באר משה (כריף) רכז

דהך ק"ו אינו אלא מכח מי גרע וכו' כמ"ש התוספות לעיל ד"ה אי ברחוקים וכו' וגבי נזיר לא שייך הא מי גרע וכו' ודוק

מיהו קשה דכיון דעל נפשות מח סתמא משמע בין קרובים בין רחוקים כפירש"י היכי מסיק או אינו מטמא לאביו ולאמו אבל מטמא לשאר מתים וכו' שהרי כיון דעל נפשות מת סתמא משמע וי"ל דמ"מ היכא דאיכא סברא מוקמינן לקרא דמסתבר דוקא אבל קשה דאי מטמא לשאר מתים וע"כ על כל נפשות מת דוקא בקרובים א"כ למאי אצטריך דהא כיון דכתיב לאביו ולאמו הרי קרובים אמור אלא ע"כ חד לקרובים וחד לרחוקים ושו"ר לשיטה מקובצת שהרגיש בזה וז"ל אבל מטמא לשאר מתים וצ"ע הרי כבר נאמר על נפש מת לא יבא לאביו א"כ שמעינן קרובים ורחוקים וי"ל דתרוייהו בקרובים חד בשאר קרובים שאינו מצטער כל כך וחד לאביו אבל רחוקי' שאינו עצב עליהם יטמא עכ"ל ואין להקשות דא"כ מאי משני אמרת ק"ו וכו נהי דמק"ו שמעינן רלא יטמא לרחוקים מ"מ מנ"ל דלאביו למעט מת מצוה אימא. דתרוייהו אצטריכו לקרובים ובים חד לאביו וחד לשאר קרובים שאינו מצטער י"ל כיון דהרחוקים שאינו מצטער כלל ואפ"ה אינו מטמא אלמא דלאו משום צער תליא מילתא ודו"ק

תוס' ד"ה ולאמו וכו' נראה דעיקר קרא לנגעי' אצטריך ריך וכו' עכ"ל הוק"ל דל"ל במותם יתירא ת"ל בלא"ה מפשט הכתוב דלא הוזהר אלא על טומאת מת דכתיב על נפש מת לא יבא ואהא תירצו דעיקר קרא למצורע אצטריך דס"ד דחשוב כמת וכו' והנה מהכא משמע משום דקרא במותם יתירא הוא דשמעינן דמטמא לנגעם ולזיבתם וכן משמע נמי דפריך אין לי אלא בנזיר כ"ג מנין אמרת וכו' אלמא דבעינן קרא יתירא וכן לקמן בעבר הדף פריך לר"ע ג"ש דרבי מנ"ל וכן משמע נמי סוגיא דלעיל פרק ג' מינין דף מ"ג ע"א ע"ש ומכאן יש לתמוה על הכ"מ ז"ל פרק ט"ז מה' טומאת אוכלין דין ט' דמשמ' מתוך דבריו דרבינו הוציא דין זה דמטמא לנגעם ולזיבתם מסברא דנפשיה מפשט הכתוב דלא הוזהר אלא בטו' מת ע"ש וצ"ע וכבר הארכתי בחידושינו לעיל דף מ"ג ע"א ע"ש

ד"ה ואין לי וכו' וא"ת מה צריך ק"ו וכו' עכ"ל ה"ה דאיכא לאקשויי נמי מנ"ל דלאביו למעט מת מצוה דהא ק"ו דהכא לא שייך אלא עד דכתיב לאביו כדקאמר אין כ"ג מטמא לאביו וכו' וא"כ אצטריך לאביו לגלויי דהוי אמו יתירא מק"ו ובתירוצם יתורץ וכה"ג הקשו התוס' לעיל ד"ה אי ברחוקים וכו' אלא עדיפא מינה הקשו דק"ו גופיה לא צריך ת"ל מעל כל נפשות מת וכו' ודו"ק

בא"ד הרי כבר אמר דעל כל נפשות מת וכו' עכ"ל הא דלא הקשו בפשיטות הרי כבר אמר לאביו וכ"ש אמו משום דתירוצם פשוט דה"א דלאביו משמע ולא אמו והיינו משום דודאי ילדתו וכו' ולכך הוקשה להו מעל כל נפשות מת סתמא דמשמ' כולהו קרובים ותירצו דמ"מ כיון דלאביו יתירא ה"א למעוטי אמו ולא כולהו קרובים במשמע מיהו ק"ק דבלאו לאביו יתירא אף על גב דנפשות מת סתמא משמע מ"מ הוה מוקמינן ליה במסתבר טפי דהיינו אביו אבל אמו לא שהרי דומיא דהכי מסיק תלמודא או אינו לאביו ולאמו לא יטמא אבל יטמא לשאר מתים וכו' ואף ע"ג דעל כל נפשות מת סתמא משמע בין קרובים בין רחוקים אלא ע"כ משו' דמוקי' קרא במסתבר טפי וצ"ע

