באר משה (כריף) ריח

יותר דבין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא פסק דלא כב"ש ודלא כב"ה וכו' עכ"ל ודבריו תמוהים דללישנא בתרא א"ש כב"ש ונראה שיש חסרון לשון בלשונו וכצ"ל בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא דללישנא קמא פסק דלא וכו' עכ"ל ר"ל דעכשיו יש לתמוה דשלא כאמ' משתי הלשונות דללישנא בתרא לא אתי דפסק כב"ש והניח ב"ה כמו שהק' מתחילה וללישנא קמא דלא כב"ש ודלא כב"ה וה' ז"ל נדחק בתירוץ קושיא זו ועיין עוד ללח"מ ולע"ד נראה דאין צורך לדבריהם אלא דרבינו פסק כסוגיא דפ"ה ביומא דס"א ע"ב דאיתא התם הסוגיא הפוכה דלב"ה אינו צריך העברת תער כמ"ש שם התוס' ע"ש. ושוב אחר כתבי ראיתי שכ"כ התי"ט ז"ל פרק י"ד דמסכת נגעים משנה ט' ע"ש וכ"כ נמי הר' טירת כסף פר' נשא דרוש ב' דף רכ"ב ע"ב ע"ש והתי"ט ז"ל הק' למה תפס טפי סוגיא דיומא עיין מה שנדחק ולי נראה משום דבירושלמי דמכלתין איתא הגי' נמי כמו דמסכת יומא וכ"כ הרב מראה הפנים מפרש לירושלמי ע"ש ודוק

שם מתניתין גילח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וכו' ראיתי לתוס' פרק כיצד צולין דף פ"א ע"ב ד"ה אלא וכו' שהוכיחו מהכא דגילוח אחר זריקה דאי לפני זריקה יביא זבח אחר ע"ש ולכאורה ק"ק דה"ל להוכיח ממתניתין לעיל דמ"ה ע"א דקתני אם גילח על א' משלשתן יצא משמע אבל גילוח בלא א' משלשתן לא יצא אלמא דגילוח אחר הקרבן הוא ותו לעיל פ"ב דט"ו ע"א מייתי תלמודא ברייתא דקתני בהדיא נזיר שכלו לו ימיו ועדיין לא הביא קרבנותיו אסור לגלח ואם גילח ה"ז סופג את הארבעים אלמא דאינו מגלח אלא אחר הקרבן ותו דבפ"ב דמס' נדרים די"ט ע"א קאמר דנזיר ספיקו חמור מודאו משום דלא מצי מגלח ופרש"י לא מצי מגלח לפי שאינו מגלח אלא על הקרבן ולא מצי לאתויי קרבן דדילמא חולין בעזרה וכו' ע"ש אלמא מוכח בהדיא דלא מצי מגלח אלא על הקרבן וי"ל דאין ה"נ דמוכח דמגלח על הקרבן מיהו איכא למימר דהיינו אחר שחיטה אבל לעולם אפי' קודם זריקה וכן משמע קצת לישנא דמתניתין לעיל דקתני שוחט השלמים ומגלח וכו' משמע דאחר שחיטה סגי אפי' קודם זריקה וכן נמי יש לפרש כונת מהרש"א התם בכיצד צולין שכתב דלר"א אף ע"ג דתגלחת מעכבת מ"מ אינו מעכב להיות דוקא אחר זריקה והשתא איירי הכא דכבר גילח קודם זריקה וכו' עכ"ל ר"ל קודם זריקה ואחר שחיטה דאי קודם שחיטת קרבן כלל הרי ר"א גופיה ס"ל כמתני' לעיל דלא היה מגלח אלא על החטאת ועיין לעיל פ"ד דכ"ח ע"ב גבי דקאמ' דאיכא הפסד קדשים וכו' ועיין להר"ן פ"ב דנדרים ודוק

והנה לפי דברי מהרש"א התם שזכרנו ע"כ דמתני' הכא דקתני גילח על הזבח ונמצא פסול שהוכיחו מניה התוס' התם דגילח אחר זריקה לא אתיא כר"א דהא לר"א מהני אם גילח קודם זריקה כמ"ש מהרש"א אלא דק"ק דה"ל סברא הפוכה דלחכמים דאין התגלחת מעכבת מגלח אחר זריקה דוקא ולר"א דתגלחת מעכבת מגלח אפילו קודם זריקה. ולעיקר קושיתו נראה דכונת התוספות התם ר"ל דר' אשי התם אליבא דחכמים קאי ולא אליבא דר"א וכן משמ' מדברי התוס' לקמן דס"ג ע"א ד"ה מאן תנא וכו' שצדדו אי אליבא דר"א וכו' אי אליבא דרבנן וכו' ותירצו דלגבי עושה פסח מיירי וכו' ואתיא בין לרבנן בין לר"א וכו' ע"ש משמע אבל לגבי נזיר לא אתי בין לר"א בין לרבנן אלא לרבנן דוקא ועיין לחידושינו לקמן דס"ג ע"א ודו"ק ורע דמדברי התוס' לקמן דף הסמוך לזה ע"א ד"ה ונטמא וכו' משמע דלר"א אינו מגלח אלא אחר זריקת כל הדמים דלא כמהרש"א ז"ל ועיין מה שאכתוב בדבריהם שם ע"ש

