באר משה (כריף) רז

פתח דגבי נזיר בשלמים הכתוב מדבר ואפשר לומר דאין ה"נ דהך דרשה דגבי שלמים בזמן שהוא פתוח אינה אלא אליבא דאבא חנן הכא דקי"ל כותיה כדפסק רבינו פ"ח מהלכות נזירות דין ג' אבל להנך תנאי דבשלמים הכתוב מדבר לית להו הך דרשא דגבי שלמים בזמן שהוא פתוח אלא אתא לגלויי אפתח דהכא דבשלמים הכתוב מדבר מיהו מדברי רש"י ד"ה ת"ר וגלח וכו' הביא הך דרשא דגבי שלמים דבזמן שהוא פתוח אליבא דמ"ד דבשלמים הכתוב מדבר וא"כ הדרא קושיין לדוכתה וכמו כן ק"ל ג"כ על רבינו כיון דפסק כאבא חנן דבזמן שהוא פתוח ופסק נמי פ"ה מה' מעשה הקרבנות דין ה' גבי שלמים בזמן שהוא פתוח איך פסק פ"ח מהלכות נזירות דין ב' כר' יהודה דבשלמים הכתוב מדבר שהרי ע"כ מי ששנה זו לא שנה זו ושו"ר להתי"ט במשנה שאחר זו ד"ה ואם גילח במדינה וכו' שנתעורר על רבינו וכתב דס"ל דהכל במשמע ע"ש והוא דחוק דאימא לא שמעינן אלא חדא וכמו שכן במקובצת שזכרנו ונראה ליישב דברי רבינו ע"פ מ"ש ה' המאירי והעתקנו דבריו בדברי התוס' ד"ה תגלחת דס"ל דלר"א החטאת קודמת ואינו מגלח אלא אחר השלמים לבסוף וכבר כתבנו שם בדברי התוס' ליישב דברי רבינו ע"פ שיטה זו מה שהק' עליו הכ"מ ז"ל והלח"מ נדחק ע"ש באריכות והשתא ניחא נמי קושיא זו דאין ה"נ דלר"א א"ץ פתח אהל מועד לגלויי דבשלמי' הכתוב מדבר דבלא"ה סדר הכתוב מוכיח כן דוגלח בתר שלמים כתיב ודוקא לרבי יהודה משום דס"ל דין הוא שיקדימו כמ"ש התוס' ד"ה תגלחת וא"כ כיון דס"ל דסברא הוא שמגלח על הקרבן הקודם תחלה ה"א שמגלח על החטאת מפני שהיא קודמת תחלה בכ"מ לכך אצטריך פתח אהל מועד לאשמעינן דמגלח על השלמי' וממיל' דין הוא שיקדימו אבל לר"א דע"כ לית ליה האי סברא דמגלח על הקרבן הקודם תחלה אלא מגלח על השלמים שהם לבסוף א"כ פשיטא דקרא נמי הכי משמע דמגלח על השלמים וע"כ כי אצטריך פתח אהל מועד לבזמן שהוא פתוח ורבינו פסק כותיה וליכא למימר דר"א נמי אי לאו פתח אהל מועד הוה אמרינן הך סברא דמגלח על קרבן הקודם כמו ר' יהודה וה"א דמגלח על החטאת שהיא קודמת אבל לכתר דכתיב פתח אהל מועד דגלי דמגלח על השלמים ממילא דלא אמרינן הך סברא שיהו השלמים קודמים אלא מקיימינן הכלל דקי"ל חטאת קודמת בכ"מ דא"כ ה"ל ר' יהודה ור"א פליגי בסברא זו אי כללא עדיף או סברא עדיפא דלר"י סברא עדיפא דין הוא שיקדימו השלמי' וסתרינן הכלל דקי"ל חטאת קודמת ולר"א אפכא דס"ל כללא עדיפא ולכך אמרינן דמגלח על השלמים לבסוף ומקיימינן הכלל דחטאת קודמת וזה ודאי דוחק דלא אשכחן בשום דוכתא פלוגתא כה"ג אלא מסתמא דבהא פליגי דר"א לית ליה הך סברא דמגלח על הקרבן הקודם ולא אצטריך פתח אהל מועד אלא לבזמן שהוא פתוח כאבא תנן אבל רבי יהודה אית ליה הך סברא והא דמגלח על החטאת שהיא קודמת ולכך אצטריך פתח אהל מועד ודוק בלשון רבינו דגבי פתח פתוח הזכיר קרא דפתח אהל מועד בפ"ח מהלכות נזירות ופ"ה מהלכו' מעשה הקרבנות וגבי גילוח על השלמים כתב סתמא ונקט להו כסדר הכתוב משמע משום דכך פשטיה דקרא ודו"ק נ"ל

