באר משה (כריף) רה

דוקא כדבריהם פ"ק דיבמות ע"ש ותשכח ומ"מ לא ה"ל לה' מש"ל למסתם וה"ל לבאר שמחלוקת ר"ת ובעלי התוס' היא ועיין לתוס' פ"ח דפסחים דצ"ב ע"א ד"ה ט"י וכו' בס"ד ועיין להרב זרע יצחק ז"ל בליקוטיו לשם ודו"ק

ודע דבפ"ק דיבמות אמרינן דרבנן גזרו ט"י אל יכנס במחנה לויה והיינו מתני' דפ"ק דכלים ח' דקתני עזרת נשים מקודשת הימנה שאין ט"י נכנס לשם דהיינו מדרבנן וע"כ הא דנקט אל יכנס במחנה לויה לאו כל מחנה לוייה קאמר אלא דוקא עזרת נשים אבל הר הבית והחיל מותר כדקתני מתני' דפ"ק דכלים וכ"כ שם הרע"ב ורש"י בפ"ק דיבמות כתב וז"ל למחנה לויה להר הבית עכ"ל והוא תמוה שהרי בהדיא קתני מתני' דפ"ק דכלים דוקא עזרת נשים אבל הר הבית אפילו מת עצמו לא גזרו וכבר ראיתי לה' זרע יצחק זל שנתעורר עליו שם פ"ק דיבמות והניח בצ"ע ולע"ד נראה דס"ל לרש"י דהך ט"י דפ"ק דיבמות לאו בכל ט"י קאמר אלא דוקא בט"י דקרי דאמצורע שראה קרי מייתי לה התם וכיון דבהר הבית גזרו על הזבין והזבות ה"ה ט"י דזב דס"ל לר' יוחנן ט"י דזב כזב דמי מדרבנן אבל ט"י דפ"ק דכלים אפילו ט"י דמת קאמר וע"ש ברש"י פ"ק דיבמות ד"ה וראה קרי ובפר' ג' דזבחים דל"ב ע"ב ד"ה אע"פ ובדבור שאחריו ובדברי התוס' שם ואין להאריך יותר

שם ולא טמא מת בלבד אלא אפילו מת עצמו וכו' עיין לתוס' פ"ג דסוטה דף כ' ע"ב ד"ה לא יטמא מת וכו'

שם עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפרה וכו' מכאן ק"ל על רש"י בחומש שכתב וז"ל עוד טומאתו בו אע"פ שטבל עכ"ל וה"ל לומר אע"פ שטבל והעריב שמשו דהיינו מחוסר כפרה כדקא' הכא להדיא וצ"ע

שם במשנה ואם גילח על א' משלשתן יצא וכו' כתב התי"ט בירושלמי יליף לה מדכתיב ואת האיל יעשה דיעשה יתירא וכו' ע"ש אשתמיטיה לה' גמ' ערוכה פ"ה דזבחים דף נ"ה ע"א דמפיק לה מהיקשא דקאמר למאי הילכתא אתקש אמר רבא שאם גילח על א' משלשתן יצא ע"ש והזכירוהו התוס' לעיל פ"ד דכ"ח ע"ב ד"ה דתנן וכו' וראיתי במקובצת וי"ל ואם גילח על א' משלשתן יצא פי' דליכא קרא לעיכובא עכ"ל ותימא דמשמע מסברא אמרינן הכי כיון דליכא קרא לעיכובא שהרי מקרא ילפינן בין בירושלמי בין תלמוד דידן וצ"ע

