באר משה (כריף) רטו

לעיל פ"ד דכ"ח ע"ב קאמר בהדיא לאלתר שריא בחמר' ודוחק לומר דר"ל לאלתר אחר הערב ועיין להרב א"מ ז"ל בסוף ספרו בלשונות הרמב"ם השייכים לה' נזיר דמ"א ע"ד שרצה ליישב ע"פ מאי דפסק הרמב"ם בהל' נזירות דלא אמרינן מקצת היום ככולו עש"ב ומיהו הרמב"ם בה' אבילות פ"י דין ה' כתב מקצת היום ככולו ועיין ללח"מ פ"ד מהלכות נזירות דין ד' וכעת לא נתיישבתי בענין זה לאפס הפנאי ועיין להתוס' פ"ו דמס' עירובין דס"ג ע"ב ד"ה מיד וכו' ודוק

דף מ"ו ע"א רש"י ד"ה וחכ"א וכו' אחר קרבן ואף ע"פ שעדיין לא גילח וכו' עכ"ל אבל ליכא למימר אחר תגלחת ואף ע"פ שעדיין לא הביא קרבן שהרי לא מצי מגלח אלא על הקרבן כמו שהוכחנו לעיל דמ"ה ע"א במשנה ע"ש

ד"ה מה התם וכו' דלאחר גילוח עביד תנופה וכו' עכ"ל ר"ל אחר הגילוח שהוא מעשה יחידי אלא אגב מבאר רש"י מאי דעביד אחר הגילוח דהיינו תנופה כדכתיב קרא ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחת וכו' ודו"ק

ד"ה אימא עד דאיכא תרוייהו דמה התם אחר תגלחת וכל הקרבנות הוא דכתי' אחר התגלחו אף כאן נמי אחר תגלחת וכל הקרבנות עכ"ל כצ"ל והוא כמו שפירשו התוס' ודו"ק נ"ל

וק"ק מאי משני ג"ש ל"ל אימא דג"ש אתא לומר עד דאיכא קרבן א' ותגלחת ומנ"ל אחר קרבן אע"פ שלא גילח וי"ל דג"ש לא משמע אלא או אחר מעשה יחידי לחוד ממש דומיא דתגלחת או אחר כל הקרבנות כולם משום דאחר התגלחו אחר כל העבודות וכיון דלא שייך אחר תגלחת לחוד משום דאינו מגלח אלא על הקרבן ע"כ דמעשה יחידי היינו קרבן אח' אף ע"פ שלא גילח ואכתי קש' אימא דאצטריך ג"ש לאשמעי' דלא בעי תנופה מה התם כתי' קודם תנופה אף וכו' דאי לאו ג"ש הוה משמע ואחר ישתה הנזיר יין בתר תנופה נמי כתיב לכך אצטריך ג"ש ולעולם דבעי כל הקרבנות וי"ל דא"כ לא לכתוב ג"ש אלא ה"ל לכתוב ואחר ישתה הנזיר יין קודם קרא דוהניף ומיהו יש מי שדחה דילמא לא ניחא ליה לקרא להפסיק בסדר מעשה הנזיר בקרבנותיו ובתנופתו ושו"ר במקובצת ש שהרגיש בקושיא זו ע"ש מ"ש ליישב וק"ל

ד"ה כיון דלענין כפרה וכו' מעלה עליו הכתוב כאילו לא כפר וכפר גבי נזיר וכו' כצ"ל מבואר מהכא דתנופה לא מעכבא לענין כפרה וכן פסק הרמב"ם פי"א מהל' פיסולי המוקדשין דין י"א ע"ש וכן איתא נמי בהדיא פ"ק דיומא ד"ה ע"א וא ואשתמיטיה למהרש"א ז"ל פ"ק דקדושין דל"ו ע"א ד"ה הסמיכות וכו' ע"ש וכבר ראיתי להרב פני יהושע שעמד עליו ע"ש

תוס' ד"ה אחר מעשה יחידי אפי' א' וכו' וכן תנן בפרק מי שאמ' וכו' עכ"ל כצ"ל משו' דלישנא דמעשה יחידי מצינו לפרושי דוקא שלמים משו' דעיקר תגלחתו על השלמים כמ"ש רש"י בפרק איזהו מקומן דנ"ז ע"א ד"ה שאם וכו' ולכך כתבו אף א' מן הדמים דכן משמע לישנא דמתני' א' מן הדמים וכן נמי לעיל בפרק מי שאמ' דכ"ח ע"א קתני נמי א' מן הדמים. מיהו מדברי התוס' שם ע"ב ד"ה דתנן וכו' משמע דגם לישנא דמתני' נמי דקתני א' מן הדמים מצינן לפרושי דוקא על השלמים אלא משום דתנן לעיל גלח על א' מהן יצא ה"ה נזרק א' מהן יצא כמו שכתבנו שם בכונת ביאור דבריהם ע"ש ודוק

