באר משה (כריף) רכד

כיון דאינו מטמא לקרובים כ"ש שאינו מטמא לרחוקים משום דאיכא למימר הסברא להפך דמטמא לרחוקים יותר מקרובים אלא מכ"ה הוא דידעינן דגלי ביה קרא דמטמא לקרובים ולא לרחוקים וכן הוא בבריית' לקמן דף הסמוך סוף ע"א דקתני או אינו מטמא לאביו אבל מטמא לשאר מתים אמרת ק"ו ומה כ"ה וכו' וק"ל. מיהו ק"ק היכי יליף מק"ו דהא קיל אין מזהירין מן הדין ולפי דברי התוספות ד"ה אי ברחוקים ניחא דאינו אלא גילוי מלתא דמי גרע אטו משנעשה כ"ג פקע וכו' וק"ל

שם גמ' כ"ג שאינו מטמא לקרובים וכו' ראיתי להרא"ם פרש' אמור ד"ה לא יטמא בעל בעמיו וכו' בסוף דבריו שהקשה וז"ל וא"ת ל"ל קראי לנפש לא יטמא דכתיב בכהן הדיוט ועל כל נפשות מת לא יבא דכתיב בכ"ג ועל נפש מת לא יבא דכתי' בנזיר לכתוב חד מנייהו וליתו אינך מניה וי"ל מצרך צריכי דאי כתיב בכ"ה ה"א מה כ"ה מותר בקרובים אף כ"ג מותר בקרובים שהרי כיון דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא ונראה דכונתו דר"ל דה"א דאצטרי' לאביו ולאמו לגופיה משום דה"א מה כ"ה מותר בקרובים וכו' ולא אייתר למעוטי מת מצוה ולכך אצטריך על כל נפשות מת לקרובים ואייתר לאביו למת מצוה כדקתני הכא בבריית' וקצר הרב

אבל אין לפרש דר"ל מותר בקרובים כגון שאר קרובים חוץ מאביו ואמו ומטעם שאינו עצב כל כך על שאר קרובים וכה"ג כתבו התוס' לקמן דף הסמוך ד"ה או אינו וכו' שהרי סברא זו לא קיימא במסקנא דמסיק לקמן אמרת ומה כהן הדיוט וכו' כמו שאכתוב לקמן דף מ"ח ע"א ברש"י ד"ה ת"ל וכו' וק"ל

שם גמ' ולאביו אינו מטמא הא למת מצוה מטמא וכו' הרא"ם בפר' אמור ד"ה לאביו ולאמו הקש' וז"ל וא"ת אכתי קרא דלאביו לא יטמא לאו יתירא דהא אזהרת לאביו ולאמו הוא בלא יטמא דמיירי במגע המת ואזהרת על כל נפשות מת היא בלא יבא דמיירי באהל המת י"ל וכו' ע"ש באורך ויש לתמוה עליו שהרי ע"כ דקרא לא יטמא סתמא משמע בין מגע בין אהל שהרי לעיל פרק ג' מינין דף מ"ב ע"ב דריש לא יטמא לא יבא דכתיב גבי נזיר לחייבו שתים על הטומאה ועל הביאה וע"כ משום דלא יבא יתירה דמלא יטמא שמעי' בין מגע בין אהל וכ"ה בהדיא במקובצת שם וצ"ע ועיין עוד בזה לחידושינו שם ודו"ק

תוס' בד"ה מרובה בגדים וכו' עדיף ממנו הגהה מרובה בגדים וכו' כצ"ל

בא"ד כגון שכבר נגנז שמן המשחה וכו' ומינו אחר תחתיו ומשחוהו וכו' עכ"ל לא ידענא איך כתבו ומשחוהו כיון דנגנז שמן המשחה ונראה דמ"ש כגון שכבר נגנז שמן המשחה טעות הוא ויש למוחקו וכצ"ל לכאורה משמע מרובה בגדים כגון שמינו כ"ג מרובה בגדים וכו' עכ"ל ור"ל כגון שלא משחו אותו וכה"ג כתב מהרש"א פ"ג דמכות דף י"א ע"ב ע"ש ולזה הקשו שפיר דאיך משחו שני ולא א' וק"ל

בא"ד אלא יש לפרש כגון שיש כ"ג משוח ואירע בו וכו' כצ"ל ונמחק תיבת שעבר וק"ל

בא"ד ומשוח השני עבר מעבודתו וכו' כצ"ל

בא"ד ולהכי ליכא למימר דמת המשיח דא"כ וכו' עיין להרב שע"ה ז"ל הלכות עבודת יום הכפורים דף נ"ב ע"ד

