באר משה (כריף) רכב

רוצה וא"כ אמאי הוצרכה מתניתין לומר שאין קדושתו קדושת עולם וכו' אלא נראה כוונת הירושלמי ר"ל דהך נזירות שהדירו אביו לא הוי נזירות מן התורה אלא או מדרבנן כדי לחנכו או הל"מ כדאיתא לעיל דף כ"ט ע"א וכך פי' הרב פני משה ובזה ניחא נמי מנזיר עולם דאיהו נמי דברי קבלה כדאיתא לעיל דף ה' ע"א וכ"כ במקובצת לעיל פ"ק דף ד ע"א משם הרא"ש ד"ה מתני' הכביד שערו וכו' וז"ל והלכות נזיר עולם ונזירו' אבשלו' הילכתא גמירי לה וקראי אסמכתא בעלמא נינהו עכ"ל ע"ש. ולפי זה הא דתנן בפ"ד דמסכת שמחות וחכ"א יטמא נזיר ואל יטמא כהן שזהו קדושתו מרחם וזה אין קדושתו מרחם מפני שזה קדושתו לשעה וזה קדושתו קדושת עולם ופירש הר' אורח מישור ז"ל דר"ל אין קדושתו מרחם מעצמו רק כשהזירו אביו ע"ש אינו כן אלא דר"ל אין קדושתו מרחם מן התורה ומ"מ לדידי נראה דהך משנה דשמחות ט"ס נפל בה שהרי מ"מ העיקר חסר ותו למה אכפל לומר מפני שני פעמים לכן נראה למחוק הך מפני קמא ותהא מכוונת כמו משנתינו ודו"ק

עוד הקשה הרב אורח מישור זל אמאי לא תירצו התוס' דנזיר עולם אף עפ"י כן מקרי קדושת שעה משום דאפשר בשאלה ובטלה קדושתו וכ' דאפשר נמי דזהו כוונת משנתינו ע"ש ונראה דהדין עם התוס' ולשיטתם אזלי שהרי לעיל פרק ג' מינין דף לז ע"א מייתי ברייתא דקתני ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו וכו' וכתבו התוספות יש היתר לאיסורו שיכול לשאל וכו' ע"ש א"כ ע"כ משמע דאין איסורו איסור עולם אינו על שאלה דוה מקרי יש היתר לאיסורן וממילא נמי דודאי דמתניתין הכא ה"ה דהו"מ למנקט הך קולא דיש היתר לאיסורו וע"י שאלה כדקתני הך ברייתא דלעיל אלא חדא מנייהו קתני ומיהו התוס' הכא והירושלמי דלא תירצו משום דאפשר בשאלה משו' דניחא להו לתרץ לפום שיטת מתני' דלא קתני קולא זו דע"י שאלה דאי נזיר עולם הוי מטעמא דשאלה א"כ הו"ל למתני למנקט טעם זה גבי נזיר סתם נמי ודוק ועיין לה' לח"מ פ"ז מהל' נזירות דין י"ג

ודע דאיתא בירושלמי נזיר עולם ונזיר נזירות וכו' והרמב"ם השמיטו וכבר תמה עליו המש"ל זל תו איתא התם בירושלמי החליפו עובר משום לא תטמא את אדמתך וכו' ופי' המפרש ה' פני משה החליפו כל אלו וטמאו שלא כסדר שאמרנו וכו' ע"ש והרמב"ם השמיט נמי גם דין זה והתימא על המש"ל ז"ל שלא נתעורר גם בזה וצ"ע

ד"ה בשלמא וכו' וטעמא כדאמרינן במתניתין עכ"ל כצ"ל

ד"ה וכן משוח וכו' זה ולא אחר וכדאי' פ"ק דכריתות וכו' עכ"ל התם בפר"ק דכריתות דף ה' ריש ע"ב ליתא לדרשא זו אלא משום דאמרינן התם כולו קיים לעתיד לבא וע"כ דנפק"ל הכי משום דכתי' זה משמע ולא אחר דאי כעין אותו שמן קאמר הו"ל לכתוב בזה ועיין להרא"ם פ' תשא וק"ל

בא"ד והא דקאמרי התם וכו' או למוסרו לציבור וכו עכ"ל פ"ק דכריתות דף ה' ע"א איתא אמר מה ללמוד בו ע"מ למוסרו לצבור וכו' ע"ש משמע דחדא מילתא היא ונראה דט"ס הוא אלא כצ"ל אמר מר למוסרו לצבור פטור דודאי תרתי נינהו דלימוד יחיד לחוד ומסירת צבור לחוד ומילי מילי קתני בברייתא וכדמשמע מדברי התוס' הכא דכתבו או למוסרו לצבור וכו' וע"ש לה' באר שבע זל ודלא כהתי"ט שם ע"ש

