באר משה (כריף) רכא

פרק שביעי

שם במשנה כ"ג ונזיר אין מטמאין בקרוביהן וכו' משמע דאין מטמאין לשום קרוב אע"ג דגבי כ"ג לא כתיב אלא לאביו ולאמו ה"ה נמי שאר קרובים כגון אחיו ואחותו דילפינן מנזיר דכתיב ביה נמי לאחיו ולאחותו שהרי כ"ג ונזיר שוין הן לענין אזהרת טומאה כמ"ש ה' מש"ל ז"ל פ"ג מהלכות אבל דין א' וכן נמי ה"ה בנו ובתו אף ע"ג דלא כתיבי בהדיא לא בכ"ג ולא בנזיר ק"ו הוא ומה אביו ואמו שחייב בכבודם אינו מטמא להם בנו ובתו שאינו חייב בכבודם לא כ"ש וכה"ג עביד ק"ו בתורת כהנים פרשת אמור גבי בנו ובתו דכ"ה הביאו הרא"ם פ' אמור ד"ה לא יטמא בעל בעמיו וכו' וכן משמע מלשון רש"י לעיל פרק ג' מינין דף מ"ב ע"ב ד"ה והושיטו לו וכו' שכתב דאינו מותר ליטמא בשום קרוב שלו וכו' עכ"ל משמע דלבנו נמי אינו מטמא וזה פשוט וכתבתי זה מפני שראיתי לתוס' סוף פרק אחד דיני ממונות דף ט"ל ע"א גבי ההוא צדוקי דאמר לר' אבהו אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קברוה למשה במאי טביל וכתבו התוס' הא דלא ק"ל איך נטמא משום דישראל נקראו בנים למקום עכ"ל ודבריהם תמוהין דמה בכך אם נקראו בנים שהרי כיון דכ"ג אינו מטמא לבנו וגבי קב"ה ודאי דיהבינן ליה כל קדושה שבכהונה ודין כ"ג יש לו ונראה דכוונת התוס' אינו אלא לשיטת אותו המין דלא ידע דכ"ג אינו מטמא לבנו כיון דלא כתיב בהדיא אבל לדידן קושיא מעיקרא ליתא דודאי דאין ליחס כלפי מעלה טומאה וטבילה אבל למימר דלא ידע אותו המין דקב"ה יש לו דין כ"ג אלא דין כ"ה דאין זו סברא כלל איך שיהיה נקיטינן לדידן דקב"ה יש לו דין כ"ג ואינו מטמא לבנו ובזה אין מקום למה שראיתי בספר ריח שדה בדרשותיו סוף ספרו פר' ויחי דף י"ט ע"ד ד"ה ובזה וכו' שרצה לפרש הפסוק והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך דר"ל ע"י הצדקה מוכח דאנו בנים דמשל למלך שכעס על עבדו וכו' ואז הקב"ה מתעסק בו ומטמא דכהן מטמא לבנו את"ד ע"ש ואחר המחילה לא דק דהקב"ה ודאי יש לו דין כ"ג לדידן ואף לבנו אינו מטמא וק"ל

ודע שראיתי למהרש"ל זל במסכת גיטין פ"ח דף ע"ט ע"ב ברש"י ד"ה מטמאין וכו' שכתב וזל לאו דוקא אלא אחד כהן והשני נזיר וכו' עכ"ל אשר מבואר מדבריו דס"ל דהנזיר מטמא לאשתו גמורה והוא תימא דנזיר אינו מטמא לקרובים כלל כמו כ"ג כדקתני מתני' הכא וקרא מפורש הוא בפר' נשא דכתיב לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא וכו' וכ"ש אשתו והתימא על מהרש"א שם שהזכירו ולא נתעורר בו ע"ש וצ"ע

שם במשנה אבל מטמאין למ"מ וכו' עיין תוס' פ"ג דברכות דף כ"ט ע"א בד"ה שב ואל תעשה שהקשו דאמאי לא אמרינן נמי גבי כלאי' דכבוד הבריו' דוחה ל"ת דלא תלבש שעטנז כמו נזיר וכ"ג דכבוד הבריות דמ"מ דוחה ל"ת דטומאה ותירצו מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ומה לכהן שאין לאו שוה בכל ע"ש וראיתי מי שהקשה דאין תירוצם מספיק דנהי חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי ונילף מתרוייהו במה הצד וכה"ג כתבו התוס' בפ"ק דיבמות דף ה' ע"א בד"ה שכן ישנו בשאלה וכו' וכן התו' לקמן בפ' ב' נזירים דף נ"ח ע"ב ד"ה הר"ף וכו' ע"ש וקשיא אלימתא היא וצ"ע

