באר משה (כריף) רכ

צולין דף פ"א ע"ב ד"ה אלא וכו' שכתבו וז"ל דאם נזרק אח' מן הדמים תנן פ"ג מינין יביא שאר קרבנותיו ויטהר אפי' בטומאה ידועה ואינו סותר נזירותו וכו' עכ"ל לא ידענא מאי מקשו שהרי הכא דבטומאה ידוע' דקאמרי חכמים יביא שאר קרבנותיו דהיינו כסותר שאר קרבנותיו שהקריב משנטמא כמ"ש התוס' ולפיר' רש"י נמי ד"ה ע"א וכו' סותר זבח א' שלא עלה לו וכו' אבל התם בטומאת התהום קאמר דאינו סותר כלל כשנזרק א' מן הדמים ולפירש"י נמי הכא כשאר זבחים שהפריש אינו צריך להחליף מ"מ צריך להמתין עד שיטהר כדקתני מתני' לכשיטהר כמ"ש התוס' בשם הירושלמי אבל טומאת התהום אינו צריך וכן ג"כ לפירש"י נמי דאם הקריבם בטומאה קושטא הוא דסותר משום דקפיד קרא שיביא קרבנות נזיר בטהרה כמ"ש התוס' אבל טומאת התהום מותר וא"כ מאי קשיא להו וצ"ע

ואגב ראיתי למהרש"א התם שכתב וז"ל וצ"ע דמהך מתני' דמהני זריקת אח' מן הדמים אפילו בטומאה ידועה טפי ה"ל להקשות להך לישנא דבעי למימר דאפי' בטומאת התהום לפני זריקה מרצה וכו' ע"ש אע"ג דמתניתין משנזרק קתני אבל הך לישנא לפני זריקה קאמר כוונת קושיתו ר"ל דתקשי להו לישנא דקאמר לפני זריקה לא מרצה אלא אחר זריקה ואי מתניתין התם דוקא לאחר זריקה בלא"ה ת"ל אפילו טומאה ידועה דהיינו אותו הכרח עצמו שהוכיחו התו' התם דע"כ לפני זריקה מרצה מכח מתני' הכא תקשי ליה להך לישנא דאמר לפני זריקה לא מרצה מיהו להא יש ליישב משום דברייתא התם קתני נזיר ועושה פסח אבל ממתניתין הכא לא תקשי אלא אנזיר ואף על גב דהלכתא היא דנזיר ועושה פסח כי הדדי כדאית' התם מ"מ ניחא ליה טפי להקשות מברייתא משום דקתני בהדיא נזיר ועושה פסח. מיהו ק"ק אדרבא ליכא למפרך אלא ממתניתין הכא אבל מהך בריית' מאי פריך אימא מר בר ר' אשי התם דקאמר לפני זריקה לא מרצה היינו לפני זריקת שום דם אבל ברייתא דקתני מרצה כשנזרק דם א' דהא ודאי דברייתא איכא לאוקמה שפיר כשנזרק דם א' כדמוכח ממה שצדדו התוס' התם דאם נזרק אפילו א' מן הדמים תנן פר' ג' מינין וכו' משמע אבל ברייתא שפיר אתייא דבנזרק א' מן הדמים ותו ק' בדבריהם שצדדו דבנזרק א' מן הדמים וכו' א"כ לפ"ז אמאי הגיהו דברי מר בר ר' אשי אלא אי אתמר וכו' שהרי בפשיטות ה"ל לשנויי דלפני זריקה דקאמר לפני זריקת שום דם ושו"ר למרן כ"מ זל פ"ו מהלכות נזירות דין י"ז שכתב אליבא דרבינו דפסק כלישנא קמא דתלמודא דפריך מברייתא ללישנא קמא ה"מ לשנויי ליה הכי אלא לפום מאי דסבר מאן דמותיב דלהבא לגמרי משמע אהדר ליה וכו' וסיים וז"ל והשתא מתוקמא שפיר מימרא דמר בר רכ אשי דאמר לפני זריקה לא מרצה דהייני לפני כל זריקה וכן איכא לאוקמא ללישנא בתרא דקודם זריקה מרצה אחר זריקת דם א' וקודם זריקת כל הדמים וכו' ע"ש ולא ראה לדברי התוס' שהוכיחו דלישנא בתרא ע"כ לפני זריקת שום דם ממתניתין דידן וממילא דקשה נמי ללישנא קמא כמו שהקשה מהרש"א וא"כ קשה על רבינו מה יענה בהך הוכחה שהוכיחו התוס' הן אמת עיקר קושית התוספות לא ידענא מאי קושיא כדכתי'

