באר משה (כריף) ר

נמי דברי מרן כ"מ זל בהל' נזירות שכתב דגמר' חדא מנייהו נקט אך נשאר לנו הך קושיא על רבינו דהא איכא עשה אחר דכל היוצא מפיו יעשה וצ"ע ועיין לה' שע"ה הל' יבום דף ק"י ע"א ד"ה גם וכו'

שם אמר רחמנא ראשו וכו' עיין להר' שע"ה ז"ל הלכות נדרים דף ה' ע"ב שהביא דברי הרב החינוך ומפני שכיונתי למה שפי' בכונתו ה' שע"ה דף ו' ע"ג ד"ה ואולם וכו' ע"ש לא כתבתיו מיהו מה שהק' ה' ז"ל וז"ל גם אין להק' דהיכי אתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דנזיר דקי"ל דאיתיה בשאלה נילף מנדרים דאע"ג דאיתנהו בשאלה אפ"ה אין עשה דוחה ל"ת ועשה ותירץ דגבי מצורע לאו מסברא הוא דאמרי' אלא מקרא כדנפק"ל מראשו וגזירת הכתוב הוא א"ד ע"ש ק"ל עליו דא"כ משום דגלי ראשו הוא דלא ילפינן מנדרים אבל אי לא כתיב ראשו הוה ילפינן מנדרים א"כ היכי פריך תלמודא לקמן פרק שני נזירין דנ"ח סוף ע"א ומאן דמפיק לראשו לעשה ול"ת ל"ל ראשו לילף מזקנו וכו' ומאי פריך הא אי לא כתיב ראשו הוה ילפינן מנדרים לחומרא דלא דחי. ומיהו לדעת התוס' דס"ל רלא אתי עשה ודחי ל"ת דע"י פשיעה ניחא דאיכא למפרך מה לנדרים שכן ע"י פשיעה ולכך לא דחי אבל נזירות לא חשיב עז פשיעה שהרי מצוה לנזור כמ"ש התוס' ריש מכילתין דף ב' ע"כ ד"ה ואמאי וכו' ע"ש וכ"כ הרמב"ם סוף הלכות נזירות ע"ש אבל לדעת החינוך דלא ס"ל כדעת התו' דאל"כ מאי ק"ל שאני נדרים דע"י פשיעה וכמו שתירץ על קושיתו ה' שע"ה דף ה' ריש ע"ד א"כ מאי פריך לקמן ל"ל ראשו הא ע"כ אצטריך ראשו כי היכי דלא ילפינן מנדרים דלא דחי וצ"ל דעדיפא מינה משני תלמודא לקמן ותדע דבלא"ה מאי פריך דהא אצטריך ראשו כי היכי דלא הוה ילפינן ק"ו מיין שלא הותר מכללו ולא אתי עשה ודחי כדקאמר תלמודא הכא להדיא אלא ע"כ צ"ל דעדיפא מינה משני. מיהו לעיקר קושית ה' שע"ה בלא"ה לק"מ ואשתמיט מינה מ מ"ש התוס' פ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א ד"ה חומר וכו' דנזיר מנדרים לא ילפינן דשאני נדרים שאוסר המצוה עליו ולכך חל הנדר על המצוה ולא אתי עשה ודחי את נזיר דאיסור גברא שאוסר עצמו על המצוה הילכך לא חייל על המצוה ואתי עשה ודחי ע"ש ואולי ד"ה שע"ה קושטא קאמר דאין צריכין לחילוק זה דקושיא מעיקרא ליתא כיון דגלי קרא ראשו אלא דמ"מ ה"ל לה' לבאר זה

