באר משה (כריף) רט

וכו' וכן בפ"ק דסוטה דף ח' ע"א גבי מתני' דקתני בשערי ניקנור משקין הסוטות ומטהרין המצורעין קאמר תלמודא בשלמא סוטות דכתיב לפני ה' מצורעין נמי דכתיב לפני ה' וכן נמי רש"י בחומש פר' מצורע כתב לפני ה' שער נקנור ולא עזרה ממש ע"ש אלמא דשער נקנור חשיב לפני ה' ואע"פ דקושטא הוא שלא נתקדש ואיך כתב מהרש"א דשער נקנור לא חשיב לפני ה' ואע"פ שיתקדש והיותר תימא על הרא"ם פרשת מצורע ד"ה לפני ה' בשער וכו' שכתב כמי שתירץ מהרש"א וז"ל שא"א למצורע לעמוד חוץ משער נקנור ויכניס ראשו וידיו לחלל השער משום דבעינן לפני ה' וליכא לפיכך לא נתקדש שער נקנור כדי שיוכל המצורע לעמוד שם ולהכניס ראשו וידיו בתוך העזרה דהוי לפני ה' וכו' עכ"ל והוא תימא דעדיין לחלולית הדיו קיימת שהזכיר לדברי רש"י שם בחומש שכתב דלפני ה' שער נקנור ומיהו בדברי הרא"ם אפשר לדחות דמ"ש בעינן לפני ה' וליכא קאי על מקום עמידת המצורע לא על מקום הכנסת הבהונות אבל מהרש"א כתב להדיא דתוך השער לא מקרי לפני ה' ואפשר לומר דוקא היכא שעומד המצורע עצמו בשער נקנור מקרי לפני ה' משום דפניו כלפי המערב ששם השכינה כמ"ש הרא"ם בתחלת דבריו וז"ל שער נקנור היה במזרח העזרה וכי קאי ביה ופניו למערב חזי פתח ההיכל וכו' עכ"ל אבל כל שהוא עומד מחוץ לו ומכניס הבהונו' לבד לא מקרי לפני ה' דעובי האסקופה שבחלל השער חשיב הפסק בינו לשכינה אבל גבי עזרה ממש אף ע"פי דלא הכניס אלא הבהונות לבד חשיב לפני ה' כיון דאויר עזרה הוא אבל התוס' פ"ק דיבמות ס"ל כיון דנתקדש בקדושת העזרה לא חשיב הפסק והא דלא תירץ מהרש"א משום דבעינן שיעמוד המצורע עצמו לפני ה' משום דמשמע ליה דקרא לא קפיד אלא משום הזאת הבהונות דבעי לפני ה' וק"ל

ד"ה מכדי וכו' וה"ה דאיכא למימר וכו' ר"ל פתח ההיכל וכו' כצ"ל לשון ה"ה אינו מובן דאדרבא לפ"ז אביי לא מקשה מידי ונראה להגיה וק"ק במקום וה"ה ור"ל דמאי פריך אביי אימא דלעולם דקרא נחית לדייק דאסור קודם לכן ומיירי במחנה שכינה דט"י אסור ליכנס ואהא תירצו דלהא לא אצטריך מיהו קש' דבלא"ה כבר דחו לקושיא זו שפיר בדבור שלפני זה שהרי מחוסר כפרה אסור ליכנס ואפשר לומר משום דיש סברא לומר דנזיר לא חשיב מחוסר כפרה כמ"ש ד"ה ואי וכו' בס"ד ע"ש אלא אביי מכח קו' הברייתא דזב הוכרח לומר דנזיר חשיב מחוסר כפרה ולכך לא עייל וכו' והשתא ניחא דתוס' לעיל קיימי במחוסר כפרה דזב דאסור ליכנס אבל הכא מיירי במחוסר כפרה דנזיר דמניה הוא דקפריך אביי ואהא הוק' להו שפיר דמאי מקשה אביי ואמאי הוכרח לומר דנזיר חשיב מחוסר כפרה אימא דקרא מיירי במחנה שכינה ולעולם דנזיר לא חשיב מחוסר כפרה ולכך מצי עייל אבל קודם לכן דהוי ט"י אסור ודו"ק

בא"ד כדאשכחן גבי שלמים וכו' ודרשינן בזבחים וכו' עכ"ל אף ע"ג דבשמעתין נמי מוכח דהוא מחנה שכינה דקאמר אמאי קרי לית אהל מועד וכו' ניחא להו להביא הך דזבחים דמבואר יותר וק"ל

