באר משה (כריף) רג

דילמא על שבועת עצמו חלה נזירות וצ"ע

תוס' ד"ה ומה תגלחת וכו' וא"ת מה לתגלחת וכו' עכ"ל מאי קושיא דהא טומאה תוכיח שלא עשה בה מטמא כמיטמא וסותרת אף אני אביא יין וכ"ת מה לטומאה שכן סותרת הכל תגלחת תוכיח שאינה סותרת הכל וסותרת ל' אף אני אביא יין שאינו סותר הכל ויסתור ל' וחזר הדין הצד השוה שבהם שאסורין בנזיר וסותרין אף אני אביא יין וכו' ועוד קש' דתירוצם אינו מספיק דהא אכתי איכא למפרך מה לתגלחת דאפי' גילח כל שהוא חייב תאמר ביין דבעי רביעית וכבר כתבנו בגמ' דכה"ג פריך תלמודא ביבמות דף קי"ד אבל לפי מאי דכתיב' ניחא דטומאה תוכיח דבעי שיעור וסותרת וצ"ע

בא"ד דין הוא דלא נעשה בו משקה כשותה הואיל דלא סותר עכ"ל ר"ל דלבתר דמשני דיין אינו סותר תו לא מצינן למילף דעשה בו מהך ק"ו דתגלחת דאיכא למפרך מה לתגלחת שכן סותרת מיהא של שים תאמר ביין שאינו סותר כלל וק"ק נהי דלא מצינן למילף מתגלחת מ"מ לענין דינא מיהא מנ"ל דיין לא עשה בו אימא קושטא הוא דעשה בו ואי ילפינן ק"ו מטומאה שסותרת ולא עשה בה יין שאינו סותר אינו דין שלא עשה בו איכא למפרך מה לטומאה שכן הותרה מכללה תאמר ביין שלא הותר ואי מסברא בעלמא הואיל אינו סותר דין הוא דלא עשה בו אימא לאידך גיסא הואיל לא הותר מכללו דין הוא דעשה בו וכו' ותו דע"כ לאו הא בהא תליא הואיל אינו סותר לא עשה בו דהא דלפי מאי דפריך תלמודא ותגלחת לא תסתור כלל ק"ו מיין וכו' ע"כ דתגלחת עשה בה מגלח כמתגלח אעפ"י שאינה סותרת אלמא דלאו הא בהא תליא וא"כ גבי יין נמי אימא דאע"פ שאינו סותר עשה בו מיהו אחר זמן מצאתי בש"מ על קמא דף נ"ב ע"ג מהספר שכתב משם הגליון דלא אמרינן יוכיח כה"ג לקיים הקו' אלא לסתור הק"ו הוא דעבדינן יוכיח ועיין לחידושינו פ"ק דיומא דף ו' ע"ב בתוס' ד"ה שמטמא וכו' ע"ש ומיהו לא דמי לנדון דידן ופשוט ואין להאריך וצ"ל דמסתמא אמרית לא עשה בו דמהיכא תיתי נאמר עשה בו אלא א"כ ג לי קרא דעשה בו ולפ"ז הא דפריך תלמודא ותגלחת לא נעשה בה מגלח כמתגלח ק"ו מטומאה וכו' צ"ל ה"ה דבלא ק"ו מטומאה הוה אמרינן מסברא דלא עשה בה אלא א"כ גלי קרא אלא לרווחא דמילתא נקט ק"ו. ובזה ניחא נמי דהא איכא למפרך מה לטומאה דבעי שיעור תאמר בתגלחת אפילו גלח כל שהו אפי' שער א' חייב אלא ע"כ דלאו דוקא נקט ק"ו ומיהו באידך ק"ו דפריך וטומאה נעשה בה מטמא כמטמא ק"ו מתגלחת ע"כ בדוקא ק"ו נקט דהא אי לאו ק"ו אדרבא מסברא אמרי' דלא נעשה בה מיהו ק' דא"כ איכא למיפרך מה לתגלחת שכן אפילו בכל שהוא תאמר בטומאה וכו' וע"כ צ"ל דלאו דוקא נקט ק"ו דבלא ק"ו מסברא איכא למבעי דטומאה כיון שהיא סותרת דין הוא דנעשה בה מטמא כמטמא. ומעתה הדרא קושיא לדוכתה דא"כ גבי יין נמי נימא כיון שלא הותר מכללו דין הוא דנעשה בו משקה כשותה והרמב"ם פ"ה מה' נזירות דין י"א הביא דין המגלח כמתגלח ושם דין ך' הביא דין המטמא שאינו כמטמא אבל גבי. יין שם דין ב' לא כתב כלום ונהי דדרכו של הרמב"ם שאינו מביא אלא הדין המוזכר בהדיא בגמרא מ"מ אין הכרע אם עשה בו משקה כשותה או לא וכעת צ"ע

