באר משה (כריף) ריב

הקרבנות דין ה' גבי שלמים כתב פתח ההיכל והכי נקיט לה שמואל דקאמר דלתות ההיכל ואמאי כתב הכא פתח העזרה ואף דאבא חנן נקט לה סתם פתח אהל מועד מ"מ ילמוד סתום מן המפורש כיון דגבי שלמים נקט שמואל בהדיא היכל. וראיתי לה' ספרי דבי רב פ' נשא דף מ"ה ע"ג שכתב משום דשלמים כיון דנשחטין בעזרה א"כ כבר נפתח פתח העזרה דאל"כ היכי עייל א"כ ע"כ דפתח פתוח קאי אפתח שלפנים ממנו דהיינו פתח ההיכל אבלי גילוח דנזיר שהוא בלשכת הנזירים ששער ניקנור שהוא פתח החיצון לפני ממנו דהיינו פתח העזרה א"כ מסתמא סגי בההוא פתח לחור שיהא פתוח דההוא נמי פתח אהל מועד איקרי את"ד ע"ש ואחר המחילה אינו נכון דגבי שלמים נמי אף על פי דכבר נפתחו כדי להכניסן מ"מ אימא דאצטריך קרא היכא דאחר שנכנסו שוב סגרו הפתח וכה"ג כתבו התוס' פ"ג דיומא דכ"ט ע"א ד"ה אלא וכו' ע"ש ועוד דשער נקנור לא מקרי פתח אהל מועד כדקא' תלמודא הכא בהדיא ואי במחנה לויה אמאי קרי ליה אהל מועד וצ"ע

רש"י ד"ה ת"ר וגלח וכו' ולא מצינו שאר קדשים טעונין פתח אהל מועד וכו' עכ"ל התי"ט זל פ"ג דמסכת תמיד משנה ז' ד"ה לא היה שוחט וכו' לא ראה דברי רש"י הללו וכתב דה"ה דילפינן לכל הקרבנות משלמים ע"ש ולפ"ז הא דקאמר הכא בשלמים הכתוב מדבר משום דעיקר קרא גבי שלמים כתיב ודלא כפירש"י ואדרבא על פירש"י יש לתמוה למה הוצרך לומר ולא מצינו שאר קדשים וכו' דלו יהיה דה"ה שאר קדשים מ"מ קרא מיהא גבי שלמים כתיב ושפיר ילפי' מניה לנזיר דבשלמים הכתוב מדבר והכי הל"ל ולא מצינו שאר קדשים שכתוב בהם פתח אבל מה שאין טעונין פתח זה לא מעלה ולא מוריד. ותו קש' מי הזקיקו לרש"י כלל להביא הך דרשה דבזמן שהוא פתוח וכו' דאין לנו נפקותא כלל בהך דרשה אלא כיון דהך קרא ושחטו פתח אהל מועד בשלמים כתיב בנזיר נמי דכתיב ביה פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר ואפשר ליישב משום דאי הוה אמרינן ה"ה נמי בשאר קדשים ה"ל כאילו כתיב נמי פתח בשאר קדשים וא"כ מנ"ל דקרא דנזיר בשלמים הכתוב מדבר אבל השתא דדרשינן הך דרשה בזמן שהוא פתוח ולא מצינו דין זה אלא בשלמים דוקא ולא בשאר קדשים א"כ נמצא דלא כתיב פתח גבי שאר קדשים ודוק

עוד כתב התי"ט וזל והשתא דכל הקרבנות אינן נלמדים אלא משלמים לא ידענא מאי ק"ל לתוס' ריש מס' ערובין דל"ל קרא וכו' ומאי קושיא הא תמיד גופיה לא שמענא ליה אלא משלמים וכו' ע"ש ואשתמיטיה לה' דברי התוס' פ"ג דיומא דכ"ט ע"א ד"ה אלא וכו' שכתבו דתמיד גופיה לא שמעי' אלא משלמים ואפ"ה הקשו כמו שהק' בריש מס' עירובין וא"כ לפי דעת ה' לא ידעתי מה יענה ביום שידובר בו דברי התו' הללו ובודאי מה שנפרש בדבריהם ה"נ נפרש בדברי התוס' דריש עירובין וכבר ראיתי למהרש"א שם מה שפי' בכונתם. ועוד נראה לע"ד דכונתם אינו ר"ל ל"ל קרא ממש אלא ר"ל ל"ל לתלמודא לפוסלו מה"ט דאע"ג דהך טעמא דקודם התמיד גופיה לא שייך אלא עד שנדרוש גבי שלמים בזמן שהוא פתוח כי היכי דנילף מניה תמיד מ"מ הו"ל לתלמודא לדורשו גבי מתניתין דתמיד ושוב נילף לשלמים מהך טעמא דהוי קודם התמיד ע"ד מ"ש מהרש"א דהו"ל לכתוב קרא גבי תמיד וכו' וכ"כ ה' שיח יצחק ז"ל ע"ש ומיהו מ"מ אינו כ"כ ממה שיוקשה דהא כיון דבשלמים גופייהו מפורש בהדיא בקרא טעם זה דבעי' שהוא פתוח הילכך נקטי' תלמודא ודברי מהרש"א נראה יותר

