלאביו אצטריך לגופיה וצא למעוטי מת מצוה ואהא קאמר דלגופיה לא אצטריך דעד שלא יאמר לאביו בלא"ה יש לי בדין שלא יטמא לקרובים וא"כ ע"כ דאצטריך לאביו למעט מת מצוה מיהו ק"ק דלפ"ז איך מסיק או כלך לדרך זו מה כללו' האמורו' בכ"ה מטמא לאביו אף וכו' שהרי אדרבא נילף מכ"ג דלא מטמא לאביו דהא קי"ל קולא וחומרא לחומרא ילפינן ויש ליישב משום דהסברא נותנת שמטמא לאביו ולכך ילפינן טפי לקולא וכה"ג כתבו התוספות בפ"ק דקידושין דף ל"ד ע"ב ד"ה ונילף מת"ת וכו' לחד תירוצא ע"ש

בא"ד וממילא ידעינן דהיינו קרובים נמי דילפינן להו מכללות דכ"ג וכו' עכ"ל ואין להקשות אכתי איכא למפרך מה לכ"ג שאינו מטמא לקרובים שקדושתו קדושת עולם תאמר בנזיר וכו' די"ל דלאו מכ"ג ילפינן אלא ילפינן פירוש הפסוק דאף קרובים במשמע כמו כ"ג וכה"ג כתבו התוס' פ"ק דקידושין דף ל"ו ע"א ד"ה א"ב וכו' ע"ש מיהו קשה אכתי היכי קאמר או כלך לדרך זו נאמרו כללות בכהן הדיוט וכו' שהרי מה לכהן הדיוט שאינו מביא קרבן על טומאתו ואי התם נמי חשיב פירוש הפסוק דלא הוי אביו במש' א"כ גבי מת מצוה נמי נימא הכי דלא הוי מת מצוה במש' ומאי קשה להו וצ"ע

בא"ד וכן מוכח בתר הכי עכ"ל נראה דהיינו ממה דפריך בתר הכי הא מבעי ליה לו' שאין מטמא לאביו וכו' משמע דר"ל ומנלן דמטמא למת מצוה וכן פיר' רש"י בסמוך ד"ה והא מנ"ל וכו' והיכי פריך הכי שהרי הא דמטמא למת מצוה מכ"ג ילפינן מיהו אי מהא לא אריא דיל דהכי פריך והא מנ"ל וכו' ר"ל אבל למעוטי מת מצוה לא אצטריך דמכ"ג ילפינן אלא נראה ממה דמסיק אלא לאביו וכו' לאחיו אינו מטמא הא למת מצוה מטמא וכו' ומאי משני אכתי הקושיא במקומה עומדת עד שלא יאמר לאחיו יש לי בדין למעוטי מת מצוה דנילף מכ"ג וכו' אלא ע"כ לאו לענין מת מצוה בעי לילף ודו"ק

ודע דמה שפירש"י בד"ה עד שלא יאמר שמטמא למת מצוה הייתי מביאו מן הדין שנזיר מטמא למת מצוה וכו' עכ"ל דמשמע דר"ל ל"ל קרא למעוטי מת מצוה כונת רש"י על עד שלא יאמר יש לי בדין דקא' ברישא אבל דסיפא אין ה"נ דס"ל כדפירשו התוס' כדמוכח מדברי רש"י בסמוך שזכרנו וק"ל

ע"ב גמ' אחותו ל"ל סד"א כי שרא רחמנא למת מצוה נזיר וכהן דאיסורי לאוין אבל פסח ומילה דכרת לא יטמא וכו' אין להקשות דא"כ מאי פריך לר' ישמעאל כ"ג ונזיר דאיסור לאוין הוא די"ל דפריך דאימא לאחותו לא אתא אלא לכ"ג ונזיר דאיסורי לאוין ולא לאיסור כרת דחמור טפי ודו"ק

שם גמ' סד"א כי שרא רחמנא למת מצוה נזיר וכהן דאיסורי לאוין אבל פסח ומילה דכרת לא יטמא וכו' אע"ג דאמרינן ריש פרק בתרא דיבמות דף קי"ט סוף ע"א מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו היינו לענין דעבור רבנן הרחקה ותקנתא דאם חשו רבנן לאיסור כרת חשו נמי לאיסור לאו ועבוד תקנתא כפירש"י שם וכפרק הערל דף פ"ב ע"א ד"ה כל בדאורייתא וכו' ע"ש ועיין לחידושינו לעיל במתני' ריש פרקין שהוכחנו מהכא דכרת חמור יותר מרבוי הלאוין ומקדושת עולם היפך סברת הראב"ד וכן מוכח נמי מר"ע דכרת חמיר טפי מרבוי הלאוין ומקדושת עולם דדריש לאחיו שאם היה כ"ג ונזיר מטמא למת מצוה לאחותו כדתניא הרי שהיה הולך לשחוט פסחו וכו' ומדנקט דרשה דכ"ג והוא נזיר קודם מש משמע דנקט המסתבר תחלה דומיא דדרשת רחוקים וקרובים דנקט המסתבר תחלה כמ"ש התוספו' ד"ה ר"ע וכו' אלמא דמסתבר דכרת חמור טפי מרבוי הלאוין ומקדו' עולם וכן יש להוכיח עוד דקדושת עולם חמירא טפי מרבוי הלאוין מדקתני בברייתא לעיל עד שלא יאמר יש לי בדין ומה כ"ג שקדושתו קדושת עולם מטמא למת מצוה נזיר שאין קדושתו וכו' ומאי פריך אימא מה לכ"ג דאין בו אלא לאו א' ולכך מטמא למת מצוה אבל נזיר דיש בו רבוי הלאוין אינו מטמא למת מצוה אלא ע"כ משום דקדושת עולם דכ"ג חמיר טפי מרבוי הלאוין ואפ"ה מטמא למת מצוה ואין לו' משום דס"ל לברייתא כר' ישמעאל דס"ל מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין היכא דלא אפשר אלא עז רבוי הלאוין והר"ן איירי לענין דאפשר דמילתא אחריתי או רבוי הלאוין חמירי ואע"ג דסברא זו מ"ל חד לאו וכו' אינו אלא לבתר דכת' גבי כ"ג ונזיר להדיא דמטמא למת מצוה והברייתא איירי אי לא כתיב גבי נזיר וא"כ לא אמרינן מ"ל חד לאו וכו' היינו משום דאיכא למפרך מה לכ"ג שאינו מביא קרבן אבל הברייתא איירי לפום השתא אכתי לא אסיק דעתא פרכא זו וא"כ שפיר אמרינן מ"ל חד לאו וכו' ולכך רבוי הלאוין לא חשיב פרכא דאין זה מספיק דאכתי לסברת המקשה דפריך ולר' ישמעאל כ"ג והוא נזיר מ"ל ולא ידע מה לי חד לאו וכו' לפרוך עדיפא מינה אברייתא דקתני עד שלא יאמר וכו' יש לי בדין ומה כ"ג וכו' דאיכא למפרך מה לכ"ג דאינו אלא לאו א' והא עדיפא ליה למפרך משום מאי דפריך לרבי ישמעאל כ"ג ונזיר מנ"ל יוכל הדוחה לדחות דאין ה"נ דלית ליה ואף אם נאמר דס"ל למקשה דברייתא אין ה"נ דהוה מצי נמי למפרך הכי וחדא מנייהו נקט מ"מ אכתי קשה לפי המסקנא דמשני דברייתא קתני לא אם אמרת בכ"ג שאינו מביא קרבן וכו' אכתי איכא למפרך