באר משה (כריף) רא

דגלי קרא דחייל בכולל ולא אתי עשה ל"ת ודחי א"כ נילף לדעלמא מהכא דלא אתי עשה ודחי ל"ת אלא ע"כ דס"ל לה' שע"ה דכולל נמי חשיב פשע א"ו ה"ט דנזיר לא חשיב פשע משום דמצוה לנזור וא"כ מאי פריך תלמודא פ"ק דיבמות לגמור מתגלחת מצורע נזיר אדרבא ילפינן מיין מצוה דנזיר לחומרא. עוד ק"ל לסברת התוס' דע"י פשיעה לא דחי שהרי כיין דגלי קרא גבי שבועה דאינה חלה על המצוה א"כ נראה דהכונה דגלי דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה וכ"ת שאני שבועה שישנה בשאלה הא ע"כ דתוס' נמי דקאמרי ע"י פשיעה לא דחי היינו נמי אפי' לאו שישנו בשאלה כמ"ש ה' שע"ה זל דף ו' ע"א ד"ה הא האמנם וכו' וזל ואף ע"ג דאיתיה בשאלה נמי לא דחי וכו' עכ"ל והכרח הדבר ע"ש ומה"ט נמי הוא דניחא ליה לה' לתרץ קושית החינוך שהק' יבא עשה דמצה וידחה לאו דלא יחל ותירץ משום דע"י פשיעה בא לא דחי ע"ש והיינו משום דאפי' בשאלה לא דחי היכא דע"י פשיעה וא"כ לא ידעתי איך הפה יכול לדבר שהרי גבי שבועה אפי' ע"י פשיעה גלי קרא דדחי וי"ל דשאני שביעה כיון דאיסור גברא ומשועבד למצוה לכך אתי עשה ודחי אפילו ע"י פשיעה ואכתי קשה ל"ל קרא גבי נדרים לה' דלא אתי עשה ודחי בלא"ה ת"ל דלא דחי כיון דע"י פשיעה בא וכל דכן הוא דאיכא ל"ת ועשה וכ"ת דהוה ילפינן מנזיר דגלי ראשו דדחי מה לנזיר שכן שלא עז פשיעה ואי משום דהוה ילפינן משבועה דאפי' עז פשיעה דחי מה לשבועה שכן איסור גברא שאוסר עצמו על המצוה וכה"ג כתבו התוס' פ"ג דשבועות דכ"ה ע"א ד"ה חומר וכו' ע"ש וליכא למימר דתוס' דכתבו היכא דעז פשיעה לא דחי היינו לבתר דגלי קרא בנדרים לה' דלא אתי עשה ודחי ל"ת ומשמע להו דטעמא דלא דחי משו' דע"י פשיעה בא דאל"כ הא קימ"ל אתי עשה ודחי ל"ת ועשה היכא דישנו בשאלה אלא ע"כ דטעמא דנדרים דלא דחי משום דע"י פשיעה הוא דא"כ מנ"ל למילף מנדרים מה לנדרים שכן ל"ת ועשה ולכך לא דחי אבל ל"ת גרידא אימא דדחי אפי' ע"י פשיעה א"ו מסברא בעלמא קאמרי א"כ לה' גבי נדרים ל"ל וי"ל דאי לאו לה' הוה מוקמינן לא יחל דברו אבל חפצי שמים מיחל בין אשבועה בין אנדר דהא כיון דבחד קרא כתיבי נדר ושבוע' דכתיב איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לא יחל דבריו וא"כ אכולהו קאי לא יחל דברו וא"כ ע"כ דהפשיעה לא מהניא שהרי כיון דבנדרים נמי דאינו איסור גברא כמו שבועה אלא איסור חפצא ואפ"ה לא מהניא ואתי עשה ודחי ל"ת ועשה אבל לבתר דגלי בנדרים דלא דחי או הדרינן לסברתין דבעלמא דהסברא היא דהפשיעה מהניא ואפילו ל"ת גרידא לא אתי עשה ודחי ליה. ואין להק' ל"ל קרא ראשו למדחי ל"ת ועשה דנזיר נילף משבועה דדחי ואפי' ע"י פשיעה וכ"ש נזיר דלא חשיב פשע שהרי נזיר נמי איסור גברא הוא וזל דשאני שבועה דאינו אוסר עליו אלא המצוה ולכך דחי לה העשה אבל נזיר שאוסר עליו כל תגלחת בין רשות בין דמצוה אימא דלא דחי וכה"ג נמי כתבו התוס' פ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א ד"ה חומר וכו' לחד צריכותא ע"ש ועי"ל דאצטריך ראשו משום דאיכא למילף ק"ו מיין דלא דחי וכדכתיב' לעיל אבל אי קושיא על התוס' ממאי דפריך פ"ק דיבמות ובפרק שני נזירין דאי לא תימא הכי וכו' ומאי פריך דילמא משום דהוה ילפינן מיין דנזיר לחומרא ואפשר לומר מיין דנזיר לא ילפינן דאיכא למימר דשאני יין דנזיר דלא דחי משום דהעשה של המצוה דדוחה היינו ככל היוצא מפיו יעשה דהא בשבועת עצמו מיירי שנשבע שאשתה יין והעשה של הנדחה היינו נמי ככל היוצא מפיו יעשה דהאי עשה איתיה נמי בנזיר כמ"ש הרמב"ם פ"ק מה' נזירות דין ג' ולכך לא אתי עשה ודוחה לאותו עשה עצמו כיון דממ"נ אותו עשה מתקיים או בדוחה או בנדחה ודוקא היכא דתרי עשה מחולקין הוא דנאמר דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה כיון דממ"נ חד עשה בטל לגמרי והילכך גזירת הכתוב היא דקפיד אאותו עשה של הדוחה דאינו מתבטל אלא דדחי לל"ת ועשה ואע"ג דאיכא עשה אחר גבי נזיר דכתיב גדל פרע מ"מ כיון דאינו נדחה אותו עשה דכל היוצא מפיו יעשה אינו נדחה נמי העשה דגדל פרע דכתיב נמי בהדיא אבל בעלמא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ואין זה מספיק ועדיין צ"ע ועיין לחידושינו לעיל דף ל"ז ע"ב בגמר' גבי שאם פסולה תפסל וכו' שכתבנו ליישב מה שהק' ה' שע"ה משם הר"ר שלמה שפמי על דברי התוס' דעירובין ולפי אותו ישוב יתיישב ג"כ הכא ודוק

