באר משה (כריף) ריד

ודרך אגב ראיתי לה' שע"ה ז"ל הל' עכו"ם דף ט' ע"א שעל מאי דפריך לעיל דף כ"ט ע"א למ"ד כדי לחנכו הא קעביד הקפה כתב וז"ל וע"י גוי לא מצי לשנויי משום דגילוח הנזיר בעזרת נשים וכו' ע"ש וק"ק עליו דהא כיון דקי"ל אם גילח במדינה יצא וכן פסק הרמב"ם פ"ח מהל' נזירות דין ג' א"כ אטו משום דלכתחלה בעינן עזרה מבטלין מצות חינוך כיון דמהני אם גילח במדינה וא"א בעינן אחר וגדולה מזו הקשו הר"ן ור"י פ"ב דנדרים די"ט ע"ב גבי ספיקו חמור מודאו ממאי דקי"ל אם גילח בדיעבד יצא ואף לתירוץ הר"ן שכתב ה"מ דיעבד וכו' מ"מ משום מצות חינוך מגלח במדינה וע"י גוי ואפילו לכתחל' דהכי עדיף טפי ממאי דמשני אתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן כיון דאפשר בתקנתא ע"י גוי ובמדינה. לעיקר קושיתו נראה דל"ק משום דפשטא דמתני' משמע דהוי נזיר גמור לגמרי כי היכי דנזיר גמור משלח עז ישראל ה"נ מדיר בנו בנזיר וכה"ג כתבו התוס' לעיל דכ"ט ע"א ד"ה משום וכו' ועיין עוד שם מ"ש בסוף דבריהם ועיין לחידושינו שם ודו"ק

תוס' ד"ה ולא במי שמחוסר הבאה וכו' שהרי שלמים נאכלים לבעלים בכל העיר וכו' ודוד שלמים בעיר וכו' עכ"ל כצ"ל ר"ל כיון דשלמים נאכלים בכל העיר לבעלים מסתמא דהדוד נמי הוא בעיר דכל א' מבשל בביתו מיהו ק' דא"כ השתא נמי דמגלח בעזרת נשים מחוסר הבאה לירושלים ליתנם תחת הדוד וצ"ל דאין ה"נ דהיה מגלח בירושלים אצל הדוד וכ"כ התוס' בהדיא לקמן ד"ה לא היה משלח וכו' דהדוד היה בירושלים ופשטיה דקרא משמע דבירושלים הוא מגלח ע"ש מיהו תימא דבהדיא תנן פ"ב דמדות משנה ה' דלשכת הנזירים היתה בעזרת נשים ששם הנזירים מגלחין שעדן ושם מבשלין שלמיהם וכ"כ הרמב"ם פ"ח מה' נזירות דין ג' ועיין להרא"ם זל פר' נשא ד"ה לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה וכו' וצ"ע

ד"ה לא היה וכו' לא היה משלח תחת הדוד וכו' כצ"ל ומ"ש בתחילת דבריהם דאהני פשטיה דקרא דמשמע בירושלים הא מגלח לא ידעתי מה ענין הגילוח דבירושלים למאי דקתני מתניתין אם גילח בגבולין לא היה משלח תחת הדוד ומאי הא בהא תליא איכא ועוד דכבר כתבו התוס' בדבור שלפני זה שיש לו רשות לגלח במקום שירצה דמשמע דלכתחילה מצי לגלח במדינה אם ירצה כמו בירושלים ואולי יש להגיה נמי בדבריהם דבירושלים הוא משלח מיהו ק' אמאו הוצרכו לפשטיה דקרא כיון דקא מכריחין ואזלי משום דמחוסר הבאה ואולי דכונתם דלא תימא היכא דרוצה לגלח במדינה יבשל נמי שם השלמים במדינה ומשלח שם ולזה כתבו פשטיה דקרא דהבשול היה בירושלים ושם משלח ואכתי ק' דא"כ אימא כי היכי דלענין הגילוח מצי לגלח במדינה ולא אהני פשטיה דקרא ה"נ נימא גבי בישול דמצי לבשל במדינה ולכן נראה למחוק הך קביעות שקבעו גבי לא היה משלח תחת הדוד אלא דקיימי אמ"ש בדבור שלפניו שיש לו רשות וכו' והכל דבור אחד ומשמע להו פשטא דלישנא דמתניתין דקתני אם גילח במדינה משמע מצוה מן המובחר שיגלח בירושלים אלא שיש לו רשות במקום שירצה ואהא כתבו משום דאהני פשטיה דקרא דבירושל' הוא מגלח דהיינו מצוה לגלח ואח"כ כתבו טעם למאי דקתני ואם גילח במדינה לא היה משלח משו' דמחוסר הבאה ומילתא אחריתי היא ודו"ק נ"ל

