באר משה (כריף) קצח

נכון ומ"מ הדין מיהא אינו כן ומש"ה כתבו התוס' ומן הדין הל"ל וכו' ר"ל דכפי הדין הל"ל וכו' ואפשר דמה"ט לא הק' ה' כ"מ על ברייתא דהכא אלא על הרמב"ם דהוי אליבא דהילכתא ודוק

שם מתניתין ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים וכו' עיין לה' א"מ ז"ל לעיל פ"ב דט"ו ע"א במשנה דקתני סותר שבעים ע"ש

שם גמ' ומה יין שאינו סותר לא הותר מכללו וכו' ת"ל לאביו וכו' ק"ק דא"כ מדאצ' לאביו לאשמעינן דלא עבדינן ק"ו מיין ע"כ שמעינן דיין לא הותר מכללו ול"ל קרא גבו יין לאסור יין מצוה וי"ל הא דעביד ק"ו מיין היינו לבתר דגלי קרא גבי יין שלא הותר מכללו ולכך עביד ק"ו לאלימותא אבל לעולם דבלא ק"ו מיין ה"מ למפרך מנ"ל דטומאה הותרה מכללה דהא קרא סתמא כתיב לא יטמא ואכתי ק' מדאצטריך לאביו משמע דאי לאו דגלי קרא לאביו ה"א הסברא היא שלא הותר מכללו א"כ ל"ל קרא גבי יין לאשמעינן שלא הותר מכללו וי"ל משום דה"א דלבתר דגלי קרא גבי טומאה לאביו דהותרה מכללה שוב הדר ילפינן יין מטומאה דהותר מכללו מק"ו וכה"ג נמי איכא למימר גבי ק"ו דעביד למילף יין שהותר מכללו מטומאה וכו' ואין להאריך ודו"ק

שם טומאה שסותרת אינו דין שלא חותר מכללה וכו' ק"ק תגלחת תוכיח שסותרת והותרה מכללה ולפי מאי דכתיב' לעיל דק"ו דנקט לאו דוקא לאלימותא בעלמא ניחא וכה"ג ראיתי במקובצת לקמן גבי הא דפריך תגלחת שסותרת אינו דין שלא תותר מכללה שכתב משם תוספי הרא"ש וז"ל תימא טומאה תוכיח שסותרת והותרה מכללה י"ל דק"ו זה אינו אלא לרווחא בעלמא דבלא ק"ו מצי למבעי מנ"ל דהותרה מכללה עכ"ל ע"ש מיהו אין זה מספיק לדעה התו' ד"ה תגלחת וכו' דע"כ דלא ניחא להו בדברי המקובצת שהקשו נמי כה"ג טומאה תוכיח והוצרכו לתרץ בע"א וה"ט נראה משום דדחיקא להו לומר דנקיט במלתיה ק"ו פריכא נהי דאיכא למימר דנקט ק"ו לרווחא דמילתא בעלמא וה"ה דבלא ק"ו נמי ה"מ למפרך מ"מ לא ה ל למנקט ק"ו פריכא וא"כ הדרא קושיא לדוכתה תגלחת תוכיח וי"ל השתא ס"ל למקשה דהיא גופא תיתי תגלחת מק"ו שלא תותר מכללה מיהו למאי דמסיק דגלי קרא בתגלחת דהותרה מכללה ע"כ דאצטריך לאביו לאו משום ק"ו דהא פריכא הוא דתגלחת תוכיח אלא משום דבלא ק"ו מיין איכא למפרך מנ"ל דטומאה הותרה מכללה ועי"ל משום דאיכא למפרך מה לתגלחת שאינה סותרת הכל ולמאי דפריך תלמודא תגלחת תסתור הכל וכו' צ"ל נמי דאצטריך לאביו לאו משום ק"ו דהא תגלחת תוכיח שסותרת הכל והותרה מכללה אלא משום דבלא ק"ו איכא למפרך וכדתי' ודו"ק ובעיקר קושית המקובצת עיין מה שאכתוב שם על מקומו