שם גילח על החטאת שלא לשמה וכו' היינו גילח על הזבח ונמצא פסול דחטאת שלא לשמה פסולה אלא איידי דבעי למתני על העולה ועל השלמי' פלוגתא דר"ש ורבנן נקט נמי על החטאת כ"כ הרע"ב וכ"כ נמי במקובצת ע"ש ומש"ה נמי לא ערבינהו גילח על החטאת ועל העולה ועל השלמים וכ"כ הרמז ע"ש

שם במשנה ואם גילח על שלשתן וכו' ועיין ללח"מ ז"ל פ"ח מה' נזירות דין יו"ד שהק' על רבי' שכ' פרק י"ח מהלכות מעשה הקרבנות דין ט' שהחטאת היא המעכבתו והיא עיקר נזירות דמאי עיכובא איכא בחטאת גבי נזיר טפי מעולה ושלמים דלכאורה משמע דכולן שוין דאם גילח על א' מהן יצא וכן אם זרק דם א' מהן הותר ביין אם לא נאמר דמ"מ עיקר הכפרה בחטאת הויא א"ר ז"ל ע"ש ויש לתמוה דאי עיקר הכפרה בחטאת היכי כתב רבינו פרק י"ד מה' מעשה הקרבנות דין יז והזכירו ה' עצמו חוץ מחטאת נזיר הואיל ואין מעכבתו מלשתות יין שמא יאחר אותה לפי' ממשכנין ומה בכך אי אין מעכבתו לשתות יין שהרי כיון דמעכבתו לכפרה אין חוששין שמא יאחר ומאי שנא משאר חייבי חטאות. דכתב שם רבינו דאין ממשכנין הואיל והם מעכבי כפרה אין חוששין שמא ישהו גם לא ידעתי מה היא הכפרה שהרי נזיר טהור אע"פ שכתבו התוס' ריש פ"ק דמכלתין דחוטא קצת רבינו לא ס"ל הכי אלא ס"ל אינו חוטא אלא מדרבנן אבל מדאורייתא לא עבד איסורא כמ"ש הלח"מ ז"ל עצמו ריש פ"ג מה' דיעות דין א' עש"ב והבאת חטאת מדאורייתא היא ואיך שייך שרא לומר דהיא עיקר הכפרה וצ"ע

שם גמ' קסבר ר"ש נזיר שגלח על שלמי נדבה יצא וכו' עיין לתוס' פ"ב דתמורה די"ד ע"ב ד"ה סמי וכו' ולחי דושינו שם

תוס' ד"ה ונמצא פסול וכו' או נטמא עכ"ל וכ"כ נמי במקובצת וק"ק דבפרק כיצד צולין ד"פ ע"ב תנן נזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם ופירש"י ותגלחתו כשירה ומותר לשתות יין וכו' אלמא דאם נטמא הדם תגלחתו כשירה והכא קתני תגלחתו פסולה וצ"ע כעת

ד"ה מ"ט דאמ' קרא תחת זבח השלמים ולא כתי' שלמיו מדשני קרא וק' דדרשינן פרק התודה וכו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דהוק' להו דבפרק התודה דע"ח ע"א דרשינן דשלמיו דכתיב גבי תודה לרבות שלמי נזיר לענין שמן וכמה דברים א"כ ה"ה נמי דנקיש לתודה שהיא שלמים לשלמי נזיר דמה שלמי נזיר מגלח עליהם ה"נ אם גילח על שלמי תודה יצא דאין היקש למחצה וא"כ ל"ל קרא דהכא תחת זבח השלמים ועיין פרק הקומץ די"ט ע"א דקאמר נמי להדיא דתודה הוקשה לנזיר ע"ש אבל ה' א"מ ז"ל כתב הגה אחרת בדבריהם והוא דגרסי דמהך היקשא הוא דיליף תלמודא הכא והכי גרסי מ"ט דאמר קרא על זבח תודת שלמיו ולא כתיב שלמים ועיין במקובצת שכתב גירסא זו משם הרא"ש ע"ש ולפי גי' זו משמע משנויא דקרא קיליף מדלא כתיב שלמים מיהו רש"י פרק התודה דע"ח