באר משה (כריף) רטז

עוד כתב הכ"מ זל וז"ל ואפשר כיון דפליג ר"ש לא חשיב סתמא וכו' עכ"ל ק"ל עליו שהרי כתבו התוס' ריש פ"ב דביצה ד"ב ע"ב ד"ה גבי וכו' ובפרק החולץ דמ"ב ע"ב ד"ה סתם וכו' דנהי לא חשיב סתם גמור מ"מ חשיב רבים לגבי יחיד ע"ש וליכא למימר דכונתו ז"ל ר"ל דלא חשיב סתם גמור אלא רבים ופסק כחכמים דברייתא משו' דרבי' נמי נינהו ומסתבר טעמייהו טפי כיון דילפי מג"ש אחר אחר דא"כ מאי דחי מהך דפרק כיסוי הדם שהרי יחיד הוא דפליג אבל הכא חכמים פליגי דרבים נינהו ובלא"ה קשה אף דנימא דכונתו לא חשיב סתם כלל דהכי משמע ודאי כוונתו מ"מ מאי דחי מהך דכסוי הדם דלא דמי דהאי כללא לחוד והאי כללא לחוד דהיכא דשנאו בלשון חכמים כך קי"ל דהילכתא כותיה אפי' דמייתי במתני' מאן דפליג בסיפא אמרינן דלא חשיב סתמא ותדע שהרי קי"ל נמי היכא דמחלוקת אחר הסתם אין הלכה כסתם ה"נ היכא דפליג יחיד בסיפא דכך דרכו של ר' דחוזר ומבטל להתם ולולי דברי הכ"מ ז"ל נראה דס"ל לרבינו כיון דר"ש פליג חשיב רבים ופסק כחכמים דברייתא דרבים נמי נינהו ומשום דמסתבר טעמייהו וכדכתי' ואף למאי דכתב ה' שע"ה ז"ל הל' מעשר דף ל"ב ע"א היכא דהסתם אליבא דרבים לא פסקינן כיחיד אפילו מסתבר טעמיה ע"ש היינו דוקא לגבי יחיד אכל הכא דרבים נינהו פסקי' כוותייהו משום דמסתבר טעמייהו ותדע דאל"כ מאי איכא בין סתם גמור לסתם דחשיב כרבים כיון דבין הכי ובין הכי לא פסקינן כיחיד אפי' מסתבר טעמיה אלא ע"כ איכא בינייהו דסתם גמור הלכתא כוותיה אפי' נגד רבים ואפי' מסתבר טעמייהו אכל סתם דחשיב רבים משכחת לה דאין הלכתא כותיה נגד רבים דמסתבר טעמייהו ודו"ק נ"ל

עוד כתב הכ"מ זל דאיכא סתמא לעיל דלא כר"א ונקיטינן כותיה דאתי כחכמים ע"ש וראיתי להתי"ט ז"ל שהק' עליו וזל מ"ל סתמא כחכמים מ"ל סתמא כר"א כיון דסתם לעיל ואח"כ שנה מחלוקת אין הלכה כסתם וכו' ע"ש אע"ג דהכ"מ הביא ראיה מהך דפרק כסוי הדם דחשיב לדהכא סתמא ולכך כת' דה"ל אדי סתמי ותפס הסתם דאתי כחכמים כונת ה' היא גופה מקשה על הכ"מ דאינו כן דנהי דלגבי מאן דפליג עמיה במתני' חשיב סתמא מ"מ לגבי סתמא דלעיל כיון שהוא סתם גמור חשיב לגביה מתני' הכא אח"כ מחלוקת וזהו שסיים התי"ט וכ"ש הכא דסתם דלא כסתמא דלעיל וכו' אלמא דמודה ר' דחשיב הכא סתמא והיינו לגבי מאן דפליג עליה ודו"ק

ודע שראיתי לה' יד מלאכי זל בכללי התי"ו סימן תרס"א דף קנ"ו ע"ב שכתב על התי"ט דאשתמיטיה דברי התוס' דפרק מרובה שכתבו כדברי הכ"מ דסתמא דאתי כרבים עדיף ע"ש ואחר המחילה לא דק ולא סיימו קמיה דהתי"ט משום אח"כ מחלוקת נגע בה כדמסיים להדיא אבל לעולם דסתמא דאתי כרבים עדיף אי ליכא אח"כ מחלוקת וזה פשוט