שם אמר קרא מיין ושכר לאסור יין מצוה וכו' מכאן ק"ל על התוס' פ"ג דמסכת שבועות דכ"ה ע"א ד ד"ה חומר וכו' שהקשו דבנדרים דרשינן מלה' דנדר חל על דבר מצוה ותרי קראי ל"ל הא אתקשו נדרים ונזירות אהדדי ותירצו דאי מנדרים ה"א לפי שאוסר המצוה עליו אבל נזיר שאוסר עצמו על היין לא חייל וכו' ע"ש ור"ל אע"ג דהיקשא הוא מ"מ כיון דאיכא האי סברא לא ילפינן כיון דההיקש אתא נמי למילי אחריני כדאיתא פ"ק דנדרים דף ג' ע"א ולא אמרינן אין היקש למחצה היכא דאיכא סברא אלא אמרינן אהני היקשא ואהני סברא ולא ידעתי מאי ק"ל ומאי הוצרכו להאי סברא כלל שהרי אצטריך קרא גבי נזיר משום דאיכא ק"ו מטומאה דלא חייל כדקאמר מר תלמודא הכא להדיא ולכך לא אמרינן אין היקש למחצה דאהני היקשא ואהני ק"ו ואין להק' תלמודא גופיה אמאי הוצרך להאי ק"ו ת"ל בלא"ה דיין הותר מכללו כיון דאיסור גברא הוא דומיא דשבועה דאינה חלה על דבר מצוה משום דהויא איסור גברא כדאיתא פ"ב דנדרים דף י"ז ע"ב די"ל דהוצרך תלמודא לק"ו כגון שנשבע שאשתה היום וחזר ואמר הריני נזיר דבה"ג שנתן קצבה לשבועה שאמר היום איכא למימר מיגו דחייל על שאר הימים דרשות חייל נמי איין מצוה של אותו יום שנשבע עליו ולכך פריך מק"ו דאפי' דאיכא מיגו לא יחול כיון דאיכא ק"ו ועיין להרב שע"ה ז"ל הלכות איסורי ביאה דף קצ"ב ע"ג ד"ה ולכן נראה וכו' ודו"ק

ודע שראיתי להרא"ם ז"ל פרשת משפטים ד"ה יכול העברי וכו' שכתב מסברא דנפשיה דבשביל אין היקש למחצה אינו מתבטל הק"ו ע"ש והוא מוכרח מסוגיא דהכא וראיתי למהרש"א ז"ל פ"ק דקדושין דף ך' ע"א ד"ה שאינו יוצא וכו' השיג על הרא"ם וכתב כיון דאין היקש למחצה מתבטל הק"ו דהיקש עדיף מק"ו כדאמ' בכ"מ עכ"ל ולא ידעתי מה יענה לסוגיא דהכא דקאמר אצטריך קרא משום ק"ו אע"ג דאיכא היקשא מנדרים כמו שהקשו התוס' פ"ב דשבועות ומה שהביא ראיה כדאמ' בכ"מ היקש עדיף לא ידענא מאי ראיה דהתם היכא דליכא לאוקי להיקש למילתא אחריתי ואדרבא בכל דוכתא אמרינן אהני היקשא ואהני ק"ו ועיין עוד לחידושינו שם פ"ק דקדושין ודו"ק

שם טומאה סותרת הכל ואין תגלחת סותרת הכל וכו' נקט הכל משום דקושטא הוא דסותרת שלשים ולפום מאי דס"ד המקשה לקמן דפריך דתגלחת לא תסתור כלל ק"ו מיין וכו' ה"ה דבלא ק"ו מיין ה"מ למפרך אימא דקרא מיעט לגמרי דטומאה סותרת ואין תגלחת סותרת כלל אלא נקט ק"ו לרווחא דמילתא וק"ל

שם ומה תגלחת שאינה סותרת וכו' עשה בה מגלח כמתגלח וכו' וק"ק מה לתגלחת שיש בה חומרא שאסורא בכל שהו שאפילו גילח שער א' לוקה כדאמ' לעיל ד"מ ע"א אמר ר' חסדא ללקות באחת וכן פסק הרמב"ם פ"ה מה' נזירות דין זא ומשמע דאפי' לר' יהונתן דפליג לעיל דף ל"ט ע"ב מ"מ בתער מיהא מודה לת"ק דחייב אפילו כל שהו וכן משמע מדברי מרן הכ"מ ז"ל שם דר' חסדא אתי ככ"ע ע"ש תאמר בטומאה דבעי שיעור וכה"ג עביד תלמו' צריכותא פרק י"ד דמס' יבמות דף קי"ד ריש ע"א דאי אשמעינן שרצים משום דאיסורן במשהו אבל דם עד דאיכא רביעית אימא לא וכו' ע"ש וכמו כן ק' ג"כ באידך ק"ו דעביד ומה טומאה שהיא סותרת הכל לא עשה בה מטמא כמיטמא וכו' דאיכא למפרך מה לטומאה דבעי שיעור תאמר בתגלחת וכו' וכן נמי ק' באידך ק"ו דפריך ויין יסתור ק"ו מתגלחת ומה תגלחת שהותרה מכללה סותרת וכו' מה לתגלחת דלא בעי שיעור קאמר ביין דבעי שיעור ומיהו גבי יין