ד"ה ר"מ אומר וכו' אבל קש' מנ"ל דנקבה וצ"ע עכ"ל וכן בסמוך ד"ה מפני ששערו נקבר כתבו לא אתפרש מנ"ל עכ"ל ובשלהי מסכת תמורה דל"ד ע"א גבי מאי דקאמר כאן בנזיר טמא כאן בנזיר טהור פירש"י וז"ל שער נזיר טהור שריפה כתיבה ביה שיער נזיר טמא לא כתיב ביה שריפה עכ"ל ע"ש משמע כיון דלא כתיב ביה שריפה מסתמא דהוי בקבורה וכן נמי כל הנך דחשיב במתניתין התם דנקברים ע"כ מה"ט הוא משום דלא כתיב בהו שריפה מסתמא דהוי בקבורה ואף ע"ג דלר"מ טמא שגילח במקדש משלח תחת הדוד אלמא דקרא דתחת האש מיירי נמי בטמא והיינו משום דכתיב זבח לרבות אשם דהיינו נזיר טמא דמביא אשם מ"מ מסתמא לא מיירי אלא כשגלח במקדש דעדיף טפי כי היכי דלרבנן גבי נזיר טהו' אינו משלח אלא כשגלח במקדש מפני שנעשה במצותו אלא עיקר קושיתם משום דלישנא דר"מ דקא יהיב טעמא מפני ששערו נקבר משמע דמצי' לפרושי דקרא תחת האש בטמא שגלח במדינה נמי אלא משום דפסיקא ליה מאיזה טעם דשערו נקבר ומש"ה כתבו לא אתפרש מנ"ל מיהו מה שנקטו בדבריהם וכן שלהי תמורה לא א"ש לפ"ז ואולי דט"ס הוא וצ"ע

ד"ה נוטל שער ראשו ואח"כ נוטל מן הרוטב כדא' בברייתא כדמפרש ואזיל עכ"ל כצ"ל וקביעותם אמתני' קאי ונכתב כאן שלא במקומו ועיין עוד מה שאכתוב בגמרא וק"ל

ד"ה מנ"ל וכו' מיתור דזבח וכו' יתן מזבחו עכ"ל הס"ד ואח"כ ד"ה א"כ וכו' והשאר נמחק

ד"ה ואח"ך הותר וכו' לכאו' נר' דהאי תנא וכו' עיין מה שאכתוב לקמן דף הסמוך ע"א בגמ' ודו"ק

שם במשנה או שולקן וכו' פירש"י שאינו מבושל יפה אבל בפ"ב דביצה די"ו ע"ב כתב אפכא שלוק מבושל הרבה ע"ש וכ"כ נמי פרק כל שעה דט"ל ע"א במשנה ע"ש וכ"כ נמי התוספות הכא וכ"ה נמי במקובצת וכ"כ הר"ן ריש פ"ו דנדרים דמ"ט ע"א ועיין לתוס' שם ועיין לתוס' בפרק כ"ש דט"ל ע"ב ועיין לה' מחזיק ברכה ז"ל י"ד סי' נ"ב באורך

שם וחלת מצה א' מן הסל ורקיק מצה א' וכו' רקיק מצה א' הוי נמי מן הסל כמ"ש הרמב"ם ריש פ"ח מה' נזירות דין א' אלא מתניתין לישנא דקרא נקט דכתיב וחלת מצה א' מן הסל ורקיק מצה א ונתן וגו'. ודע דחלות ורקיקי נזיר הם עשרה עשרה וכתב הרמב"ם דמושח העשרים ברביעית שמן ע"ש ושלא בדקדוק הוא אלא דעשרה רקיקים הם במשיחה אחר אפייה ועשרה חלות הם בבלילת הסולת קודם אפייה וקרא מפורש הוא דכתיב וסל מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וגו' וכ"כ הרב מש"ל ז"ל ועיין לה' לח"מ פ"ט מה' מעשה הקרבנות דין כ"ג. ודע שמעשה הלחם בין לחם תודה בין לחם נזיר הוא חוץ לעזרה כמ"ש הרמב"ם דין כ"ד ע"ש ונשמט מה שע"ה ז"ל הל' חמץ דע"ז ע"ד שכתב בפשיטות דמעשה לחם תודה דהוי בפנים ועיין לחי' לעיל דף ל"ח ע"א בפירש"י ד"ה חמש וכו' ודו"ק

שם ואח"כ הותר הנזיר לשתות יין וכו' משמע מיד הותר אבל הרמב"ם פ"ח מהל' נזירות דין ה' כתב לערב הוא דהותר ועיין להתי"ט לקמן פ"ח משנה ב' ד"ה ושותה שתמה עליו מנ"ל זה ועוד ק"ל דתלמודא