ודע דלכאורה איכא למידק על הכ"מ ז"ל שכתב נקטינן כסתמא דאתי כחכמים עדיפא היה לו לומר דאיכא סתם אחרינא דאתי נמי כחכמים פי"ד דנגעים משנה ד' דקתני ג' מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר וכו' משמע מצוה ולא עיכובא ופסקה הרמב"ם שם דין ו' והכ"מ עצמו הראה מקור זה ע"ש וא"כ איכא תרי סתמי וי"ל דבכמה דוכתי פרכינן מ"ל חד סתמא מ"ל תרי סתמי כדאיתא פ"ב דקדושין דנ"ה ע"ב ועיין בענין זה לה' שע"ה הל' חמץ דפ"ב ע"ב באורך ומ"מ מה שהקשה התי"ט על הכ"מ דסתם ואחר כך מחלוקת לפ"ז ניחא כיון דאיכא סתמא אחרינ' בנגעים אזלינן בתר הסתם בתרא וה"ל מחלוקת ואחר כך סתם דהלכה כסתם שהרי דעת רבינו דבתרי סדרי יש סדר למשנה כמ"ש הכ"מ פ"ט מה' רוצח דין א' וכו' טהרות אחר ס' נשים ועיין לת"יט פ"ט דסוטה משנה א' ד"ה רבי יהודה וכו' ע"ש

ומיהו נראה דיש לדחות לזה דהא קלל תגלחת מצורע מעכבת כמ"ש הכ"מ פי"א מהלכות טומאת צרעת דין ד' וע"כ דמצוה דקתני לאו דוקא ואע"ג דהכ"מ הראה מקור זה לדברי רבינו שכתב אין התגלחת מעכבת וכן התי"ט פי"ד דנגעים ד"ה ותגלחתן כתב וז"ל משום דנזיר אין התגלחת מעכבת להכי קתני מצוה אבל תגלחת מצורע מעכבת את"ד ע"ש לא כן כתבו אלא משום דלפי האמת דקי"ל הכי דאין התגלחת מעכבת מהטעם שכתב הכ"מ דפסק כסתם משנה דאתי כחכמים אבל אי הוה קי"ל דמעכבת או ע"כ דאמרי' דמצוה דקתני לאו דוקא א"נ קתני מצוה משום מצורע ולא משום נזיר ואין הכרע כיון דממ"נ דלח כהלכתא א"נ דקתני מצוה משום לויים דאין ה"נ דבלויים אין מעכבת אלא שהכ"מ הביא מקור זה אדברי רבינו לענין מצוה דקאמר רבינו דלא תימא כיון שאין מעכבת ה"ל רשות ומשום דמסתמא דהך מתניתין דנגעים ס"ל נמי אין מעכבת כיון דהכי קי"ל ואפ"ה קתני מצוה ולא רשות ואהכי הוא דמייתי לו הכ"מ אדברי רבינו ודו"ק ועיין ללח"מ ועיין לקמן פ"ט דס"ג ע"א דמוקי לסתמא דמתניתין כר"א וא"כ ה"ל מחלוקת במשנה דלקמן דמ"ז ע"א ואח"כ סתם דהלכה כסתם וצ"ע כעת

ודע דלכאורה עלה בדעתי להביא ראיה נכונה לרבינו דאין התגלחת מעכבת מהך מימרא דרב פפא דפ"ג דערכין שזכרנו למעלה דא"מ כיון דאמר מר אם נזרק עליו א' מן הדמים וכו' ע"ש הרי דר' פפא שנה משנתו כמ"ד אם נזרק עליו אח' מן הרמים וכו' ע"ש וסתמא דתלמודא הביא דברי ר' פפא בלי חולק משמע דהלכה פסוקה היא וכן פסק נמי רבינו פרק י"ד מהלכות מעשה הקרבנות דין י"ז ווה ראיה נכונה נ"ל עד שאני תמיה על הר' מש"ל ז"ל פ"ג מהלכות נזירות דין י"ח ד"ה תו תנן וכו' שהזכיר למימרא דר' פפא ואפ"ה כתב על ר"י בעל התוס' דס"ל דהילכתא תגלחת מעכבת משום דכמה יגיעות יגע הכ"מ ליישב דברי רבינו דלא פסק כסתם מתני' וכו' את"ד ע"ש ותימא עליו איך לא השגיח בהך מימרא דר' פפא שהזכירה ה' עצמו שם דע"כ דס"ל לר' פפא כמ"ד אין תגלחת מעכבת ואדרבא ה"ל לתמוה על הכ"מ אמאי הוצרך לכל היגיעות שיגע שו"ר מ מ"ש הכ"מ זל פרק י"ד מה' מעשה הקרבנות דין זו דלפי דבריו אין מקום לראיה זו ע"ש ותשכח. ואחר כתבי הראוני לה' דברי אמת קונט' ששי דמ"ז ע"ג שהביא ראיה זו שכתבנו מהך מימרא דר' פפא ע"ש ואחר המחילה לא דק ואשתמיטיה לדברי הכ"מ דפרק י"ד מה' מעשה הקרבנות דין י"ז כדכתי' ועיין עוד לחי לחידושינו לקמן פ"ח דנ"ז ע"ב בגמ' גבי מר זוטרא מתני וכו' ודוק

תוס' ד"ה ואלא וכו' ולר"א הא אמר תגלחת מעכבה אלא ע"כ בא להשוות אין לו ליש לו וכו' עכ"ל