באר משה (כריף) רו

ודע שאם עדיין לא הביא שום קרבן לא מצי מגלח כל ימיו לכ"ע כדמוכח מפ"ב דנדרים דף י"ט ע"כ דקאמר ספק נזיר חמור מודאו משום דלא מצי מגלח כל ימיו כיון דלא מצי מייתי קרבן מספק דהוי חולין בעזרה וכו' ע"ש אלמא דלא אמרינן מגלח ולא יביא קרבן וה"ט משום דקרא וגילח לבתר הקרבנות הוא דכתיב וכן נמי לר' יהודה דדריש פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר וא"כ לא מצי מגלח אלא על הקרבן ולפ"ז הא דקתני מתני' ואם גילח על א' מהן יצא לא תידוק אבל גילח בלא א' מהן לא יצא דמש' דמותר לגלח אלא לא קיים מצותו אלא הכי תידוק אבל בלא א' מהם לא מצי לגלח אלא דאם גילח מיהא על א' מהם יצא וכן נמי הא דאמרינן לקמן דמ"ו ע"א וחכ"א אחר מעשה יחידי אינו ר"ל אחר תגלחת לחוד ואע"פ שלא הביא קרבן שהרי לא מצי מגלח אלא על הקרבן אלא. ר"ל אחר קרבן לחוד אע"פ שלא גילח וכן פירש"י לקמן וכן נמי משמע לישנא דמתני' לקמן דקתני כיון שנזרק עליו א' מן הדמים ולא קתני כיון שגילח משום דלא מצי מגלח אלא עד דמייתי קרבן אבל כשנזרק עליו א' מן הדמים בין גילח בין לא גילח הותר ביין

ודע דבפ"ה דערכין דכ"א ע"א מייתי תלמודא להאי מתני' דהכא דקתני שאם גילח על א' מהם יצא וכתב שם רש"י ד"ה משלשתן וכו' וז"ל חטאת או עולה או שלמים דג' קרבנות כתובין בו ואמרי' בספרי דבי רב אחר ישתה אחר מעשה יחידי עכ"ל ויש לתמוה דמתני' הכא לחוד והך דמעשה יחידי לחוד דהכא לענין התגלחת והך דאחר מעשה יחידי לענין היתר היין אעפ"י שלא גילח אבל לענין התגלחת לא שמעינן מהך קרא דאם גילח על מעשה יחידי יצא כיון דהך קרא בשתיית היין הוא דמיירי כדכתיב ואחר ישתה הנזיר יין אלא מהיקשא הוא דשמעינן כדאיתא פ ה דזבחים דנ"ה ע"א ואיך רש"י ארכביה אתרי ריכשי וצ"ל דהך סיומא דרש"י אינו מקושר עם תחלת דבריו אלא מילתא אחריתי קאמר וכונתו לפרושי הך דנזרק עליו א' מן הדמים דמייתי לה נמי התם תלמודא כן אפשר ליישב בדוחק. מיהו ראיתי לרש"י פ"ה דזבחים דנ"ה ע"א ד"ה שאם גילח וכו' שדבריו אינם מיושבין בזה שהביא הך דמעשה יחידי אהך דאם גילח על א' מהן שכתב וז"ל שאם גילח על אח' משלשתן יצא וכו' מה איל נזיר אם הביאו יחידי בלא חטאת ועולה יצא דכתיב ואחר ישתה הנזיר יין ואמר מר בספרי אחר מעשה יחידי והיינו שלמים שעיקר תגלחו של נזיר תלויה בשלמיו וכו' ותנן בספרי וגילח הנזיר בשלמים הכתוב מדבר וכו' עכ"ל והא ודאי דברים מעורבבים וחזינא דהא קרא דמעשה יחידי לענין היתר היין הוא דמיירי ואע"פ שלא גילח ומתני' דאם גילח על א' מהן יצא לענין התגלחת קאמר דלהתיר היין אע"פ שלא גילח וכן נמי הך דרשא דספרי דוגלח בשלמים הכתוב מדבר לענין התגלחת מיירי ולא ראי זה כראי זה ואיך רש"י ארכבם אתרי ריכשי ומיהו ודאי דמהך היקשא נמי הוא דשמעינן דאם נזרק עליו א' מן הדמים הותר ביין דהא הך קרא דמעשה יחידי מסתמא היינו שלמים משום דעיקר תגלחתו תלויה בשלמים כמ"ש. רש"י וילפינן מנייהו לשאר קרבנות מהך היקשא וה"ה דה"מ תלמודא התם לשנויי לומר שאם נזרק עליו א' מן הדמים יצא אלא נקט שאם גילח על א' משלשתן משום דשנויה קודם הך דנזרק עליו א' מן הדמים א"נ כדי לשנויי נמי למ"ד לאחר המעשים כולן ולולי דמסתפינא אמינא דרש"י התם כך היתה גירסתו אמר רבא שאם נזרק א' מן הדמים יצא וכן יש להגיה בקביעות רש"י הכי שאם נזרק וכו' והשתא נתיישבו דברי רש"י ומיהו למ"ד אחר כל המעשים כולן ע"כ דהיקשא אתא לגילח על א' מהן ולא חש לשנויי אליביה משו' דלית הילכת' כוותיה ונראה דזה נמי גי' הרמב"ם ולכך פסק פ"ח מה' נזירות דין ה' כמ"ד תגלחת אינה מעכבת והכ"מ נתחבט בו והשתא ניחא משום דסוגית זבחים משמע דאתיא כותיה ועיין עוד בזה לחידושינו לקמן דמ"ו ע"א מיהו הא דהוצרך רש"י התם לפ' וחטאת הוא דילפא משלמים שנה משנתו אליבא דר' יהודה דאית ליה דשלמים עיקר ומנייהו ילפינן לשאר הקרבנות אבל לר"א הכא דאית ליה חטאת עיקר אדרבא דשלמים הוא דילפי מחטאת כפשטא דתלמודא התם ודו"ק נ"ל