ומה שהקש' עוד התי"ט על הרמב"ם דס"ל דוקא שלמים ולא שאר קדשים מהך מתניתין דפ"ג דתמיד דמשמע ה"ה לכל שאר הקרבנות ע"ש וקושיא זו קשה נמי על רש"י הכא דס"ל הכי מיהו לרש"י י"ל דס"ל דהך משנה דתמיד מצוה בעלמא מדרבנן ולא לפסול וכ"כ התוס' בפרק שתי הלחם דף צ"ה ע"א ד"ה מר וכו' וכ"כ הת"י ביומא דכ"ט ע"א ע"ש אבל על הרמב"ם קשה דמ"מ דהו"ל להביא דין זה המשנה דתמיד מיהו אחר המחי' אשתמיטיה להתי"ט שהרמב"ם פ"ו מה' תמידין דין א' הביא דין זה דמתני' דתמיד ע"ש וכן ראיתי להר' אור יקרות ריש פ"ק דעירובין שנתעורר על התי"ט דאשתמיטיה דברי הרמב"ם ם אלא שסיים עוד וז"ל הנה הרמב"ם ליישב קושית התוס' כתב כן ולא ניחא ליה בתירוץ התוס' וכו' את"ד ע"ש ואחר המחילה לא ידעתי מהו סח שהרי הרמב"ם לא כתב יותר מן המשנה אלא העתיק המשנה כצורתה וכן העתיק נמי הך מימרא דעירובין כצורתה וא"כ לא נגע ולא פגע בקושית התוס' שהקשו אהך דעירובין מהך משנה דתמיד דהקושיא במקומה מונחת ומהו זה שכתב ה' דהרמב"ם ליישב קושית התוס' כתב כן וכו' שהרי הרמב"ם לא כתב ולא מירי ודבריו צ"ע ועיין לה' שושנים לדור זל פ"ג דתמיד שלא ראה לדברי התוס' דפ"ג דיומא ונתכוון לדברי מהרש"א שם ועיין להר מש"ל ז"ל פ"ה מהלכות מעשה הקרבנות דין א'

ע"ב מתניתין ומשלח תחת הדוד וכו' נקט ומשלח אע"ג דקרא כתב ונתן משום דדרכו של אש להיות משתלח כדכתיב פרשת משפטים ושלח את בעירו וגו' וק"ל

שם גמ' נוטל שער נזרו ת"ר ואח"כ נוטל את הרוטב וכו' נראה דנקט נוטל שער ראש נזרו קודם דמייתי ת"ר לפרושי הברייתא דקתני ואחר כך דר"ל ואחר שנוטל שער ראשו א"נ נקט לה להודיענו דמתני' חסורי מחסרא דאחר שנוטל שער ראשו נוטל את הרוטב כדקתני בברייתא וזהו כונת התוס' ד"ה נוטל שער ראשו וז"ל כדאמ' בברייתא והוא נוטל וכו' עכ"ל ר"ל נקט תלמודא נוטל שער ראשו קודם ת"ר לפרושי דמתני' נמי כמו הבריי' וחסורי מחסרא ודו"ק

שם מזבחו יהא תחתיו וכו' ק"ק מנ"ל רוטב אימא זבחי ממש דהיינו בשר ושו"ר במקובצת שהרגיש בזה וז"ל דמן הזבח עצמו א"א לשרוף כל זמן שהוא ראוי לאכילה הרא"ש בפי' עכ"ל

שם זבח לרבות חטאת ואשם וכו' ראיתי לחוס פ"ג דמס' זבחים דנ"ה ע"א ד"ה שאם גילח וכו' שהקשו וז"ל תימא דצריך קרא בנזיר המשלח שערו תחת הדור של חטאת ת"ל מהך היקשא עכ"ל וכונתם אסוגיא דהכא דילפינן מקרא דזבח דמשלח שערו תחת הדור של חטאת ול"ל קרא ת"ל מהך היקשא דאמר התם דהוקשו חטאת ושלמי דנזיר להדדי לענין דאם גילח על א' משלשתן יצא ה"נ נילף מהך היקשא לענין דמשלח תחת הדור של חטאת כמו בשלמים וק"ק דהא אצטריך קרא בשביל האשם של נזיר טמא דלית ביה היקשא כדקאמר לרבות חטאת ואשם ותלמודא ודאי אגב דנקט