שם במשנה יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם וכו' וכן פסק הרמב"ם פ"ז מהלכות נזירות דין י"ג ועיין לה' שע"ה זל ה' מאכלות אסורות דף קע"ב ע"ב שהקשה מכאן לסברת הראב"ד שהביא ה' פר' דרכים משם הר"ן דרבויי הלאוין חשיבי איסור חמור אפי' לגבי איסור סקילה א"כ כ"ש וק"ו לגבי קדושת עולם ואיך קתני יטמא נזיר שהרי יש בו רבוי הלאוין טפי מכ"ג ע"ש ולע"ד אי מהא אפשר לומר דשאני הכא לגבי טומאה אין ה"נ דקדושת עולם חמירא טפי כיון דקדושה אלימת' היא דשל עולם היא אין לו ליטמ' וחמירא טפי מרבוי לאוין וכ"ש מסקילה והילכך יטמא נזיר ולא כהן ודוגמא לזה ראיתי להתוס' שכתבו כעין זה בפרק גיד הנשה דף ק"א ע"ב ד"ה הזיד וכו' דאף ע"ג דחמיר שבת דבסקילה טפי מיוה"ך דבכרת אפ"ה חמיר ליה יוה"כ לפי שהוא יום סליחה וכפרה וכו' ע"ש וה"נ נימא אעפ"י שהיא לאו אחד אפ"ה חמי' טפי מרבוי הלאוין לפי שהיא קדושת עולם

אבל אי קושיא מסוגיא דשמעתין לקמן דף מ"ח סוף ע"ב דפריך אחותו ל"ל סד"א כי שרא רחמנא למת מצוה נזיר וכהן דאיסורי לאוין אבל מילה ופסח דכרת לא יטמא וכו' ע"ש אלמא דכרת חמור טפי מרבוי הלאוין וכ"ש סקיל' דחמיר' טפי מכרת כדמוכח מדברי התוס' דפרק גיד הנשה שזכרנו והתימא על ה' שע"ה זל שלא הרגיש בקושיא זו ועוד מוכח נמי דכרת חמיר טפי מקדושת עולם דקאמר כי שרא רחמנא למת מצוה נזיר וכהן וכו' אלמא אעפ"י דכהן קדושת עולם כרת חמור מניה וכ"ש סקילה ומעתה הדרא גם קושית ה' שע"ה לדוכתה כיון דרבוי הלאוין חמירי טפי מאיסור סקילה כ"ש דחמירי טפי מקדושת עולם ואיך קתני מתניחין יטמא נזיר וצ"ע ועיין עוד לחידושינו לקמן דף מ"ח סוף ע"ב ודו"ק

תוס' ד"ה כ"ג וכו' בספרים היה כתוב אבל וכו' כצ"ל ועיין לתוס' לקמן ע"ב הדף ד"ה עד כאן וכו'

בא"ד כ"ג הלכותיו בפר' אמר וכו' עכ"ל נראה דכוונתם ליתן טעם דהו"ל להקדים נזיר כיון דבמסכת נזיר קיימינן ואהא כתבו דסדר הפרשיות נקט וק"ל

ד"ה ואל יטמא וכו' מה שא"כ בכהן וחכ"א יטמא וכו' כצ"ל

בא"ד ואפי' ב"ה עכ"ל ובדבור שאחריו יטמא כהן ואפי' כ"ג עכ"ל משום דחד טעמא אינהו ונראה דלא הוו גרסי אלא כהן סתם בין בדברי ר"א בין בדברי חכמים וכן נמי לא הוו גרסי בגמר' כ"ג עדיף וכו' אלא כהן סתם וק"ל

ד"ה נזיר וכו' ואפי' אמר נזיר עולם וכו' עכ"ל אף ע"ג דנזיר עולם נמי אין קדושתו אלא משעה שנזר מ"מ משכחת לה כגון שהזירו אביו מרחם אמו ואח"כ נזר הבן נזירות עולם ותירצו דמ"מ סתם נזירות שלשים יום ואזלי' בתר סתם נזירות ועיין לתי"ט ז"ל מיהו ראיתי בירושלמי דמכלתין שהקשה להדיא קושיא זו וז"ל הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם ומשני זו תורה וזו אינה תורה ע"ש וראיתי להר' אורח מישור ז"ל שפיר' דר"ל דקדושת כהן מרחם חיוב מן התורה משא"כ נזיר לא מחייבתו התורה להיות נזיר מבטן אמו רק כשרוצה האב להדירו מדירו ע"ש ואחר המחילה לא נהירא שהרי נזיר סתם נמי אינו מחוייב מן התורה לנזור אלא אם