באר משה (כריף) ריג

אשם נקט נמי חטאת כיון דקושטא הוא דשמעינן נמי חטאת מזבח וה"ה נמי מהך היקשא וכה"ג כתבו התוס' לקמן דמ"ח ע"א ד"ה ולאמו וכו' ע"ש ותדע דאל"כ מנ"ל למילף גם האשם דנזיר טמא דהא כיון דקרא מיירי בנזיר טהור וא"כ לא נרבי אלא חטאת דטהור דוקא א"ו משום דחטאת דטהור אית לן היקשא וע"כ דזבח אתא לאשם דטמא והכי משמע זבח יתירא כלומר זבח אחר ומאי ניהו אשם ונראה דכונתם משום דלישנא דתלמודא דקאמר ואם שלח תחת הדוד של חטאת יצא מ"ט וכו' משמע דאחטאת לחוד קבעי מ"ט אלא המתרץ שני ליה אתרוייהו אחטאת ואשם ומיהו ראיתי לה' א"מ ז"ל שהעתיק הגי' ואם שלח תחת הדוד של חטאת ואשם יצא מ"ט וכו' והשתא ניחא דאגב דנקט אשם נקט נמי חטאת ואע"ג דלר' יהודה דאית ליה טמאין כאן וכאן לא היו משלחין וכן נמי לחכמי' דהכל לא היו משלחין חוץ מן טהור שבמקדש א"כ קרא דזבח ע"כ לא אתא אלא לחטאת של טהור וא"כ ת"ל מהך היקשא י"ל דאצטריך לרוטב ולא חיישי להך פירכא לימא קרא מרוטב וכו' א"נ ר' יהודה וחכמים מודו דבדיעבד אם שלח הטמא תחת דוד האשם יצא ואהכי אצטריך קרא וכן משמע מהרמב"ם פרק ששי מהלכות נזירות דין י"ד ע"ש ומיהו מצאתי פ"י דמנחות דצ"א ריש ע"ב דמוכח התם דחטאת נמי מזבח הוא דשמעינן דפריך ות"ל תרוייהו מזבח דאמר מר חטאת ואשם מניין ת"ל זבח ופירש"י דאמר מר גבי נזיר וכו' ע"ש אלמא דתרוייהו מזבח ואפשר דגם התוס' דזבחים נתכוונו על אותה סוגיא וס"ל כפיר"שי שם ודלא כדברי התוס' התם ד"ה דאמר מר וכו' ודו"ק

רש"י ד"ה מ"ט וכו' שהטהור וכו' ואם טמא וכו' עכ"ל איכא למידק אמאי דקדק למנקט לצדדין ולא קאמר נמי חטאת ואשם של טמא וראיתי להר' בית דוד ז"ל על המשניות שכתב וז"ל דחטאת נזיר טמא לא מצי מרבי מזבח דהא עוף הוא ואינו בר זביחה אלא מליקה ומסתמא נמי בהדיה אשם מבשל ליה עכ"ל ע"ש ועיין לתוס' בפרק תמיד נשחט דס"ב ע"א ד"ה ערל וכו' שכתבו בס"ד וז"ל ותירץ ר"י דהכא מיירי בעופות וכו' עכ"ל וקיימי אברייתא דקתני זבחים אלמא דעוף נקרא זבח מיהו ע"כ דלישנא דקרא לחוד ולישנא דברייתא לחוד ועיין להרב שע"ה ז"ל ריש הלכות חגיגה דס"ג ע"ב