ודע דמאי דכתיבנא דאין שבועה חלה לבטל המצוה היינו משום דאתי עשה ודחי אע"ג דאיכא למימר משום דמושבע ועומד מהר סיני ומטעם אין שבועה חלה על שבועה וכ"כ רש"י סוף פ"ק דנדרים די"ג ע"ב ד"ה משא"כ בשבועה וכו' ע"ש מ"מ ע"כ נראה דהכונה נמי דאין שבועה חלה על שבועה משום דאתי עשה ודחי צ"ת ותדע שהרי ריש פ"ק דמכלתין דף ד' ריש ע"א גבי נזיר דאסור בקידושא ואבדלתא פריך הכי מושבע ועומד מהר סיני וכו' והתם ע"כ דלאו מטעם אין שבועה חלה על שבועה שהרי נזירות ודאי לא מקריא שבועה דנזירות ללחוד ושבועה לחוד וא"כ ע"כ דהכי פריך כיון דמושבע ועומד מהר סיני א"כ אחי עשה דקידוש ודחי ל"ת ועשה דנזירות כיון דישנו בשאלה הרי דמושבע ועומד מהר סיני דנקט גבי קידוש מצר דחיית העשה לל"ת נגעו בה ה"נ נימא ג"כ גבי שבועה. ובזה ניחא קושית התוס' פ"ק דנזיר דף ד' ע"א ד"ה לאסור וכו' שהקשו על רש"י וז"ל וקשה אדרבא להכי אצטריך קרא מיותר וכו' ע"ש די"ל דכונת המקשה דא"כ הא דקי"ל אתי עשה ודחי ל"ת ועשה היכא דישנו בשאלה משום דילפינן מנזיר כדאי' פ"ק דיבמות דף ה' ע"א אדרבא נילף מקידוש לחומרא דאינו דוחה ל"ת ועשה דנזיר אף ע"ג דישנו בשאלה ועיין עוד לחידושינו שם מיהו אין זה נוח לי שהרי הא דאין נשבעים לבטל המצוה היינו נמי כגון שנשבע לבטל מצות ל"ת כגון נשבע לאכול נבלה כדמוכח פ"ג דשבועות דכ"ד ע"ב והתם לא שייך טעמא דאתי עשה וכו' שהרי ל"ת הוא א"ו מטעם אין שבועה חלה על שבועה ואף ע"ג דגבי קידוש הוי משום דחיית העשה הא כדאיתיה והא כדאיתיה וכעת לא נתיישבתי בזה לאפס הפנאי

שם גמ' ותגלחת לא תסתור ק"ו מיין וכו' וליכא למפרך מה ליין שכן לא עשה בו משקה כשותה די"ל כיון דלא ידעינן דיין לא עשה בו משקה כשותה אלא הואיל דאינו סותר כמ"ש התוס' ד"ה ומה