באר משה (כריף) רד

דאין הסדר מעכב אלא איזה שירצה יקדים דומיא למאי דתנן פ"ד דמנחו' משנה ד' התמידין אין מעכבין את המוספין וכתב הרע"ב וזל אין מעכבין זה את זה דאי בעי מקריב ברישא ואי בעי מקריב מוספין בריש' וכו' ולפ"ז פי' התוספתא דקתני מעכבין אחיא כפשטא דר ל דבעי שיעשה כולן דכלהו מעכבין אלא שק"ל לפי' מאי דקתני עוד התוספתא ושאר מעשיו אינם מעכבין ע"כ ר"ל דחדא סגי דהא דבר והופכו קתני ואלו רבינו כתב ושאר מעשיו מעכבין וע"כ דר"ל מעכבין זה את זה דהא דבר והופכו נמי קאמר משמע דכ"ש דבעי כולן וכמו כן ק' נמי לפי מה שצדדנו דאין מעכבין זו את זו דקאמר רבינו ר"ל דחדא מיהא סגי והתוספתא דקתני מעכבין ע"כ ר"ל צריך שיעשה אחת א"כ מאי דקתני התוספתא ושאר מעשיו אין מעכבין ר"ל דאפי' אחת אינו צריך דהוי דבר והופכו ואלו רבינו כתב ושאר מעשיו מעכבין וע"כ דר"ל צריך שיעשה כולן דדבר והופכו נמי וכעת צ"ע

שם במתניתין ואינו מביא וכו' פרש"י וכן אם לא טבל עד לח' אינו יכול להביא קרבנותיו עד הט' וכן פסק הרמב"ם פ"ו מהלכות נזירות דין י"ג וכתב התי"ט וזל דהיינו הך בבא עכ"ל וה' א"מ ז"ל כתב אל הלא מפורש בגמ' הא דטבל בז' וכו' ע"ש ואפשר דלא רצה התי"ט להביא מהגמ' משום דאיכא לדחות דתלמודא דחיה בעלמא קאמר אבל מתניתין משמע להרמב"ם כפירש"י

רש"י ד"ה א"ל אין ביניהם כלום לענין הבאת קרבן ך עכ"ל ר"ל לענין הבאת קרבן היכא דגלח בח' דמביא קרבנו בו ביום אבל ודאי דאיכא ביניהן לענין הבאת קרבנו דוה בעי קרבנו הערב שמש וזה לא בעי הערב שמש כדקתני סיפא וק"ל

ד"ה ונזיר אינו מביא וכו' ואינו צריך הערב שמש לפי שהוא טהור ועומד משעת טבילה הראשונה וכו' עכ"ל ק"ק כיון דהך טבילה הא' לא מהני לענין טבילה שניה אלא דצריך טבילה שניה אע"פ שטהור ועומד בטבילה ראשונה א"כ לענין הערב שמש נמי אימא דצריך הערב שמש בטבילה שניה ואע"פ שטהור ועומד בטבילה א' ודו"ק

ד"ה קבלה מניה וכו' ואינו צריך הערב שמש דשמיני ואינו צריך וכו' כצ"ל ר"ל דודאי נזיר בעי הערב שמש כפירש"י במתניתין וע"כ דמתני' מיירי שטבל כבר בז' אלא דאינו צריך הערב שמש של יום הח' לפי שכבר העריב שמשו שטבל בז' אבל אי לא קבלה ס"ל דצריך העריב שמש של הח' ואע"ג דכבר טבל והעריב שמשו משום דס"ל לרבי טרפון דיום התגלחת אינו מביא בו ביום קרבן עד למחר והיינו הערב שמש כלומר דבעינן הערב שמש של יום התגלחת ודו"ק