בא"ד והשתא המשיח שעבר קודם למרובה בגדים וכו' עכ"ל כתבו כן כלפי מה שהקשה לעיל דאיך משחו שני ולא א' משום דמרובה בגדים הוא הא וקודם למשוח שעבר ואהא כתבו דה דהשתא ניחא דהמשוח שעבר הוא קודם למרובה בגדים משום דמרובה בגדים הוא כהן שלישי וק"ל

ד"ה ח"ש משוח מלחמה משמש בהם וסגן עובד וכו' כצ"ל ק"ק דבפרק קמא דיומא דף י"ב סוף ע"א איתא דאמר אביי לובש שמנה וכו' משמע דביום הכפורים עובד בח' בגדים וכן משמע כל הסוגי' התם ונראה להגיה וכצ"ל וסגן עובד בד' בגדים כמו הדיוט עד שעובד ביוה"כ תחת כ"ג וכו' עכ"ל וכן הוא בהדיא במקובצת בשם הר"ר עזריאל ור"ל חוץ אם עובד ביום הכפורים כשאירע קרי לכהן גדול דעובד בח' בגדים כמו כ"ג ועיין לה' אורח מישור זל

בא"ד ותו כל החמשה דברים וכו' דאינן נוהגין בסגן ונוהגין במשוח מלחמה וכו' עכ"ל ק"ק כיון דבכל הני הוי משוח מלחמה ככ"ג וכן נמי שעובד בח' בגדים כמו כ"ג אמאי היו ממנין סגן ומשמע דאף בזמן דאיכא משוח מלחמה כגון בבית ראשון היו ממנין סגן כדקא' סגן ומשוח מלחמה הי מנייהו עדיף כן הקשו הת"י פ"ד דיומא דט"ל ע"א ד"ה למה סגן מימינו וכו' ותירצו וז"ל ואומר ר' דמשוח מלחמה הוי קצת איבה הואיל ומעתה משמש בח' בגדים עכ"ל ר"ל מעתה אע"פ שלא אירע קרי בכ"ג וק"ל

ד"ה למה תקנו וכו' ובפרק טרף בקלפי גרסינן למה סגן מימינו פי' לימינו עכ"ל גירסא זו הביאה רש"י התם דף ט"ל ע"א ע"ש ולפ"ז אין התשו' שאם אירע בו פיסול עולה מעין השאלה וראיתי להר' שיח יצחק ז"ל שכתב דהכי משיב כדי שיכירו כל העם שהוא עומד לשמש תחת כ"ג כשאירע בו פיסול ע"ש וכתב עוד על מה שכתבו התוס' פי' לימינו וז"ל כלומר דמימינו משמע שהולך בצדו ממש וזה אינו דההולך לימין רבו ה"ז בור אלא הכונה לימינו קרוב לימינו ודמצדד אצדודי כדאית' לעיל דף ל"ז ע"א עכ"ל ודבריו תמוהים אדרבא התם דף ל"ז ע"א משמע דלשון לימינו גרע דמשמע אצלו ממש ולכך קאמר שמואל ההולך לימין רבו הרי זה בור אבל לשון מימינו משמע מצדד אצדודי. ולכך קתני הסגן מימינו וא"כ איך כתבו דמי דמימינו פירוש לימינו אדרבא כלפי לייא וצ"ע. ודע שראיתי בשיטה מקובצת שכתב משם הר"ר עזריאל וז"ל בטרף בקלפי גרסינן למה סגן מימינו ואית דגרסי מימינו ואינו מובן ונראה להגיה בדבריו למה סגן ממונה ואית דגרסי וכו' וגירסא זו הביאה נמי רש"י שם פרק טרף בקלפי ע"ש

ד"ה עד כאן לא פליגי וכו' מכאן מוכח שאין לגרוס וכו' עכ"ל דע שהתוס' פ"ג דשבת דף מ"ו ע"ב ד"ה כבתה וכו' כתבו דדרך הש"ס אף ע"ג דהוה מצי לאתויי רישא בהדיא מייתי סיפא ודייק מינה ע"ש ולפי זה אינו מוכרח שאין לגרוס וכו' וכ"כ הרב אורח מישור ז"ל מיהו מצאתי לתוס' עצמן שם באותו פרק דף ל"ט ע"ב ד"ה אלא וכו' שכתבו להפך דדרך הש"ס שמדקדק מרישא אף על גב דקתני סיפא בהדיא ע"ש וכ"כ עוד בפ"ב דמסכת בתרא דף כ"ז ע"א הא שלשה וכו' ע"ש ומשמע דכ"ש היכא דרישא להדיא וסיפא מדיוקא דמייתי רישא שהיא להדיא וא"כ כ"ה נמי דעת התוס'