ואכתי ק' בדברי רש"י דזבחים במ"ש עוד וז"ל שעיקר תגלחתו של נזיר תלויה בשלמיו שהרי הזקיקו לשלח שערו תחת הדוד כדכתיב על האש אשר תחת זבח השלמים וכו' עכ"ל לא ידענא סברא זו מאן דכר שמא שהרי מקרא הוא דילפינן וכמו שסיים רש"י עצמו ותנן בספרי וגלח הנזיר בשלמים הכתוב מדבר וכו' ואדרבא דאי איכא הך סברא א"כ קרא ל"ל ודוחק לומר דכונת רש"י טעם לקרא דמי הזקיקו כלל לחת טעם לקרא ונראה דכונתו דלא תימא אימא דמהך היקשא ילפינן דאפי' לכתחילה לכתחילה מגלח על א' משלשתן שתן ומנ"ל דאינו אלא דיעבד ולזה כתב דמסתמא לכתחלה על השלמים דוקא מפני שמשלח שערו תחת דוד השלמים ואכתי יש לגמגם בדבריו דמייתי להך דוגלח פתח אהל מועד משם הספרי וכן הרא"ם פ' נשא ד"ה וגלח מייתי לה נמי משם הספרי וכן נמי הך דאחר מעשה יחידי מייתי לה רש"י התם משם הספרי והכי נקיט לה נמי פ"ה דערכין דכ"א ע"א ואמאי לא הזכירו דתלמודא מייתי להו הכא ולקמן דמ"א ע"א ואפשר כיון דעיקרם בספרי אין לחוש לזה. ודע דמתניתין דקתני גילח על א' מהן יצא לכ"ע היא וכ"כ התי"ט אבל מדברי התוס' לקמן דמ"ז ע"א ד"ה ונטמא וכו' משמע דס"ל דלר"א אינו ראוי לגלח אלא עד שיביא כל קרבנותיו ועיין לחדושינו שם ודו"ק

שם גמ' אבא חנן אומר וכו' כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח אינו מגלח וכו' ולפ"ז ע"כ דלית ליה לאבא חנן בשלמים הכתוב מדבר דזה מנ"ל כיון דפתח דרשינן לה בזמן שהוא פתוח אלא ס"ל על חטאת מגלח מפני שקודמת כר"א במתניתין וכ"כ במקובצת וז"ל ע"כ לאו פתח אהל מועד ממש דא"כ הו"ל דרך בזיון ולא אתה קרא לומ' שמגלח על השלמים אלא אחטאת הוא מגלח וקרא דכתיב פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח וכו' עכ"ל ולפ"ז להנך תנאי דס"ל בשלמים הכתוב מדבר ע"כ נמי דלית להו בזמן שהוא פתוח מיהו ק"ק מנ"ל למדרש בשלמים הכתוב מדבר אימא דלא אתא אלא ללמדנו בזמן שהוא פתוח כי היכי דדרשינן הכי גבי פתח אהל מועד דגבי שלמים ותו קשה אפכא מנ"ל למדרש גבי שלמים בזמן שהוא פתוח אימא אתא לגלויי על