באר משה (כריף) ריט

ע"א ד"ה שלמיו כתב דמיתורא דשלמיו יתירא יליף דלא הוה צריך שהרי כבר נאמר זאת תורת זבח השלמי' וכו' ע"ש ונראה דהדין עמו דלשטתיה הכא אזיל דגורס אשר תחת זבח השלמים ולא כתיב שלמיו אלא דאורחיה דקרא לכתוב שלמיו ואיך התם קאמר להפך מדלא כתי' שלמים אלא ע"כ דהתם מיתורא קדריש אבל לפי הגי' הכא לדעת המקובצת ל"ק אמאי לא כתיב שלמיו גבי קרא דנזיר משום אדרבא אורחיה דקרא לכתוב שלמים ולא שלמיו כדדייקנן גבי קרא דתודה ודו"ק

דף מ"ז ע"א במשנה מי שנזרק עליו א' מן הדמים וכו' עיין להרמב"ם בפי' המשנה שאחר שהעתיק משנה זו כתב וזל וממה שצריך שתדעהו מאמר התוספתא נזיר שכלו לו ימיו אסור לגלח וכו' ר"ל שדיני הנזירות נשארין עליו עד שיגלח תגלחת טהרה וכו' עכ"ל מ"ש עד שיגלח תגלחת טהרה לאו דוקא יגלח שהרי אסור לגלח קאמר אלא ר"ל עד שיביא קרבן התגלחת והנה התוס' הלזו הובאה במכלתין לעיל פ"ב דט"ו ע"א ועיין ללח"מ י"ל פ"ד מהלכות נזירות דין י"ב מיהו צריך להבין כונת הרמב"ם לאיזו צורך הודעת התוספתא הלזו ונראה משום דלא תקשי אמאי נטמא אחר מלאת יסתור וכן נטמא משנזרק דם א' יסתור דאמאי יסתור כלל דהא הרי כלו לו ימי נזירותו ומה לנו אם נטמא אחר כך שהרי מידי דהוה אם אינו נזיר ונטמא כיון דנגמרו ימי נזירותו אבל אחר ידיעת התוספתא ניחא שדיני הנזירו' נשארין עליו עד שיביא קרבן וא"כ ה"ל נטמא והוא עדיין נזיר ולכך יסותר וכו' וק"ל

שם וחכ"א וכו' עיין לתי"ט שכתב על דברי הרע"ב וז"ל קצת יש לדקדק וכו' שסובר כמו שכתבתי וכו' ע"ש ודבריו סתראי נינהו ונראה להגיה שאינו סובר וכו' ודו"ק שו"ר לה' בית דוד ז"ל שנדחק לפרש דבריו ע"ש שו"ר לה' אור יקרות ז"ל בלשונותיו על על התי"ט דנ"ח ע"ב שהניח דבריו בצ"ע ע"ש

שם גמ' כל אחר מלאת ז' סותר וכו' פי' כנגד ז ז' ימי' שמונה בהם שלישי ושביעי מחמת טומאה מונה ז' אחרים כנגדם כ"ה מבואר בפי' רש"י פ"ק דף ו' ע"ב וכתב עוד ר"א דסותר ז' פי' אותן ז' לבד דבעי הזאה ג' וז' כדי שיביא קרבנו בטהרה וכ"כ עוד ריש פ"ג דט"ז ע"א ד"ה ר"א וכו' וז"ל אינו סותר אלא ז' כדי שיהא קרבנו בטהרה וכו' עכ"ל וכ"כ ג"כ התוס' לעיל פ"ק דף ו' ע"א ד"ה נטמא וכו' וסיימו עוד עוד וז"ל והיינו סותר ז' שאסור לשתות ביין וליטמא למתי' עד שיביא קרבנותיו וכו' עכ"ל

שם מאי סותר נמי דקאמ' וכו' תיבת נמי מגומגמת ונראה להגיה מאי סותר דקאמר נמי קרבותיו ור"ל דמלת הכל קאי אז' ימים ואקרבנותיו ולכך נקט הכל ולא אמר סותר קרבנותיו ודוק

רש"י ד"ה אמר רב מאי סותר וכו' ז' הוא דסותר ותו לא לדברי הכל וכו' עכ"ל נקט לדברי הכל אף על גב דלרבנן סותר ל' נראה דס"ל לרש"י כשיטת התוספות ד"ה והאמר וכו' כמו שהגהתי בדבריהם ע"ש ומיהו ראיתי לרש"י לקמן פ"ט דס"ג ע"א במשנה ד"ה ונודע וכו' שכתב וז"ל כדתנן פ"ג מינין מי שנזרק וכו' ואוקימנא בגמרא דלדברי הכל ז' סותר ותו לא עכ"ל ואינו מדוקדק דהיכן אוקימנא בגמרא הכי אלא הכא רש"י מסברא דנפשיה הוא דקאמר והתימא על הר' שושנים לדוד שהעתיק לדברי רש"י ולא הרגיש בו ע"ש