מיהו עדיין קשה לסברת החינוך מהא דמסיק תלמודא לקמן בפרק שני נזירין וליטעמיך דקי"ל בעלמא דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה נילף מכהן דדחי אלא מה לכהן שאינו שוה בכל וכו' ע"ש וקשה דילמא הא דלא יליף מכהן לאו משום דאיכא למפרך שכן אינו שוה בכל אלא משום דילפינן מנדרים ואיך קאמר וליטעמיך וכמו כן ק' גם כן מסוגיא דריש פ"ק דיבמות דף ה' ע"א דקאמר מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ומסיק דאי לא תימא הכי הא דקי"ל בעלמא דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ליגמור מנזיר דדחי אלא לאו משום דאיכא למפרך מה לנזיר שכן שנו בשאלה ע"ש ומאי ראיה דילמא הא דלא ילפינן בעלמא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה מנזיר לאו משום דאיכא למפרך שכן ישנו בשאלה אלא משום דילפינן מנדרים לחומרא דלא דחי ובשלמא לדעת התו' י"ל משום דאיכא למפרך מה לנדרים שכן ע"י פשיעה אבל לדעת החינוך דלא ס"ל האי סברא א"כ קשה דילמא משום דילפינן מנדרים לחומרא ואפשר דס"ל לה' החינוך דנדרים ויין מצוה דנזיר דגלי ביה נמי קרא דחל על המצוה דכתיב יין ושכר יזיר לאסור יין מצוה וכו' ה"ל שני כתובין הבאין כא' ואין מלמדין ודלא כתוספות דפ"ג דשבועות שזכרנו דעבוד בהו צריכותא וס"ל נמי דלא הוו כמו מיעוטא כסברת רש"י פ"ק דקדושין ודלא כתוס' שם דף ל"ה ע"א דס"ל דהוו כמו מיעוטא דא"כ גלי קרא דבעלמא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ואנן לא קי"ל הכי אלא ס"ל דלא הוו כמו מיעוטא ונראה דמה"ט הוצרכו התוספות פ"ג דשבועות למעבד צריכותא ולא ניחא להו לו' דהוו שני כתובין משום דלשיטתייהו אזלי דס"ל דהוו כמו מיעוטא ודו"ק. ואגב איכא למידק לפי סברת רש"י דלאו מיעוטא ונוכל לומר דבעלמא נמי לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה כמו השני כתובין א"כ למאי נ"מ דכת' רחמנא לשני כתובין ואין מלמדין כיון דבעלמא נמי לא אתי עשה ודחי ל"ת כמו אותן השני כתובין י"ל דנ"מ היכא דליכא סברא להשוות לשני כתובין אלא עד שתילף מנייהו אמרינן אין מלמדין ולא נילף מנייהו אבל היכא דבלא"ה איכא סברא להשוות ואין צריך דנילף מנייהו כמו הכא דסברא הוא דבעלמא נמי אתי עשה ודחי ל"ת ועשה אז אמרינן דאותן שני כתובין לא אתו לאין מלמדין אלא משום דמילחא דאתיא במ"מ טרח וכתב לה קרא כדי לקיים הסב' אבל לדעת התוס' דהוו מיעוטא אפי' דאיכא סברא להשוות לא ועיין לחידו' פ"ק דקדושין דמ"ג ע"א ברש"י ד"ה ולמ"ד וכו' ודו"ק כנ"ל

מיהו קש' לסברת התוס' דעבוד בהו צריכותא ולא הוו שני כתובין א"כ עדיין ק' דילמא הא דקי"ל בעלמא לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה משום דילפינן מיין מצוה דנזיר לחומרא דגלי ביה קרא דחל על המצוה ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה דהשתא ליכא למפרך מה לנזיר שכן ע"י פשיעה שהרי נזיר ודאי לא חשיב פשיעה אדרבם מצוה לנזור כדכתיב לא דמי לנדר דאסור לנדור כמ"ש הרמב"ם סוף הל' נדרים ע"ש וצ"ע

ותדע דע"כ דנזיר לא חשיב ע"י פשיעה דאי חשיב פשיעה משום דאמרינן לא ה"ל לנזור א"כ היכי כתבו התוס' בעירובין דלא אתי עשה ודחי ל"ת דע"י פשיעה שהרי כיון דגלי קרא ראשו דדחי אפי' ל"ת ועשה דנזיר אפי' ע"י פשיעה א"כ כ"ש ל"ת גרידא אלא ודאי דלא חשיב פשיעה כיון דמצוה לנזור אבל אין לומר דלא חשיב פשיעה משום דלא מפרש בהדיא המצוה אלא כולל ולא דמי לנדר דמפרש בהדיא שלא אוכל מצה של מצוה דע"כ שאין דעת ה' שע"ה כן דא"כ מאי מתרץ על קושית ה' החינוך משום דנדר ע"י פשיעה בא דאכתי עדיין הקושיא במקומה עומדת כגון היכא דנדר סתם לא אוכל מצה דהוי כולל ובודאי דכ"ש דחל על המצוה וכ"כ ה' שאגת אריה בדיני קידוש סימן יו"ד דף נ"ו ע"ד וא"כ אמאי לא אמרינן יבא עשה וידחה ל"ת כמו שהק' ה' החינוך א"ו דכולל נמי חשיב ע"י פשיעה וכמו כן ג"כ תיקשי משבועה דקי"ל חלה על המצוה בכולל דמגו דחיילא ארשות חיילא נמי אמצוה ואיך לא אמרינן יבא עשה וידחה ל"ת ואי משום