ע"ב מתני' תגלחת טומאה כיצד וכו' נראה דקתני כיצד דאקרא קאי ועיין לתוס' ריש פרק כיצד מברכין דל"ה ע"א ד"ה כיצד וכו'

שם ומביא קרבנותיו וכו' והם עולה וחטאת ואשם כמפורש בקרא ועיין להמש"ל זל פ"ו מהל' נזירות דין י"א שתמה על דברי מהר"י אבוהב ומהר"י בן חביב שהביא הב"י בטור א"ח סי' א' באיזה נזיר מיירי וכו' ע"ש ולע"ד צידוד זה הוא דחוק דמהי תיתי דבנזיר טהור מיירי ובודאי דבטמא דאיכא אשם הוא דמיירי ובפשיטות ה"ל להר' להקשות דבנזיר נמי איכא חטאת בין טמא בין טהור ואין צורך לצידוד וק"ל

שם במשנה ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו וכו' משמע דתגלחת לחת מצורע מעכבת דאינו טהור עד שיגלח ומכאן ק"ל על הראב"ד בהשגות פרק י"א מה' טומאת צרעת דין ד' שלא השיג על הרמב"ם ממתניתין הכא לפי גירסתו שבהרמב"ם דתגלחתו דמצורע אינה מעכבת אלא השיג עליו מהתוספתא גם הכ"מ לא הזכיר מתניתין דהכא גם התי"ט סוף פרק בתרא דנגעים פרק י"ד משנה ד' ד"ה ותגלחתן וכו' הוצרך ללמוד מהתוספתא והוכיח נמי מדברי התוס' פ"ג דמועד קטן ע"ש וכן נמי ה' מש"ל פ"ח מה' נזירות דין ו' הוצרך ללמוד מהתוספתא שהביא הר"ש ע"ש ולא הזכירו שמשנה ערוכה היא הכא והיותר תימא שראיתי בס' בית יעקב סי' קי"ג דף פ"ה ע"ב שקיים הגי' שבהרמב"ם דאין תגלחת מצורע מעכבת ע"ש וכן ראיתי לה' לח"מ זל פרק עשירי מה' נזירות דין ט' שצדד לפ' כן לדעת הרמב"ם ע"ש ותימא דהפך משנה ערוכה הכא ועיין עוד לה' א"מ זל בסוף ספרו בלשונות הרמב"ם השייכים למס' נזיר דמ"ג ע"ג וצ"ע

ואגב ראיתי לבאר דברי הכ"מ שזכרנו שכתב דכונת רבינו אין א' מעכבת חבירתה וזהו שכתב אין מעכבות זו את זו עכ"ל ע"ש ולכאורה דר"ל אם לא עשה אלא א' מהם סגי דזהו פי' אין מעכבות זו את זו דומיא דתנן ריש פ"ד דמנחות דהמתנות שעל מזבח החיצון אינן מעכבות זו את זו ופי' הרע"ב וז"ל כגון ד' מתנות של חטאת אינן מעכבות זו את זו שאם לא נתן אלא אחת כפר ע"ש ולפ"ז פי' התוס' דקתני מעכבין ר"ל צריך שיעשה א' מהן וא"כ משמע דאם לא עשה התגלחת ועשה חדא מהנך סגי וזה הפך משנתנו דקתני תגלחתו מעכבת ועוד דדברי ה' מש"ל ז"ל שזכרנו אין להם מובן לפ"ז והוא שהשיג על מרן כ"מ פ"ח מה' נזירות דין ו' וז"ל דגבי מצורע לא שייך תירוץ זה דאף ע"ג שאין תגלחת מעכבת וכו' דהא קלל דתגלחת מצורע מעכבת וכו' והביא ראיה מדברי מרן הללו דפרק י"א מה' טומאת צרעת את"ד ע"ש והשתא מאי ראיה מייתי מדברי מרן שהרי אכתי שייך הא תירוצא דאף ע"ג שאין תגלחת מעכבת וכו' כגון דעשה חדא מהנך אלא נראה דכונת מרן אין מעכבין זו את זו לענין דאין צריך שיהו כולן אצלו בבת א' אלא דיוכל לעשות מה שמזדמן לו עכשיו היום והשאר ביומא אחרינא דומיא למ"ש הרמב"ם פ"ב מה' מעשה הקרבנות דין י"ב דאין הנסכים והזבח מעכבי' זה את זה אלא אדם מביא קרבנו היום ונסכיו אחר ג' ימים וכו' ע"ש וכן נמי לענין הקדימה