והנה בעיקר דברי מרן כ"מ שכתב דלפני זריקה דלישנא קמא קודם כל זריקה ולפני זריקה דלישנא בתרא אחר זריקת דם א' לפני זריקה שאר הדמים ראיתי לה' לח"מ זל שכתב עליו שהוא דוחק לפ' חדא בכה"ג וחדא בכה"ג את"ד ע"ש ועוד ק' דבשלמא אי הוו תרי לישני כמו איכא דאמרי ואיכא דאמרי יתכן לפרש כן דמר איירי בהכי ומר איירי בהכי ולא פליגי אבל כיון דהם מקשה ומתרץ איך שייך לפ' דפי' לפני זריקה דשתיהם מתחלף דא"כ הוו דברים סותרים שהרי כיון דכתב דהמתרץ אהדר לפום מאי דאותיב דסבר לפני זריקה לגמרי א"כ ע"כ דלפני זריקה דאמ' לישנא בתרא דמרצה דהיינו המתרץ היינו נמי לפני זריקה לגמרי דהיינו סברת המק' דסבר דלפני זריקה לגמרי מרצה ועוד דא"כ דלפני זריקה דלישנא בתרא לאחר זריקת דם א' וקודם כל דמים א"כ אמאי הוצרך להגיה אלא אי אתמר וכו' וכמו שהקשינו בדברי התוס' ודוחק לומר דכונתו ר"ל והשתא דקושית המקשה אינה קושיא אלא אהדר ליה לפי סברתו א"כ לדידן מיהא איכא למימר דקושטא הוא דאיכא תרי לישני ומר איירי בהכי ומר איירי בהכי ונראה דכונתו או או קאמר כלומר או לפני זריקה דקאמר לישנא קמא היינו לפני זר זריקת שום דם אח' וה"נ לפני זריקה דלישנא בתרא הוי דכותה ואהדר ליה הכי לפי סברת המקשה דסבר דברייתא לגמרי משמע ורבינו פסק כלישנא קמא וכן נמי איכא לאוקמה להפך דלפני זריקה דקאמר לישנא בתרא אחר זריקת דם אח' ולפני זריקת שאר דמים וכן נמי לפני זריקה לישנא קמא הוי נמי דכותה אחר זריקת דם א' ומש"ה פריך מברייתא דמשמע לאחר זריקת דם א' מהני וה"ה דה"מ לשנויי דלפני זריקת שום דם אלא אהדר ליה לפי סברת המקשה דסובר דלפני זריקה היא לפני זריקת שאר הדמים ולפ"ז לעולם דרבי' פסק כלישנא בתרא ושיעור דבריו הכי והשתא דאמרינן דאהדר ליה לפי סברת המקשה מתוקמא שפיר וכו' כלומר דאל"ה לא מצינן לומר דלפני זריקה דלישנא בתרא אחר זריקת דם אחר דא"כ אמאי הוצרך להגיה אלא אי אתמר וכו' אבל השתא ניחא דאהדר ליה לפי סברת המקשה וכו' כן אפשר לומר כוונת מרן לפי חומר הנושא ודוק

ד"ה והאמר וכו' סותר ז' משמע דלרבנן ל' ובפ"ק פירשתי דמדרב' הוא ושמא הכא הואיל דראוי לתגלחת שנזרק וכו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דלעיל פ"ק דף ו' ע"א ד"ה ונטמא וכו' כתבו בסוף דבריהם דבדרבנן משום גזירה סותר שלושים וא"כ שמא דהכא דנזרק א' מן הרמים דחזי לתגלחת גם רבנן מודו דלא גזרו שלשים אלא דדי בסתירת ז' ועיין במקובצת שנסתפק זה הספק וסיים וז"ל ולי נראה דלרבנן אין כאן סתירה כלל דכיון שנזרק אח' מן הדמים מותר לשתות יין ולטמאת למתים ולגלח ויצא מכלל נזירות ולא שייך ביה סתירה עכ"ל ונראה שזה דעת הרמב"ם פ"ו מהלכות נזירות דין ד' שכתב וז"ל ואם נטמא אחר שנזרק עליו אחר מן הדמים אינו סותר כלום אלא יביא שאר קרבנות וכו' עכ"ל

ד"ה סותר וכו' דיקא נמי דבקרבנות וכו' כצ"ל

סליק פירקא