באר משה (כריף) רי

ס"ל דעל החטאת מגלח כר"א וכ"כ במקובצת בהדיא והשתא ניחא דס"ל לרבינו דלר"א א"ץ פתח אהל מועד דבלא"ה פשטיה דקרא משמע דמגלח אחר השלמים כמ"ש באורך בדברי הגמ' ע"ש

ומ"מ נראה להביא סיוע לפיר' הלח"מ והתי"ט דלר"י מקדים החטאת ואינו מגלח אלא על השלמים לבסוף מהא דאמרינן פ"ג דמסכת ערכין דכ"א ע"א אמר ר' פפא פעמים שחייבי חטאות ממשכנין אותם בחטאת נזיר כיון דאמר מר גילח על א' משלשתן יצא ואם נזרק עליו א' מן הדמים הותר לשתות ביין וכו' ע"ש וע"כ דהוצרך תלמודא לאתויי הנך תרי משניות דאי מהך דגילח על א' מהן ה"א דנהי דיצא ידי תגלחת מ"מ עדיין לא הותר ביין עד שמביא כל קרבנותיו לכך מייתי דאם נזרק עליו א' מן הדמים הותר ביין ואי מהך דנזרק עליו לחוד ה"א נהי דהותר ביין אף ע"פ דלא גילח מ"מ יהא מעוכב מלגלח ולא מצי מגלח כל ימיו עד דמביא כל קרבנותיו וא"כ לא מצי למפשט שלא יביא חטאתו ויהא מקולקל כל ימיו בלא גילוח לכך מייתי דאם גילח על א' משלשתן יצא והשתא איכא למידק הא דמייתי סיפא דמתניתין דאם גילח על א' מהן יצא דאינה אלא דיעבד אמאי לא מייתי בפשיטות רישא דמתניתין דקתני ואפי' לכתחילה מגלח על השלמים תחילה וצ"ל דמייתי הך סיפא משום דהוי לכ"ע אפי' לר"א נמי אבל רישא אינה אלא לר' יהודה ור"א פליג עליה וס"ל דאינו מגלח אלא על החטאת תחילה אבל אם נאמר דלר' יהודה נמי מקדים החטאת ושוחט על השלמים לבסוף א"ש טפי דהוצרך לאתויי הך סיפא משום ר' יהודה נמי ודו"ק נ"ל