בא"ד נפק"ל בסמוך דכל טז וכו' עכ"ל דקדקו למנקט דכל ט"י נראה דכוונו לאפוקי פיר' רש"י שכתב שאיני צריך כפרה ולכך כתבו דכל ט"י כלומר בין אותו הצריך כפרה בין אותו שאינו צריך כפרה אסור וכו' וק"ל

ד"ה ה"ג וכו' לא עייל כלומר לא כזב אבל וכו' כצ"ל ותמהני מהרב כ"מ ז"ל פ"ג מה' ביאת מקדש דין ט' שכתב משם מהר"י קורקוס דטעם רבינו דפסק לא כזב דמי משום דהכא אמרינן כ"ע לאו כזב דמי ע"ש דאיך יחס גירסא זו לרבינו שהרי כיון דרבינו פסק דמחוסר כפורים שנכנס למחנה שכינה אפילו מלקות אין בו והכא מסיק תלמודא דיש בו כרת אפילו למ"ד לאו כזב וע"כ דלענין שוחטין וזורקין קאמר לאו כזב כמ"ש התוס' אלא מוכרח דס"ל לרבינו כמו גי' רש"י דגורס כ"ע כזב דמי והילכך ס"ל דסוגיא הכא כולה למ"ד כזב דמי אבל למ"ד לאו כזב מותר ליכנס ולא דריש הך דרשא טמא יהיה וכו' ועיין לתוספות פ"ב דזבחים דף י"ז ע"ב וצ"ע ושו"ר להח"ן שנתעורר עליו בחידושיו בתוס' שם ע"ש

ד"ה ואי במחנה לויה וכו' ע"כ מחנה שכינה וכו' ר"ל אבל פתח אהל מועד ע"כ מחנה שכינה וא"כ אמאי קרי ליה וכו' וק"ל

בא"ד דמשמע תוך עזרה לפני ההיכל וכו' עכ"ל ה"ה דאפילו אינו לפני ההיכל מ"מ תוך העזרה כולה מחנה שכינה אלא קושטא קאמרי דפתח ההיכל הוא וק"ל

בא"ד לרבות טז שאסור ליכנס במחנה שכינה עכ"ל הס"ד והשאר נמחק כנ"ל ועיין להא"מ

ד"ה תגלחת וכו' דין הוא שיקדימו וכו' עיין להמש"ל ז"ל פ"ח מה' נזירות דין ב' שהק' לדברי התוס' מפרק כל התדיר דף ץ' ע"א ע"ש יהודה הכא דקא יהיב טעמא מפני שהחטאת קודמת בכ"מ וע"כ דר' יהודה פליג עליה דלא ס"ל שהחטאת קודמת בכ"מ א"נ דשאני הכא דגלי קרא פתח אהל מועד כדמשני התם גבי פר דע"א דקודם לשעיר דע"א אלא דתלמודא התם הוצרך לחדית לן דאיכא גלוי דקרא משום דאינו מבורר כ"כ כמו שתראה שם אבל גבי נזיר דרשינן ליה בהדיא לפתח אהל מועד בברייתא ודו"ק. ולענין פסקא דברי הלח"מ דחוקים דא"כ ה"ל לר' יהודה לומר ואח"כ מגלח עליהם וה' עצמו נדחק בזה ע"ש ותו דלא ה"ל לר"א לומר שהחטאת קודמת שהרי כיון דלר' יהודה נמי ס"ל הכי והתי"ט נדחק בזה ע"ש ונראה דלעולם דרבינו ס"ל דלר' יהודה שוחט שלמים תחילה כדברי התוס' וס"ל לרבינו כפי' הר' המאירי וז"ל ושוחט השלמי' תחלה דברי ר"י ר"א אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכ"מ וכו' והילכך שוחט החטאת תחלה ואחר כך העולה ואח"כ השלמים ואחר כך מגלח אחר שחיטת שלשתן וכן הלכה את"ד ע"ש הרי דלדעת ה' מאי דקאמר ר"א אינו מגלח אלא על החטאת אינו ר"ל דאחר שחיטת החטאת מגלח אלא ר"ל עד ששוחט החטאת תחלה ואח"כ כולהו ואז מגלח ונקט חטאת לבד לאפוקי ר' יהודה דנקט שלמים תחילה והשתא א"ש פסקי רבינו דפסק כר"א ממש ומשום דמסתבר טעמיה כמ"ש הכ"מ ז"ל ובזה ניחא נמי קושיא אחריתי על רבינו דפסק כאבא חנן דבעינן בזמן שהוא פתוח א"כ איך פסק כר' יהודה דבשלמים הכתוב מדבר כיון דמקרא דפתח הוא דדריש רבי יהודה בשלמים הכתוב מדבר א"כ איך פסק לתרוייהו שהרי ע"כ דאבא תנן