שם גמ' ר' יהודה אומר טהורין כאן וכאן וכו' הרמב"ם פ"ח מהל' נזירות דין ג' פסק כר"י ותמה הכ"מ זל למה הניח סתם משנ' דאתי כח כחכמי' וכתב הלח"מ זל דבעינן תגלחת הטומאה רבנן ורבי יהודה כנגד ר"מ ובעינן תגלחת הטהרה ר"מ ורבי יהודה כנגד חכמים את"ד ז"ל ע"ש והנה הצד הא' שכ' דבעינן הטומאה רבנן ור"י נגד ר"מ אינו צריך לזה דבלא"ה קי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י כדאית' פ' מי שהוציאוהו דף מ"ו ע"ב וכן נמי הלכה כחכמים לגבי ר"מ דיחיד ורבים הלכה כרבים ובר מן דין הלכה כסתם משנה אלא נקט הכי לרווחא דמילתא אגב הצד השני מיהו על צד השני יש לתמוה דמה בכך אי ר"מ ור"י נגד חכמים שהרי חכמים נמי רבים נינהו כל כמה דלא אמר תלמוד' בהדיא מאן חכמים ר' פלוני וזה פשוט וכ"כ הרב יד מלאכי זל ריש סי' תרס"א ע"ש ותו ק' דהא קי"ל הלכה כסתם משנה אפי' לגבי רבים ואפשר לומר כיון דר"מ פליג כסיפא לא חשיב סתם גמור אלא חשיב כמו רבים וכ"כ התוס' פרק החולץ דמ"ב ע"ב ד"ה סתם וכו' ולפי זה ע"כ דקושית הכ"מ זל היינו משו' דקי"ל הלכה כרבי' ולזה כתב הלח"מ דר"י ור"מ נמי הוו תרי וה"ל רבים נגד רבים מיהו אין זה מספיק דאכתי צריך טעם למה פסק כותייהו טפי נגד סתם משנה דאתי כחכמים וכ"ת דס"ל לרבי דמסתבר טעמייהו טפי א"כ אמאי הוצרך הלח"מ לומר משום דהוי תרי בלא"ה פסקינן כיחיד אף לגבי רבים היכא דמסתבר טעמיה מיהו לזה י"ל כיון דהסתם אליבא דרבים לא פסקינן כיחיד אפילו מסתבר טעמיה כמ"ש ה' שע"ה זל הל' מעשר דל"ב ריש ע"א משם ה' ח"ה ע"ש. מיהו קש' אדרבא נראה דטעמא דחכמים מסתבר טפי דיהבי טעמא מפני שנעשה כמצותו ובלא"ה מדברי הכ"מ זל שם דין ה' ד"ה ואם וכו' משמ' דלא ס"ל כמו רבים אלא סתם גמור וכמו שאכתוב לקמן דף הסמוך לזה. וראיתי להלח"מ פ"ו מהלכות נזירות דין י"ד שכתב עוד טעם אחר לרבינו מהך דסוף תמורה דלא מוקי תרוייהו בנזיר טהור וכאן במדינה כאן במקדש ע"ש גם טעם זה אינו מספיק דאיכא למימר משום דלא ניחא ליה לתלמודא לאוקי מתניתין אליבא דרבנן דוקא ועוד במתניתין התם פליג רבי יהודה בסיפא משמע דמודה ברישא דקתני שער נזיר יקבר ולכך הוכרח לאוקמה בטמא וכבר כתב הלח"מ עצמו דאינו כ"כ הכרח ואדרבא יש להוכיח דהלכה כחכמים למאי דמשני התם כאן בשק כאן בשער ע"ש משמע דלפי הך שנויא אין צריכין לומר כאן בטהור כאן בטמא אלא איכא לאוקמיה מתני' דקתני יקבר בכל גוונא בין בטהור בין בטמא דהכי משמע פשטא דתלמודא וכן פיר' רש"י להדיא ד"ה כאן וכאן וכו' וז"ל ואידי ואידי בטהור או בטמא עכ"ל וע"כ בטהור כגון במדינה ואליבא דחכמים דס"ל יקבר א"כ משמע דהילכתא כחכמים ומ"מ גם זה נמי אינו מוכרח דתלמודא לא נחית לפסק הלכה אלא דניחא ליה לאוקי למתניתין בכל גוונא והנכון נראה כמ"ש התי"ט ז"ל שהרמב"ם בחיבורו תפס הנוסחא שבספרים דגרסינן במשנה ואם גילח במדינה היה משלח את"ד ע"ש ונראה דטעם רבינו שחזר בחיבורו ותפס הך גי' משום דלגי' שלפנינו אינו מתיישב בד"א דקתני דקאי אלפני פניו ודוק

ודע דעל טעם הלח"מ משום דהו"ל תרי וכו' ק"ל מהך דפסק רבינו פ"ו מה' דעות דין י"ז עד היכן תוכחה עד האאת דהיינו כרב והתם ה"ל שמואל ור' יוחנן תרי לגבי רב וה"ל לפסוק כשמואל ומיהו אין להק' מהא דפסק רבינו פ"ר מה' בכורות. דין ט' גבי הלוקח בהמה מישראל וכו' דפסק כר"י כמ"ש שם הכ"מ זל ואע"ג דהתם פליגי רב ושמואל פ"ג דבכורות דכ"א ע"ב וה"ל רב ושמואל תרי לגבי ר' יוחנן די"ל דס"ל לרבינו הלכה כרבי יוחנן לגבי רב ושמואל תרווייהו ועיין להר' יד מלאכי ז"ל סימן קנ"ב ועיין לחידושינו פ"ג דערכין די"ו ע"ב ודו"ק

ודע שראיתי להרב חזון נחום זל בסוף תמורה שהק' על פיר' רש"י שם שזכרנו שכתב אידי ואידי בטהור וז"ל וק"ק דשער נזיר טהור שריפה בעי כדכתי' על האש אשר תחת זבח השלמים וכמ"ש רש"י לעיל בסמוך עכ"ל ואחר המחילה לק"מ דרש"י שנה משנתו אליבא דחכמים וכגון שגילח במדינה ומשום דפשטא דתלמודא הכי משמע וכרכתי' ולפ"ז ה"ה דה"מ תלמודא לשנויי אידי ואידי בטהור ואידי ואידי בשער וכאן במקדש כאן במדינה ודו"ק ועיין עוד לתי' שם: