באר משה (כריף) כ
Beer Moshe (charif) 20 · באר משה (כריף) · free full Hebrew text
Open in the reader →דבכולל חייל לבטל המצוה בשב ואל תעשה והניח בצ"ע ע"ש והתימא על ה' מש"ל איך לא הרגיש בקושיא זו וראיתי לה' שע"ה ז"ל הלכות איסורי ביאה דף קכ"ב ע"ג שהביא קושיא זו וכתב לחד תירוצא כיון דבזמן המגו דהיינו בשאר הימים ליתיה לאיסורא קמא דכבר עבר אותו יום לא אמרינן מגו את"ד ע"ש. ואפשר שזה נמי היתה דעת ה' מש"ל אלא דכולי האי הו"ל לבאר וצ"ע. ושוב אחרי התבוננות נראה דלק"מ דלגבי שבועת עצמו הסברא נותנת דלא אמרי' מגו כדקאמר תלמודא פ"ב דשבועות דף כ"ד ע"ב מהו דתימא איסור הבא מעצמו לא אמרי' וכו' ושם ריש ע"א פליגי ר"ל וס"ל דקושטא דלא אמרי' ע"ש וא"כ אמטו להכי אצטריך קרא כיון דהוי שבועת עצמו ודו"ק. אבל ה' שע"ה מקשה שפיר דמאי פריך לרבנן אימא דס"ל דאפי' גבי שבועת עצמו אמרי' מגו ודו"ק עוד תי' ה' שע"ה דאצטריך קרא משום דה"א דנזיר קיל ולא יחול אפילו בכולל משום דילפי' ק"ו מטומאה כדאמרי' לקמן פרק ג' מינין דף מ"ד ע"א ע"ש ולפי תירוץ זה ל"ק מה שהק' ה' מש"ל על הרא"ש דר"ת לא יחלוק על הירושלמי וכו' משום דאי הוה קידוש דאורייתא לא יחול עליו נזירות אפי' דאיכא מגו משום דנזירות קיל ודו"ק
ובלאו הכי אני תמיה על הרב מש"ל דמאי קושיא היא כלל על הרא"ש שהרי ודאי דאי הוה קידוש דאורייתא הוה ניחא ואע"פ דאיכא מגו שהרי פירכת תלמודא אליבא דר"ש היא ור"ש לית ליה מגו כדאשכחן ליה בהדיא דהאוכל נבלה ביה"ך דאין איסור חל על איסור ואפי' דאיכא כולל והכי איתא להדיא בפ"ג דשבועות דף כ"ד ע"א דקאמר ר"ש לטעמיה דאית ליה איסור כולל וכו' ע"ש וליכא למימר דהתם לקיים המצוה הוא דלית ליה מגו אבל הכא דלבטל המצוה אית ליה מגו שהרי אדרבא הסברא להיפך וכל דכן הוא אם לקיים לא חלה במגו לבטל לא כ"ש דלא חלה במגו וכה"ג כ' הר"ן פ"ב דנדרים דף י"ח ע"א ד"ה הילכך וכו' וז"ל וכן בדין אם לבטל הן חלין לקיים לא כ"ש עכ"ל ועיין לתוס' בפ"ג דשבועות דף ך' ע"ב ד"ה דכי לא נדר וכו' בסוף דבריהם ע"ש ומעתה גם לפירש"י נמי אין צ"ל דתלמודא יחלוק על הירושלמי אלא משום דאליבא דר"ש פריך דלית ליה מגו. גם יש לתמוה על ה' כפות תמרים דמאי מקשה לרעת הפוסקים מהך דנשבע שאשתה דל"ל קרא וכו' שהרי הך דנשבע שאשתה אליבא דר"ש קיימינן ולדידיה לית ליה מגו ומיהו יש ליישב דכוונת קושיית ה' כפו"ת ז"ל היא לדידן וסמך עצמו אמאי דפריך תלמודא ורבנן נמי הא מבעי ליה לאיסור יין מצוה וכו' דהיינו שבועה שאשתה וכו' ומאי פריך הא כיון דס"ל לרבנן דאיסור חל על איסור בכולל א"כ לא צריך קרא והכי דייקי דברי ה' שע"ה ז"ל שכך העתיק הקושיא משמו ע"ש. אבל דברי ה' מש"ל ז"ל הם תמוהים דמאי מקשה על הרא"ש מהמקשה כיון דקושיית המקשה היא לר"ש ור"ש לית ליה מגו וצ"ע. ויש מי שרצה לישב דדעת ה דמשמע ליה מדקאמר תלמודא ואב"א וכו' משמע דמעיקרא לא ידע הך ברייתא דהאוכל נבלה ביוה"ך וכו' וכן משמע מפרש"י דכתב ומנא תימרא דר"ש לית ליה איסור חל על איסור דתניא ר"ש אומר וכו' משמע דהשתא הוא דחדית ליה סברת ר"ש ומ"מ אינו מוכרח אלא מסתמא ודאי דמעיקרא נמי ידע לה לסברת ר"ש ומאי דקאמר ואב"א וכו' לא נחית לחדית ליה אלא דאיכא שנוייא אחרינא לפירש"י כדאית ליה ולפי' התוס' כדאית ליה אבל הא דקאמר ר"ש לית ליה איסור חל היא מילתא משואלת ודו"ק
מיהו הא ק"ל על הרא"ש אפי' לפי שיטתו דקושיית תלמודא פשיטא דשבועה חלה על דרבנן מ"מ איכא למדחי ראייתו דאין הנדון דומה לראיה דשאני הכא משום דאיכא מגו ולכך פשיטא ליה לתלמודא דחלה שבועה אדרבנן דאפי' לר"ש דלית ליה מגו מ"מ גבי מצוה דרבנן דמודה דחלה שבועה אימא משום דאיכא מגו אבל נדון ה' דליכא מגו אימא דאינה חלה אדרבנן ודחייה אלימתא היא בעיני עד שאני תמיה על ה' מש"ל ז"ל דאמאי הוצרך לדחות ראית הרא"ש משום דקושיית תלמודא אין דרך המקרא וכו' ואמאי לא דחה בפשיטות אף לשיטת הרא"ש דפירכת תלמודא היא קושיית פשיטא ותלמודא יחלוק על הירושלמי ולית ליה מגו מ"מ אימא הא דפשיטא ליה גבי קידוש דרבנן דשבועה חלה היינו משום דאיכא מגו ותו דלפי דברי ה' דקושיית תלמודא אין דרך המקרא וכו' אינו מתיישב לישנא דר"ת דקאמר מר כלומר ל"ל קרא מיותר לאיסור יין מצוה וכו' וכן מ"ש עוד וז"ל ומשני וכו' וקמ"ל קרא יתירה וכו' עכ"ל משמע דקושיית תלמודא היא קושיית פשיטא ול"ל קרא
ומיחו ראיתי להכ"מ ז"ל פ"ו מה' נזירות דין י"א שהעתיק לישנא דר"ת הכי כלומר ל"ל קרא מיותר וכי מושבע וכו' עכ"ל ולפי נוסחא זו יש לישב קצת הא דנקט ל"ל קרא מיותר אפירכא קמייתא קאי דפריך ור"ש נמי וכו' משום דלפי מאי דדחי וכי מושבע ועומד וכו' ממילא הדרא הך קושיא לדוכתה ולזה כתבו שפיר ומשני וכו' וקמ"ל קרא יתירה ודו"ק
ודע דלפי' תי' ה' שע"ה ז"ל דנזיר קיל ניחא הא דהוצרך תלמודא לקמן פרק ג' מינין דף מ"ד ע"א למפרך דיין הותר מכללו משום ק"ו מטומאה ואמאי הוצרך לק"ו כלל שהרי בלא"ה ת"ל דיין הותר משום דנשבע לבטל המצוה כפירש"י הכא דאצטריך קרא אע"ג דנשבע לבטל המצוה וכו' ולפי דברי ה' ניחא דתלמודא הכא גופיה אהך ק"ו סמיך דמש"ה הוא דאצטריך קרא ודו"ק. ומכאן ק"ל על התוס' פ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א ד"ה חומר וכו' שהקשו דל"ל קרא דמיין ושכר ת"ל דנזירות אתקש לנדרים דחלין על דבר מצוה את"ק ע"ש ולא ידעתי מאי מקשו שהרי אצטריך קרא משום דנזיר קיל דאיכא ק"ו מטומאה כדקאמר תלמודא להדיא לקמן דף מ"ר ע"א וצ"ע ועיין לחידושינו לקמן ודו"ק
ואגב ראיתי לרש"י לקמן דף מ"ד ע"א ד"ה לאיסור יין מצוה וכו' שכתב וז"ל וכדר"ש פ"ק דמכלתין וכו' ע"ש וק"ק דאינו מדוקדק דדרשא זו לכ"ע היא אפי' לרבנן כדמסיק הכא ורבנן וכו' א"כ לימא קרא וכו' ונראה דטעות דק נפל בו וכצ"ל וכדדריש פ"ק וכו' וקאי אמ"ש מקודם שנשבע עליו וכו' ואהא כתב כדדרשי' בפ"ק דמיירי שנשבע אבל קידוש ואבדלתא מותר כדמסיים ואזיל ע"ש ודו"ק ועיין לה' פ"ח מ"ח בליקוטי א"ח סי' רצ"ח ועיין לחידושינו לקמן בפירש"י ודו"ק
ודע דלפי מאי דכתיבנא דר"ש לית ליה מגו יש מי שהשיב לי מה שהקשינו לעיל בפירש"י אמאי לא אמרינן דלא חלה אנזירות אשבועת עצמו כי היכי