תוס' ד"ה ומגלח וכו' וא"כ הוי טבול יום בח' ואינו מביא וכו' כצ"ל והשאר נמחק

ד"ה אלמא וכו' דלא יוכל לשלוח קרבנות אין שוחטין וזורקין וכו' עכ"ל כצ"ל ר"ל כיון דלא יכול לשלוח קרבנות משים דהוי ט"י לכך אין שוחטין וזורקין עליו פסח וק"ק דאיך תליא הא דשוחטין וזורקין פסח על ט"י דזב באי כזב דמי או לאו כזב דמי שהרי אפי' לאו כזב דמי אין שוחטין וזורקין עליו כיון דט"י הוא ולא מצי להביא כפרתו עד למחר משום דבעי הערב שמש אין שוחטין וזורקין עליו שהרי אפי' הערב שמשו ואינו אלא מחוסר כפרה אין שוחטין וזורקין עליו עד שמביא קינו בידו ומוסרו לכהן ומשמע שחזקה דב"ד של כהנים מקריבין וכו' כדאיתא פרק האשה בפסחים דף ץ' ע"ב וכן נמי קאמר התם גבי זבה ה"מ טמא שרץ דחזי לאורתא אבל זבה דעד למחר דמתייא כפרה אין שוחטין וכו' יע"ש וי"ל התם בפסח טהור איירי ולכך כיון דלא מתייא כפרה אינה אוכלת דאכתי חשיבא טמאה ואסור לאכול אבל הכא מיירי בפסח הבא בטומאה דקי"ל דטמא מותר לאכול ממנו אבל זב אסור לאכול ממנו ולכך אי לאו ט"י כזב דמי אע"פ דעדיין מחוסר כפרה כיון דאינו כזב אלא טומאה אחריתי מותר לאכול ממנו ולכך שוחטין וכו' והכי איתא בפ"ב דכריתות דבפסח הבא בטומאה מיירי והכי נקטו לה להדיא התוס' בפ"ב דזבחים דף י ע"ב ד"ה קסבר בסוף דבריהם משם הר"ר חיים ע"ש

דף מ"ה ע"א גמ' טמא מת מותר ליכנס במחנה לוייה וכו' היינו מן התורה אבל רבנן גזרו שלא ליכנס כדאיתא פ"ק דכלים משנה ח' החיל מקודש הימנו שאין העכו"ם וטמאי מתים נכנסים לשם וכו' וכן נמי גזרו בעזרת נשים שאפי' טז לא יכנס אבל בהר הבית לא גזרו אלא על זבין וזבות אבל טמא מת ואפי' מת עצמו לא גזרו וזהו כונת התי"ט פ"ט דסנהדרין משנה ו' ד"ה חוץ לעזרה שכתב וז"ל דבהר הבית מותרין טמאי מתים וכו ע"ש דקדק למנקט הר הבית שהוא חוץ מעזרת נשים וחוץ מהחיל משום דס"ל דחוץ לעזרה דקתני מתניתין ר"ל אפי' עזרת נשים ואפי' חוץ לחיל משום דרבנן גזרו בהו אבל הר הבית אפי' מדרבנן מותר דלא גזרו בו אלא זבין וזבות וראיתי לה' מש"ל פ"ד מהלכות ביאת מקדש דין ב' שנתחבט בכונתו וכתב וזל ולא ידעתי כונתו וכו' ע"ש והנה לפי מה שצדד בו דכונתו מותרין מן התורה צ"ל הא דנקט התי"ט הר הבית לאו דוקא אלא ה"ה נמי גבי חיל ועזרה דכולן נקראים הר הבית ולא ידעתי מי הכריחו לכל זה דלכאורה כונת התי"ט פשוטא כדכתיב שוב התבוננתי דהדין עמו משום דלישנא דהתי"ט משמע שרוצה לתת טעם למתני' דדקדקה למנקט עזרה משום דבהר הבית מותרין ולכך נקטה עזרה לאפוקי הר הבית אלמא דס"ל דעזרה מלה מדוייקת וא"כ ע"כ דר"ל עזרת ישראל דוקא הנקראת עזרה סתם בכל מקום ומאי דנקיט הר הבית כלומר הר הבית כולה ומ"מ נראה שיש להגיה בלשון התי"ט טעות רק דלמחוק הדל"ת שבתיבת הר הבית ולהניחה כתיבת מותרין והשתא כונתו פרושי מפרש למתניתין דקתני חוץ לעזרה ר"ל בהר הבית דשם מותרין טמאי מתים דלא תימא דוקא קתני והן הן דברי התוס' דריש פ"ג דזבחים ונתכוון ס' לדבריהם ודו"ק נ"ל ואעפ"י שעדיין הלשון דחוק. ודע שראיתי לתוס' פ"ה דיבמות דף ז' ע"ב ד"ה וראה קרי וכו' שכתבו משם ר"ת דחוץ לעזרה דוקא וממיתין בעזרת נשים כיון שכבר היה שם דלא גזרו אלא שלא יכנס אבל אם כבר הוא שם לא גזרו עליו שיצא כיון דמדאורייתא שרי ליכנס לשם ע"ש וזה הפך דבריהם ריש פ"ג דזבחים שכתבו לאו דוקא ונראה שנעלמו מה' מש"ל ז"ל שוב התבוננתי שגם התוס' דריש פ"ג דזבחי' ריהטא דדבריהם משמע שלא כתבו לאו דוקא חוץ לעזרה אלא לפי תירוץ מורי אבל ד"ת אין ה"נ דלעזרה