והנה בעיקר דברי התי"ט שכתבו בירושלמי יליף לה וכו' באמת שכך אמרו בירושלמי מה ת"ל יעשה הקדים בו מעשה ופי' המפרש ה' פני משה ז"ל שיקדים מעשה השלמים כדי שיגלח עליהם והדר פריך והכתיב ועשה הכהן את מנחתו ונסכו מעתה ועשה הקדים בו מעשה מאי כדון ופי' המפרש דבהך קרא דשלמים דגבי נזיר כתיב ועשה הכהן את מנחתו והך ועשה יתירא נמי מעתה תדרוש נמי ועשה להקדים בו מעשה בתמיה הא ודאי דאין מנחתו ונסכו קודמין שהרי עם זבח השלמים הם באים מאי כדון והשתא האי יעשה מאי דרשת ביה ומשני אתא ר' חנינא בשם ר' יהושע בן לוי שאם גילח על א' משלשתן יצא ור"ל דלהכי כתיב יעשה ללמדנו שאם גילח וכו' את"ד והנראה שגם התי"ט ס"ל פי' זה בדברי הירושלמי ולכך כתב דבירושלמי יליף לה מיעשה יתירא אמנם יש לתמוה על פי' זה מאי משני דיעשה אצטריך שאם גילח וכו' אכתי עדיין קושית הירושלמי במקומה עומדת ועשה הכהן וכו' מאי דרשת ביה וראיתי לה' קרבן העדה שפיר' דפירכת הירושלמי ר"ל או צ"ל דאורחיה דקרא לכתוב הכי וא"כ אין ראיה מיעשה ומאי דקאמר עוד הירושלמי שאם גילח על א' מהם יצא ר"ל אלא מנ"ל לר"י דמקדים השלמים משום דסמוך לשלמים כתיב וגילח מסתמא דבתר שלמים מגלח א"כ דין הוא שיקדימו והא דכתיב חטאת ועולה תחלה ללמד שאם גילח על א' מהן יצא את"ד ולפי פי' זה נמצא דליתא להך דרשא דיעשה יתירה משום דאורחיה דקרא הוא ודלא כתי"ט וכבר תמה עליו ה' קרבן העדה בתוספותיו ומיהו גם פי' זה אינו נכון בעיני דלפ"ז מאי דקאמר הירושלמי שאם גילח וכו' עיקר התירוץ חסר שהרי הירושלמי לא הזכיר אלא דברי המשנה שאם גילח וכו' ואינו אלא דברי נביאות בדברי הירושלמי ולע"ד נראה לפ' דברי הירושלמי באופן אחר דמאי פריך מעתה ועשה הקדים בו מעשה אינו בתמיה אלא הכי פריך והכתיב ועשה הכהן וכו' והך ועשה יתירא א"כ הך ועשה אתא להך דרשא דהקדים כו מעשה ושדינן לה אזבח השלמים דכתוב מקמיה מאי כדון ר"ל א"כ יעשה יתירא למאי אתא ומשני יעשה יתירא אתא ללמד שאם גילח על א' משלשתן יצא והא דניחא ליה להירושלמי לדרוש דהקדים בו מעשה מועשה טפי מיעשה משום דלשון ועשה משמע טפי אקדימה דמשמע דכבר עשה והשתא סלקו דברי התי"ט שפיר ודו"ק נ"ל

ודע דמדברי הירושלמי הללו יש סיוע לדברי התו' ד"ה תגלחת וכו' דלר' יהודה מקדים השלמים תחילה וכן ממאי דפריך עוד התם מאן תנא כל החטאו' שבתורה קודמין וכו' משמע דר' יהודה פליג וס"ל שלמים קודמין ודלא כהרמב"ם פ"ח מה' נזירות דין ב' דס"ל דגם ר' יהודה נמי שוחט שלמים לבסוף ומגלח עליהם. מיהו לפי מאי דפי' ה' פני משה דלמאי דמשני אתא קרא שאם גילח על א' מהן ר"ל דלא להקדים שלמים אתא דהחטאת קודמת בכ"מ אלא ללמדנו שאם גילח וכו' כמו שיע"ש משמע דבמסקנא אית ליה לר' יהודה נמי דחטאת קודמת ומגלח על השלמים לבסוף כסברת הרמב"ם ולפי זה הא דפריך הירושלמי מאן תנא כל החטאות קודמות צ"ל דפריך לפום סברת המקשה התם דס"ל דר' יהודה אית ליה מקדים שלמים תחלה וכמה מהדוחק יש בזה ואינו אלא לפי שיטת פירושו בדברי הירושלמי ומה שכתבתי הוא הנכון נ"ל ועיין מה שאכתוב עוד בתוס' ד"ה תגלחת וכו' ודוק

שם במשנה ואם גילח על א' משלשתן יצא וכו' למ"ד תגלחת מעכבת ניחא דקתני יצא ר"ל ידי חובתו ולמ"ד נמי אינה מעכבת מ"מ מצוה לגלח דהא קרא כתיב להדיא וגילח וכ"כ הרמב"ם פ"ח מה' נזירות דין ו' ולכך קתני יצא ר"ל יצא ידי מצוה מיהו לענין שיותר ביין ולהטמא למתים למ"ד תגלחת אינה מעכבת הותר שהרי אפילו לא גילח כיון שנזרק עליו א' מן הדמים הותר כדפירש"י לקמן דמ"ו ע"א ד"ה וחכמים אומרים וכו' אבל למ"ד מעכבת לא הותר עד שיביא כל קרבנותיו בשלמות כמ"ש הרב מש"ל פ"ג מה' נזירות דין י"ח ד"ה תו תנן וכו' ע"ש