בא"ד וע"כ כדפרישית וכו' עכ"ל לא ידעתי אמאי הוצרכו לו' כן דהיינו מחי דפירשו לעיל ד"ה אי ברחוקים וכו' דעל נפשות מת בקרובים דאי ברחוקים הרי מוזהר ועומד כשהיה כ"ה וכו' דהא אף לפי פשטא דברייתא דמלאביו שמעי' דעל כל נפשות מת בקרובים מ"מ מקשו שפיר וצ"ע

ד"ה ה"ג וכו' תימא ת"ל מג"ש דאמו אמו וכו' עכ"ל וה"ה דה"מ לאקשויי נמי ל"ל לאביו בכ"ג למעוטי מת מצוה ת"ל מנזיר בג"ש דאמו אמו ובתירוצם ניחא. והנה לעיקר קו' התוס' עיין להר' יבין שמועה כלל ק"ב דף מ"ב ע"א שהביא דברי רבינו פרץ בשיטת נזיר שכתב כלל א' מחודש לתרץ קושית התוס' ועיין מה שהקשה עליו הרב ז"ל מכמה דוכתי בש"ס ועיין להרב זרע יצחק בחי' למס' שבת כ"ו על דף ס"ד ע"ב שהליץ בעדו ונכון אלא שלבסוף חזר והקשה עליו מפ' המפלת דקאמר מאי נפקא מינה וכו' והניחה בצ"ע. ויש מי שתירץ הא דפריך מאי נ"מ היינו בכה"ג נמי כגון היינו דלא אשכחן למילף מב' הפנאות אלא לימוד אחד לבד א"כ מאי נ"מ בב' הפנאות כיון דבהפנאה אחת סגי למ"ד למידין ואין משיבין ודו"ק

בא"ד נראה למהר"ף וכו' ה"א דכולה ג"ש דאמו אמו אתייא למת מצוה וכו' כיון דמצורע אתקש למת וכו' עכ"ל משמע דמצורע חמיר טפי ממת מצוה וק"ק דא"כ מאי פריך אשכחן כ"ג נזיר מנ"ל וכו' שהרי כיון דגבי נזיר גלי קרא במותם אבל מטמא לנגעים ולזיבתם א"כ כ"ש דמטמא למת מצוה ואם נאמר משום דאיכא למימר נמי לאידך גיסא דלנגעים ולזיבתם הוא דמטמא דאינה טומאת מת ממש אלא טומאת צרעת אבל מת מצוה דהוי טומאת מת ממש אימא דאינו מטמא א"כ אמאי הוצרכו לתרץ דה"א דכולה ג"ש למת מצוה והו"ל הטעות גבי כ"ג דלא הוה מטמא לנגעם ולזיבתם בפשיטות הו"ל לתרץ הטעות גבי נזיר גופיה דה"א דכולה ג"ש לנגעים ולזיבתם אבל לענין מת מצוה נזיר אינו מטמא ע"י ג"ש למחצה כיון דהוי מת ממש וה"ל כעוקר קרא וכו' א"ו דקושטא הוא דמצורע חמיר טפי ממת מצוה וא"כ מאי פריך נזיר מנ"ל ואפשר לו' דודאי כיון דמצורע חמיר טפי ממת מצוה א"כ ע"כ הא דדרשינן במותם אינו מטמא אבל מטמא לנגעם ולזיבתם אינו אלא לבתר דגלי קרא אחרינא גבי נזיר דמטמא למת מצוה אבל אי לא גלי קרא לא הוה מוקמינן במותם אלא למעוטי מת מצוה ולא למעוטי נגעים וזיבתם דחמור טפי והכי משמע קרא במותם דהיינו של אביו ואמו אינו מטמא אבל מת אחר מטמא והיינו מת מצוה שהרי דומיא דהכי נמי הוא דדרשי' לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה דהיינו אבל מת אחר שאינו אביו ואמו כגון מת מצוה מטמא וא"כ היינו דפריך תלמודא נזיר מנ"ל כלומר כיון דליכא קרא אחרינא גבי נזיר דמטמא למת מצוה א"כ אימא דבמותם לא אתא אלא למת מצוה ומנ"ל דאתא למעוטי נגעם וזיבתם ואהא ק"ל להתוס' דלמת מצוה לא אצט' ת"ל מג"ש וא"כ ע"כ דאצטריך במותם למעוטי נגעם וזיבתם ותירצו דאי מג"ש ה"א דכולה אתיא למת מצוה