ואכתי קשה כיון דמסדר הכתוב שמעינן דמגלח על השלמים א"כ ל"ל פתח אהל מועד לבזמן שהוא פתוח ת"ל כיון דשלמים גופייהו בעינן שיהא פתח פתוח ממילא גילוח נזיר נמי בעי פתח פתוח כיון דעל השלמים מגלח וי"ל דאצטריך קרא היכא דאחר שנשחטו השלמים שוב סגרו הדלתיים דאין הנזיר מגלח וכה"ג כתבו התוספות פ"ג דיומא דכ"ט ע"א ד"ה אלא וכו' ולא הוצרך רבינו לבאר זה דכן דרכו של רבינו דאינו מעתיק אלא דבר שהוא מוזכר להדיא כנ"ל נכון לדעת רבינו אבל דברי רש"י צ"ע מיהו לפי דברי התי"ט שזכרנו לעיל יתיישבו ג"כ דברי רש"י וכבר כתבנו שהוא דוחק

שם גמ' ר"ש שזורי וכו' ולא נזירא וכו' פיר' דס"ל לר"ש שזורי דמגלח פתח אהל מועד ממש ולכך מיעט נזירו משום דבעזרה איכא פרחי כהונה ואע"ג דתנן בפ"ב דמדות משנה ה' דבעזרה נשים היתה לישכת הנזירין ששם מגלחין שערן צ"ל דר"ש שזורי פליג עליה וכ"כ במקובצת ע"ש

רש"י ד"ה ה"נ וכו' אלא בכפרה תליא מילתא וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז לישנא דברייתא דקתני אימתי הוא בא בזמן שטבל ועשה הערב שמש משמע דבהערב שמש לחוד מותר והו"ל למתני נמי והביא כפרתו ודו"ק

בא"ד הא לא הוי דאי במחנה לויה משתעי קרא וכו' עכ"ל ר"ל קרא דפתח אהל מועד אבל קרא ובא לפני ה' קושטא הוא דבמחנה לויה משתעי כדמסיים רש"י ואזיל אבל אביי דפריך במחוסר כפרה מותר במחנה לויה ע"כ משום דסובר דקרא דפתח אהל מועד נמי מחנה לוייה ומש"ה לא אסיק אדעתיה מה התם לא עייל אף וכו' וק"ל

בא"ד והכי משמע אימתי ובא לפני ה' דהיינו במחנה לוייה בזמן שהוא ראוי דהביא כפרתו וכו' עכ"ל ק"ק דהא קרא ובא לפני ה' גופיה במחוסר כפרה מיירי כדכתיב בתר הכי ונתנם אל הכהן וכו' אלמא דקודם כפרה קאמר ובא לפני ה' וכן משמע מהתוס' ד"ה שער נקנור וכו' דקרא ובא במחוסר כפרה וא"כ היכי עייל ועיין מה שאכתוב בדברי התוס' ודו"ק

בא"ד וא"ת והא מצורעין נכנסין בשער נקנור ששם מזין על הבהונות וכו' עכ"ל ר"ל ששם בשער נקנור מכניס ידו לעזרה שהוא מחנה שכינה כדי להזות על הבהונות ואיך מכניס ידו לעזרה כיון דמחוסר כפורים אסור להכניס וק"ק אמאי לא הוק' ליה אשער נקנור גופיה דאיך המצורעים נכנסין שם שהרי מחוסר כפורים אסור נמי ליכנס למחנה לויה כדקאמר מה התם לא עייל וכו' ולא שייך תירוצו וראיתי לה' א"מ ז"ל שתירץ דשאני מצורע דגלי ביה קרא והעמיד הכהן את האיש המטהר לפני פתח אהל מועד דהיינו לפני ה' בשער נקנור כפירש"י בחומש פ' מצורע ע"ש וכ"ה גמ' ערוכה פ"ק דסוטה דף ח' ע"א דקאמר מצורעין נמי דכתיב והעמיד הכהן וכו' ע"ש ולפי זה ה"ה נמי דה"מ רש"י לתרוצי על הכנסת הבהונות דגזירת הכתוב הוא וכ"כ רש"י בפרק כיצד צולין דפ"ה ע"ב ד"ה נכנסין וכו' אלא רש"י הכא עדיפא מינה תירץ דאיכא מ"ד ביאה במקצת לא שמה ביאה מיהו קשה אמאי נתקדש שער נקנור יתקדש ונימא דגזירת הכתוב הוא וי"ל כל היכא דמצינו למעט