בא"ד עם שאר קרבנותיו שהפריש וכו' עכ"ל תי' שהפריש אינה מדוקדקת דא"כ דמביא אותן קרבנות עצמן שהפריש מאי סותר הכול דקאמר ותו דכתבו בדבור שאח"ז מכלל דר"א סבר דאף ראשון לא עלה לו וכו' משמע לא מבעיא שאר קרבנות דלא עלו לו אלא ר"ל אם הפריש והקריב שאר קרבנות משנטמא דמביא קרבנות אחרים במקומם וק"ל

ד"ה ע"א וכו' וחכ"א אותו א' בלבד לא עלה וכו' עכ"ל לא ידענא מאיזה טעם ס"ל לחכמים דלא עלה זבח א' שהרי כיון דנזרק בטהרה וס"ל אחר מעשה יחידי הותר ביין והתגלחת מה בכך אם נטמא אח"כ וכה"ג פריך בירושלמי פשיטא כיון דבלא נטמא כשר מי לא כשר נמי אם אחר כך נטמא ע"ש להמפרש הר' פני משה ז"ל וצ"ע

ודרך אגב ראיתי בירושלמי דבעי להוכיח דר"א ס"ל תגלחת מעכבת משו' דר"א שמותי הוא ותנן ב"ש אומרים נזיר ממורט אין לו תקנה משום דתגלחת מעכבת ע"ש משמע בהדיא דס"ל להירושלמי דפי' שמותי ר"ל מתלמידי שמאי ולכך קמוכיח לר"א מסברת ב"ש ודלא כפירש"י פ"ק דנדה דף ז' ע"ב לשון שמתא שהרי ברכינהו וכו' ועיין לתוס' שם ד"ה שמותי ועיין להרמב"ם בפי' המשנה פ"ט דשביעית משנה ט' ועיין יבין שמועה סי' פ"ח

תוס' ד"ה ונטמא וכו' וה"א לטעמיה וכו' אחר המעשים כולם מותר לשתות יין ומגלח וכו' עד שיביא שאר קרבנות אינו ראוי לתגלחת וכו' עכ"ל מבואר מדבריהם דלר"א דאמר אחר המ המעשים כולן היינו בין יין בין תגלחת לא הותר אלא אחר כל הקרבנו' כולם וכ"כ במקובצת וז"ל וכיון דס"ל לר"א שאין א' מן הקרבנות מתירו בתגלחת עד שיקריב את כולם וכו' עכ"ל ולפ"ז מתני' דגילח על הזבח ונמצא פסול דמשמע מכולה מתניתין דאם גילח על זבח א' כשר תגלחתו כשירה ע"כ דלא כר"א וכן נמי מתניתין לעיל דמ"ה ע"א דקתני גילח א' משלשתן יצא דלא כר"א והתי"ט לעיל בהך מתניתין דגלח על א' משלשתן כתב ואתייא ככ"ע כדמוכח במשנה יו"ד עכ"ל והיינו מתני' לעיל דגלח על הזבח ונמצא פסול ולא ידעתי איך נעלם ממנו דברי התוס' הכא. מיהו ק' לדברי התוס' שהרי לעיל דמ"ה ע"א קתני ר"א אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת וכו' אלמא דר"א עצמו ס"ל דמגלח על קרבן א' וצ"ל דס"ל לתוס' כפירוש המאירי ז"ל לעיל דפי' דר"ל עד שישחט חט החטאת תחלה ואחר כך העולה ואחר כך השלמים ואחר כך מגלח והעתקתיו לעיל ע"ש ודוק

ודע דמדברי התוס' מבואר דר"א דאמ' זרק עליו א' מן הדמים בדוקא קאמר משום דאינו ראוי לתגלחת עד שיביא שאר קרבנותיו אבל אם נזרקו כל הדמים אינו סותר כיון דראוי לתגלחת קודם שנטמא אבל הרב המאירי ז"ל והמקובצת כתבו ה"ה נמי נזרקו כל הדמים דאע"פ דראוי לתגלחת כיון דנטמא קודם גילוח ותגלחת מעכבת הוי כאילו נטמא קודם שהקריב שום קרבן וסותר הכל ע"ש

ד"ה וחכ"א וכו' כך מפרש בירושלמי כיני מתניתין יטהר ואח"כ יביא וכו' כצ"ל

בא"ד אבל הזבחים שהקריב משנטמא יסתור דהא קפיד קרא וכו' עכ"ל עיין לתוס' פרק כיצד