בא"ד ללמדם שידעו לעשותו וכו' עכ"ל לא ידענא כונת תירוץ זה אם ר"ל לא שימשחו ממנו א"כ היינו תירוץ שני ומה לנו שיהא הלימוד בימי משה ואם ר"ל שימשחו ממנו ומשום דבימי משה הילכך חשיב כמו שמן שעשה משה א"כ אמאי הוכרחו לומר ללמדם שידעו לעשותו שהרי כיון דלמשיחה ממש שרי ונ"ל להגיה וכצ"ל הא דקתני למוסרו לצבור היינו בימי משה וכו' עכ"ל ור"ל לעולם למשיחה ומשום דבימי משה ושוב כתבו בתירוץ השני למוסרו לצבור נמי דקתני היינו נמי ללמדם שידעו לעשותו ולא למשוח ממנו מיהו ק' לפי תירוץ ראשון כיון דבימי משה חשיב כמו שמן שעשה משה אמאי קתני בפ"ק דכריתות והסך ממנו פטור לפי שאין חייבין אלא על שמן שעשה משה בלבד ע"ש ומ"ש לענין משיחה דחשיב כמו שעשה משה ממש ושרי למשוח ממנו אף ע"ג דכתיב זה ולא אחר ה"נ אימא לענין הסך ממנו נמי דחייב כמו שמן שעשה משה ודוחק לומר הא דקתני והסך ממנו פטור קאי אחלוקת ללמוד בו דוקא וצ"ע

ודע שראיתי לה' מש"ל ז"ל פ"ב מהל' כלי המקדש דין ו' שלא הזכיר אלא תירוץ שני של התוס' ויישב על פי תירוץ זה סוגיא דפ"ק דכריתות דף ו' דאמאי לא הקשו לר' יוסי מברייתא דהמפטם הקטרת למוסרו לצבור וכו' משום דגבי שמן המשחה נמי אמרינן הכי והתם פשיטא דאינו כשר לצבור כמ"ש התו' הכא דהכוונה היא שילמדו לעשות ולא שימשחו בו את"ד ע"ש ותמהני דאיך לא הרגיש דלתירוץ א' של התוס' דלמוסרו לצבור וכשר למשיחה אין תירוצו מוכרח ואפשר שלא היה גורס בדברי התוס' אלא תי' שני ותו לא: מיהו ק"ל לתירוץ זה השני דתוס' שהרי התם פ"ק דכריתות דף ה' ע"ח יליף דלצבור מותר דכתי' בקטרת לא תעשו לכם הוא דאסור אבל למוסרו לצבור פטור ונהדר שמן יליף מקטרת ע"ש וא"כ גבי קטרת ע"כ דלצבור פטור דקתני היינו דמותר להקטיר ממנו דאי ללמדם שידעו לעשותו א"כ דומיא דהכי דקאמר לכם היא דאסור דהיינו לכל יחיד ויחיד הוא דאסור היינו ללמוד בו וזה אינו שהרי ללמוד בו היחיד מותר אלא ע"כ דה"ק לכם הוא דאסור להקטיר ממנו היחיד אבל למוסרו לצבור מותר שיקטירו ממנו ומיהו זל הא דקאמר לכם הוא דאסור אינו ר"ל לכל יחיד ויחיד אלא דה"ק לכם הוא דאסור כלומר להנאתכם דהיינו כדי להקטיר ולהריח ממנו אסור הא לא"ה שאינו לשום הנאה מותר והיינו כגון למוסרו לצבור ללמדם לעשותו וה"ה נמי ליחיד ללמוד בו נמי אלא תלמוד' חדא מנייהו נקט. ואכתי קשה שהרי גבי קטרת לא כתיב זה ולא אחר ודאי דמותר להקטיר ממנו א"כ גבי שמן נמי ע"כ דלמשיחה נמי קאמר דלמוסרו לצבור מותר למשיחה וכתירוץ ראשון דתוס' וצ"ל כיון דכתיב זה ולא אחר ע"כ אהני לימוד הקטרת לענין למוסרו לצבור ללמוד בו דוקא הוא דמותר ועיין להרב חזון נחום ז"ל בפ"ק דכריתות ודו"ק

בא"ד וכשר בכך בלא משיחה דת"ר בפ"ק דמגילה וכו' מרובה בגדים מנ"ל ת"ל הכהן המשיח וכו' עכ"ל אע"ג דתלמודא הכא קאמר בהדיא דכשר בכך דקאמר מרובה בגדים עביד עבודה כוונת התוס' להביא ראיה לתלמודא גופיה ואע"ג דהך הת"ר פ"ק