עוד נראה להביא הכרח לרבינו דרבי יהודה נמי מקדים החטאת ומגלח על השלמים לבסוף מהא דאמרינן פ"ב דנדרים די"ט ע"ב ספיקו דנזיר חמור מודאו דאלו ודאי נזיר מגלח ומביא קרבן וספיקו לא מצי מגלח והק' הר"ן נהי חטאת לא מצי לאתויי על תנאי דאינה באה נדבה ליתי עולה או שלמים דהא קי"ל אם גילח על א' משלשתן יצא ותירץ ה"מ דיעבד אבל לכתחלה אינו מגלח אלא א"כ הקריב חטאתו עולה ושלמים א"ד ע"ש והשתא אי ר' יהודה ס"ל דמגלח על השלמים תחילה לא שייך תירוץ הר"ן שהרי התם דאמרינן ספיקו חמור מודאו אליבא דרבי יהודה איירינן ואיהו גופיה ס"ל מגלח על השלמים לכתחילה אבל לפי דברי הלח"מ ניחא דרבי יהודה נמי לכתחילה מגלח על השלמים לבסוף ומעתה אדרבא יש לתמוה על התוס' דס"ל דר' יהודה לכתחי' מגלח על השלמים תחילה א"כ מה יענו לקושית הר"ן ואין להק' מאי ק"ל להר"ן דילמא הא דקתני אם גילח על א' משלשתן יצא דוקא היכא שמביא אחר כך כל קרבנותיו דזה אינו כדמוכח מהך דפ"ג דערכין שזכרנו דקאמר כיון דאמר מר אם גילח על א' מהן יצא פשע ולא מייתי וכו' ע"ש אלמא אע"ג דלא מייתי אח"כ חטאתו יצא ופשטא דמתני' נמי הכי משמע דגילח על א' מהן יצא ואין לנו תו בהבאת שאר קרבנותיו וא"כ דכותה נמי רישא דקתני דלכתחילה מגלח על השלמים אף ע"פי דאינו מביא אח"כ חטאתו דליכא חילוק בין רישא לסיפא אלא לענין אם גילח על א' מהן אבל לענין דא"ץ להביא אחר כך שאר קרבנותיו שוין הם וזה פשוט וא"כ ע"כ תירוץ הר"ן לא אתי אלא משום דס"ל כפי' רבינו דלא ק' אלא מהך דאם גילח וכו' ושפיר מתרץ ה"מ דיעבד אבל לדברי התוס' לא ידעתי מה יענו לקושית הר"ן וליכא למימר דהתם אליבא דמ"ד תגלחת מעכבת ולדידיה אינו מותר ביין עד שמביא כל קרבנותיו בשלמות דמ"מ אכתי היכי קאמר על ספקו לא מצי מגלח שהרי הא ודאי מצי מגלח כשמביא שלמים על תנאי כדקאמר רבי יהודה מגלח על השלמים תחילה וה"ל למימר על ספיקו לא הותר ביין משום דלא מצי להביא כל קרבנותיו אבל תגלחת מיהא מותר שו"ר שהתוס' שם בפ"ב דנדרים כתבו תירוץ אחר משם רז דלא מצי מגלח משום איסור הקפה ע"ש ולפ"ז ליכא קלקול אלא בגילוח אבל ביין ליכא קלקול כיון דקי"ל אם נזרק עליו א' מן הדמים אע"פ שלא גילת הותר ביין והשתא ניחא שהתוספו' אית להו כתירוץ ר"י. ומ"מ לרבינו מיהא יש סיוע משום דס"ל כתירוץ הר"ן והילכך הוכרח לפ' דר' יהודה נמי מקדים החטאת תחלה ואני תמיה על מרן כ"מ דס"ל דלרבי יהודה מגלח על השלמים תחלה מה יענה ביום שידובר בו דברי הר"ן וכן נמי דברי התוס' פ"ב דנדרים דתירצו נמי כתירוץ הר"ן ע"ש דאיך שייך הך תירוצא אליבא דרבי יהודה והנראה שנשמטו ממנו. וכמו כן תמיה אני על ה' מש"ל דבפ"ח מה' נזירות כתב סיוע לרבינו משום דפשטא דמתני' הכי משמע דהקדימה החטאת וכמו שהקש' התוס' ע"ש ואי מהא לא איריא שהרי נימא לאידך גיסא דפשטא דמתניתין לא משמע הכי כמו שנדחק הלח"מ והתי"ט ז"ל שזכרנו למעלה וטפי ה"ל לה' להביא סיוע מכח קושית הר"ן שהרי הוא עצמו הביא לדברי הר"ן פ"ג מהל' נזירות דין י"ח ד"ה תנן וכו' ומה גם שהביא ג"כ לתירוץ ר"י והקיפו בקושיות עד שכתב שלא ירד לעומק דברי ר"י ע"ש א"כ אם היה מביא סיוע לרבינו מכח קושית הר"ן הוה סיוע עצום. שו"ר דאיכא עוד תירוץ אחר הביאו ה' ד"ה ומ"מ אני תמיה וכו' מ"מ הכרח לרבינו מיהא איכא משום דס"ל כתירוץ הר"ן. ודע שראיתי להר' מש"ל זל פז מה' י"ט דין י"ט ד"ה ובגמר' אמרינן וכו' שיחס פי' התוס' אליבא דהר"ן שכתב וזל אך ראיתי להר"ן וכו' ואף לר' יהודה דאית ליה לאחר השלמים מגלח מ"מ אפשר דס"ל כסברת התוס' דאית להו התם דהשלמים קודמין וכו' ואף אליבא דרבינא וכו' מ"מ וכו' עכ"ל ויש לתמוה דא"כ ה"ל דברי הר"ן סותרין וצ"ע

ודע שראיתי לה' המאירי בשיטתו למכילתין פ"ק דף ח' ע"א וכן בשיטתו לפרק ב' דנדרים עלה דהך ספיקו חמור מודאו שכתב לחד תירוצא כתירוץ הר"ן דה"מ דיעבד וכו' והוא תמוה דבמתני' הכא. פי' אליבא דרבי יהודה דשוחט שלמים תחלה ומגלח עליהם כדברי התוס' הכא ולפ"ז לא שייך הך תירוצא וצל"ע

ודע שמצאתי לתוס' לעיל פ"ד דכ"ח ע"ב ד"ה דחנן וכו' דע"כ דס"ל דלר' יהודה שוחט החטאת תחילה ומחלפא שיטתייהו מדבריהם הכא שכתבו דין הוא שיקדימו ע"ש וכ"ה בהדיא במקובצת לעיל ובעיקר ביאור דברי התוס' דלעיל ע"ש בחידו'

ודע דמה שפיר' הר' מש"ל זל בכונת תירוץ ר"י משום דס"ל לר"י כמ"ד תגלחת מעכבת וכיון דלא קיים מצות גילוח לא הותר ביין ע"ש לפ"ז לשון