ד"ה מה התם וכו' סמוך לתגלחת וכו' עכ"ל פי' אחר התגלחת וכו' וק"ל

ד"ה אימור וכו' דהא אחר התגלחו וכו' כצ"ל

שם גמ' אחר המעשים כולן דברי ר"א וכו' מכאן ק"ל על הח"ן ז"ל בפ"ג דערכין דכ"א ע"א גבי מימרא דר' פפא התם דקאמר פעמים וכו' שהק' אמאי לא קאמר נמי אשם נזיר טמא דאין מעכבו וכו' ותרי דפלוגתא היא ובפלוגתא לא קמיירי ע"ש וכ"כ ג"כ ה' בני שמואל למהר"ם עדאוי נ"ע ודברי תימא הם. שהרי חטאת נזיר נמי דחשיב משום דאם נזרק א' מן הדמים הותר ביין פלוגתא נמי היא ר"א וחכמים כמבואר הכא ואולי דס"ל דר"א דאמר אחר המעשים כולן לאו דוקא כולן ממש אלא ר"ל אחר תגלחת וקרבן א' וכן משמע מפי' רש"י שכתב אחר קרבן ואחר תגלחת משמע קרבן א' אבל למ"ד נזרק א' מן הדמים הותר היינו אפי' בלא תגלחת כפירש"י ובהא פליגי וא"כ כיון דהתם מייתי להך דאם נזרק א' מן הדמים לבתר דמייתי אם גילח על א' מהם אלמא דמיירי שכבר גילח א"כ א"ל הך דנזרק א' מן הדמים אליבא דכ"ע אף לר"א נמי כיון שכבר גילח מיהו כבר הוכיח ה' מש"ל ז"ל פ"ג מהל' נזירות דין י"ח ד"ה תו תנן וכו' דלר"א אחר כל הקרבנות כולן קאמר שהרי אפי' תנופה דלא הוי כ"א שיירי מצוה אמרי' דמעכבת כדקאמר בסמוך ומ"ש רש"י אחר קרבן ואחר תגלחת מלת קרבן הוא שם כולל לכל הקרבנות שחייב הנזיר את"ד עש"ב ולפ"ז אחר קרבן דכתב רש"י לא הוי דומיא לאחר קרבן דכתב בדבור שאחריו גבי חכמים דההיא ע"כ אחר קרבן אח' משום דאחר מעשה יחידי והא כדאיתיה והא כדאיתיה ודו"ק. ובזה ניחא נמי תיבת כולן דעל שנים אינו אומר כולן כדמשמע מדברי התוס' פ"ק דכתובות ד"ח ע"א ד"ה שהכל וכו' ע"ש בסוף דבריהם ומיהו עיין לה' יד מלאכי ז"ל סי' של"ו ועיין לחידושינו פ"ג דבכורות דכ"ד ע"א

ולענין פסקא הרמב"ם פ"ח מהל' נזירות דין ה' ודין ו' פסק דאין התגלחת מעכבת ותמה הכ"מ אמאי הניח סתם משנה דכר"א היא ע"ש ולכאו' מאי ק"ל שהרי תיקשי ליה עדיפא מינה דרבינו גופיה פסק לסתם משנה שכתב דין ד' ואחר כך הותר הנזיר לשתות יין וא"כ דבריו סתרי אהדדי וצ"ל דרבינו למצוה מן המובחר קאמר כמ"ש שם הלח"מ א"כ מתניתין נמי נימא למצוה מן המובחר קתני ולעולם דס"ל נמי כר"ש אחר מעשה יחידי ולא פליגי אלא מר אמר חדא וכו' ואע"ג דקתני ר"ש אומר דמשמע דפליג אין לחוש לזה דכה"ג כתב מרן כ"מ ז"ל פ"ה מהלכות נזירות דין י"ד גבי מתני' לעיל דמ"ב ע"א דקתני ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה וכתב הכ"מ דר' ישמעאל לפרש דברי ת"ק אתא וכה"ג כתב התי"ט בכמה דוכתי עיין בפ"ג דמס' בכורים משנה ו' וי"ל דמתלמודא משמע דלעיכובא קתני ופליגי מדמייתי עלה מחלוקת ר"א וחכמים וגם פשטא דמתניתין הכי משמע טפי ונראה דלזה כיונו התוס' בד"ה ואחר כן וכו' שכתבו וז"ל לכאו' נראה דהאי תנא כר"א וכו' דכונתם ששללו פיר' זה דמתני' למצוה קתני ור"ש לא פליג ויותר נראה למחוק מדבריהם תיבת לכאורה ודו"ק נ"ל: