באר משה (כריף) ריא

לא מצי מגלח דנקט תלמודא לאו דוקא שהרי מצי לגלח וליכא קלקול הגילוח אלא ר"ל לא מצי לקיים מצות גילוח כיון דלא מצי עביד הקפה ונקט לה תלמודא משום קלקול היין כלומר כיון דלא קיים מצות תגלחת לא הותר ביין והר' ז"ל הק' על פי' זה וז"ל גם בזה לא נחה דעתי דאי ר"י ס"ל דתגלחת מעכבת ל"ל לטעמא דהקפה וכו' ע"ש ואף על גב דתלמודא קאמר לא מצי מגלח ומש"ה הוצרך ר"י לטעמא דהקפה כונתו אתלמו' גופיה מקשה ל"ל לומר שמה הקפה וכו' וקושיא זו נשארה אצלו בקושיא במסקנת דבריו שכתב וז"ל אך כבר כתבנו שדברי ר"י יש בהם מן התימה מצד עצמן עכ"ל ואני תמיה על ה' בזה שהרי קושיא זו עצמה ק' ג"כ על דבריו שכתב בס"ד וז"ל ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דמחלוקת ר"ש ור"י תלויה במחלוקת אחר וכו' אבל ר' יהודה סבר וכו' ספיקו חמור מודאו מתרי טעמי חדא דלא מצי עביד הקפה וכו' ולא הוי תגלחת וכו' עכ"ל והשתא תמה על עצמך נמי דל"ל טעמא דהקפה אף דנימא לא שמה הקפה והוי תגלחת מ"מ לא הותר ביין אלא אחר כל הקרבנות וכמו שהקש' על תירוץ ר"י וכמו כן תקשי ליה נמי מנזיר עולם דמאי ספיקו חמור מודאו איכא הא בנזיר עולם לית ביה הקפה וצריך לתרץ נמי כמו הך וסבור הייתי לומר דבנ"ע לא הותר לו דמיקל אלא בתנאי עד שמביא כל קרבנותיו בשלימות כמו שתירץ על דברי רז וא"כ לא ידעתי מה הרויח בהך פירושא דאי לאו דמסתפינא וכו'. ועוד אני תמיה עליו דאחר ההתבוננות נראה דהך פירושא עצמו הן הן דברי ר"י לפי מה שפי' ה' דר"י ס"ל כמ"ד תגלחת מעכבת ומש"ה הוי ספיקו חמור מודאו וכו' א"כ ממילא נשמע דלר"ש דס"ל תגלחת אינה מעכבת לא הוי ספיקו חמור מודאו ונמצא דבהא תליא פלוגתייהו דר"ש ורבי יהודה ואף שנאמר דלפי תירוץ ר"י אינו מוכרח דהא בהא תליא דנוכל לומר דר"ש ס"ל אפי' את"ל ספיקו חמור אפ"ה מעייל איניש נפשיה לספיקא מ"מ מהיכא תיתי דנימא הכי כיון דקושטא הוא דאין ספיקו חמור כיון דס"ל אין התגלחת מעכבת ומלבד זה אני תמיה על ה' זל דאיך כ' דלר"ש אין ספיקו חמור מודאו שהרי תלמודא קאמר בהדיא לעיל פ"ק דף ח' ע"א דלר"ש נמי ספיקו חמור מודאו וה' ז"ל הזכירו בתחילת דבריו כמו שיעו"ש וצ"ע ועי' עוד בחידושינו לעיל דף ח' ע"א ודו"ק

גם מה שהק' ה' ז"ל על תירוץ ר"י מנזיר עולם דלא שייך ביה הקפה שהרי כתבו התוס' דף ד' ע"א אינו מגלח לגמרי אלא מיקל ומכח קושיא זו יצא לידון בדבר חדש דנזיר עולם אינו מיקל אלא עד שיביא כל קרבנותיו וסיים דלא מצא גלוי לדין זה ע"ש לע"ד נראה דמדברי רבינו פ"ג מהלכות נזירות דין י"ב יש להוכיח דלית ליה דין זה שכתב מה בין נזיר עולם לנזיר לזמן קצוב וכו' ע"ש ואם איתא ה"ל לחשוב נמי דלזמן קצוב אם גילח על א' מהן יצא כדפסק רבינו פ"ח מהלכות נזירות דין ב' אבל נזיר עולם עד שיביא כל קרבנותיו ועוד יש מי שהראני תוס' פ"ב דתמורה דף י"ד ע"ב ד"ה סמי וכו' דמוכח מסוף דבריהם בהדיא גבי אבשלום דמגלח על עולתו אע"פ דלא מצי להקריב חטאתו ע"ש. ואגב ראיתי לה' מש"ל ריש פ"ק מהל' ק"פ שהביא לדברי התוס' הללו והק' עליהם על הראיה שהביאו מר"ש דאמ' אם גילח וכו' אימור דאמ' ר"ש דיעבד לכתחילה מי אמר וא"כ איך אבשלום מגלח לכתחילה ועוד קש' איך דוד אביו הניחו את"ד ע"ש ונראה דס"ל לתוס' כיון דלא אפשר בע"א אפי' לכתחי' חשיב דיעבד וע"כ דכ"ה נמי דעת ר"י בפ"ב דנדרים שהוצרך לתרץ משום הקפה ולא תירץ בפשיטות ה"מ דיעבד כמו שתירץ הר"ן ודו"ק

ולעיקר קושית ה' על רי מנזיר עולם שהקש' מכח דברי התוס' שכתבו אינו מגלח לגמרי אלא מיקל וכו' נראה אי מהא לא אריא שהרי מדברי רש"י שם משמע דס"ל דמגלח לגמרי וכן משמ' נמי מדברי הרמב"ם בפיר' המשנה שם והזכירם ה' עצמו פ"ג מה' נזירות דין לב וא"כ ר"י נמי יסבור הכי דמגלח לגמרי אבל לא ידעתי אמאי הוצרך ה' לתלות הקושיא בדברי התוס' ואמאי לא הק' בפשיטות אף דנימא דמגלח לגמרי ואית ביה איסור הקפה מ"מ אמאי הוי ספיקו חמור שהרי מגלח ולא לעביד הקפה וכמו שהק' ה' על תירוץ ר"י בתחילת דבריו דהשתא לא שייך לומר משום דלא חשיבא תגלחת למ"ד תגלחת מעכבת כמ"ש ה' על תירוץ ר"י שהרי מה בכך אי לא חשיבא תגלחת דגבי נזיר עולם לא שייך ביה קלקול. היין שהרי ודאו נמי אסור ביין לעולם ווה פשוט. ותו ק"ל עליו אעיקרא דמילתא אף דנימא דמגלח לגמרי ע"כ דלא מצי עביד הקפה שהרי ע"כ מה שהוא מגלח אינו משום מצוה אלא הותר לו משום כובד ראש כדדייק לישנא דמתניתין הכביד שערו מיקל בתער וכ"כ הר' עצמו וזל אבל בנזיר עולם שאינה תגלחת טהרה אלא שהותר לו להיות מיקל אחר שיש לו כובד ראש וכו' עכ"ל וקרא מפורש הוא דכתיב כי כבד עליו וגלחו וכו' וכיון דאינו מצוה אלא רשות מהיכא תיתי שהותר לו לעבור על איסור לאו של הקפה ובודאי ישתקע הדבר ולא ואמר וא"כ לא הוי ספיקו חמור מודאו כיון דודאו נמי מגלח בלא הקפה ודוק

נחזור לענין פסקא דרבינו עיין להר' א"מ ז"ל בסוף ספרו בליקוטי הרמב"ם השייכים למסכת נזיר מה שפיר' לדעת רבינו ודבריו תמוהין דא"כ אמאי לא כתב הרמב"ם להאי דינא היכא דלא מצי להמתין לגלח ומ"ש ה' בס"ד וזל ומדכתב אם גילח על חטאת או עולה יצא ממילא משמע דלכתחי' מגלח אחר השלמים דלא כר"א וכו' עכ"ל אחר המחילה אינו דהא דלכתחילה מגלח אחר השלשים משום דהרמב"ם מיירי כששוחט שלשתן כסדרן ולכך כתב אם גילח אחר ששחט החטאת או העולה אבל אחר השלמים לא הוצרך לכתוב משום דלכתחילה דינא הכי הוא כיון דשחטן כסדרן אבל היכא דאינו יכול לגלח אלא על קרבן א' דהוא מחלוקת רבי יהודה ור"א מאן דכר שמיה כלל בדברי הרמב"ם וה"ל לבאר וזה פשוט. וכמו כן ק"ל בפשטא דדברי רבינו דכתב ואם גילח אחר ששחט החטאת או העולה וכו' משמע דמיירי בשלא הקדים אלא הגילוח לבד אבל שחיטת הקרבנות הוו כסדרן ולכך לא כתב נמי אחר ששחט השלמים משום דכך הוא דינו לכתחילה ואמאי לא כתב נמי אפילו הקדים סדר שחיטה הקרבנות ושחט על א' מהן יצא וכן נמי אפי' לא הביא אלא קרבן א' מהן וגילח עליו יצא וכדמוכח מהך דרב פפא דפ"ה דערכין דכ"א שזכרנו למעלה ולפחות ה"ל למנקט לישנא דמתניתין דקתני ואם גילח על א' משלשתן יצא וצ"ע

ודע דאיכא למידק בדברי רבינו שכתב עד שיהא פתח העזרה פתוח ובפ"ה מהלכות מעשה