באר משה (כריף) קצד

חשיב מת לענין טומאת מת וא"כ לא שנא אביו לא שנא אחריני מיהו מ"ש משם הת"כ אבל יושב בהספד ובשורה צריך טעם דמהיכא תיתי לאסור דמה טומאה שייך ותו ק' אפילו באחריני מותר ונראה דלא תימא אגב צעריה חיישינן דילמא נוגע במת דבאחריני לא חיישינן אבל גבי קרובו חיישינן ומה"ט אסרינן גבי כ"ג פ"ב דסנהדרין די"ט ע"א ע"ש וכן פסק הרמב"ם פ"ה מה' כלי מקדש דין ה' ולפ"ז צ"ל דנקט בשורה אגב שהרי השורה אחר קבור המת היא ומהיכא תיתי אסור אלא עיקר אצטריך להספד משום דעדיין המת שם וכן גבי כ"ג נמי מותר לעמוד בשורה כדפסק רבינו פ"ה מהלכות כלי מקדש דין ה' ע"ש. והנה משמע דאליבא דר' דדריש דמטמא לנגעם ולזיבתם אבל אינו יושב בהספד כיון דאיכא חשש שמא יגע במת דומיא דכ"ג ותו כיון דאיכא ג"ש דאמו אמו דילפינן כ"ג מנזיר לענין דמטמא לנגעם ולזיבתם כדאמרינן לקמן דמ"ח א"כ ה"ה נמי דילפינן נזיר מכ"ג דאינו יושב בהספד דאין ג"ש למחצה והרמב"ם לא הביא דין זה ולא ידעתי למה ואפשר כיון דכבר ידוע דכ"ג ונזיר שוין הם לענין טומאה לכך לא הוצרך לבאר ודו"ק

שם גמ' ולמ"ד במותם הא מ"ל וכו' ש"מ תרתי וכו' קושיא זו ותירוץ זה וכן מאי דפריך נמי ולמ"ד מלהחלו הא מ"ל וכו' ש"מ תרתי וכו' קאי נמי גם לר' יוחנן דאמר משמעות דורשין איכא בינייהו ודו"ק

שם גמ' לענין טמויי וכו' לענין אתחולי הא אתחיל וכו' אף ע"ג דלענין טומאה חשיב חי מ"מ הוי חלל משום דאסור ליכנס בעודו גוסס שמא יטמא וכיון דעבר אאיסור נתחלל כ"ה מבואר בה' המאירי ע"ש וק"ק דמאי פריך לעיל ולמ"ד מלהחלו הכתיב במותם ואמאי לא משני נמי לענין טמויי הוא דלא אבל לענין אחולי וכו' כדמשני הכא וכ"ת דא"כ אמאי דריש מלהחלו טפי מבמותם י"ל דבמותם לחוד הוה משמע דה"ק קרא במותם לא יטמא אבל קודם מיתה דהיינו גוסס מותר לגמרי וליכא ביה שום איסור אבל לבתר דכתיב להחלו דקאי בלא יחלל א"כ קרא דבמותם נמי ה"ק לענין טומאה הוא דלא אבל אחולי מתחיל וי"ל דאין ה"נ אלא משום דאכתי לא אסיק אדעתיה חילוק זה וק"ל

שם גמרא א"כ לימא קרא במות מאי במותם ש"מ תרתי וכו' ומאן דדריש מלהחלו במות במותם לא דריש וכה"ג אמרינן בפ"ב דקידושין דמ"ג ע"א דקאמר ואידך מהוא ההוא ואידך הוא ההוא לא דריש ע"ש. מיהו קשה דלמאן דדריש מלהחלו מסיק א"כ לימא קרא להחל א"כ תיקשי ליה נמי לימא קרא במות וי"ל דהיכא דאיכא לשנויי משנינן וכן נמי למ"ד דדריש במותם תרתי לא דריש מלהחלו אלא חדא ואמאי לא תיקשי ליה לימא קרא להחל אלא משום דליכא למדרש מידי מיהו ק' למאן דדריש להחלו תרתי ובמותם חדא אמאי לא דריש אפכא ומאי אולמיה ליה האי מהאי וכן נמי למאן דדריש במותם תרתי ולהחלו חדא אמאי לא דריש אפכא ומאי אולמיה האי טפי מהאי ואפשר דבסברא זו פליגי למאן דדריש להחלו תרתי משום דהיכא דאיכא למדרש לחומרא דרשינן ולכך דריש להחלו תרתי לחייב על הגוסס ולמאן דדריש להחלו חדא משום דדחיקא ליה לאוקי קרא כאילו סמכיה להחלו כמ"ש התוס' ד"ה ולמ"ד וכו' ודו"ק

רש"י ד"ה צירף גופו לאו דוקא אלא איידי דאמ' צירף ידו וכו' עכ"ל אינו מובן אדרבא צירף גופו ניחא כלומר היו ידיו צרופות לגופו כמ"ש התוס' ד"ה צירף וכו' אבל צירף ידו דהיינו שהכניס ידיו תחלה אינו מיושב לשון צירוף ומלישנא דתוס' ד"ה אלא אמר ר' אלעזר וכו' משמע דר"ל דצירף ידו עם הבית והוא דחוק דההיא הכנסה היא ולא מקרי צירף ונראה להגיה בדברי רש"י להפך וכצ"ל צירף ידו לאו דוקא אלא איידי דקאמר צירף גופו וכו' וק"ל ועוד נראה דגבי ידו שייך לשון צרוף כיון דנשאר גופו חוץ מהבית חשיב הכנסת היד תחלה לבית צרוף עם הבית אבל גבי גופו דהכניס כל גופו לא שייך צירוף אלא הכנסה מיקרי וזהו שהתוספו' גבי ידו כתבו דצירף ידו לבית אבל גבי גופו לא כתבו צירף גופו לבית אלא כתבו כלומר צירף ידיו לגופו אבל רש"י לא ניחא ליה בהכי ולכך כתב איידי דקא' צירף ידו וכו' ודו"ק נ"ל

ד"ה ור"ל אמר גוסס א"ב וכו' דכיון שהוא גוסס סופו להיות חלל וכו' דרוב גוססין וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא דריש הכי מבמותם ונימא דאפי' שהוא גוסס קאמר קרא דכיון שהוא גוסס סופו ימות וי"ל דלשון להחלו משמע מותר ולכך נימא דקרא על שם סופו קאמר אבל במותם משמע לשון הווה כשהוא מת ממש ודו"ק

ד"ה מתיבי אדם הכי הויא רישא דבריי' בהעור והרוטב עכ"ל חיפשתי שם בפ' העור והרוטב ולא מצאתיה אלא רישא דמתני' פ"ק דא דאהלות משנה ו' ועיין מה שאכתוב בתוס' ד"ה ולמ"ד וכו' בס"ד

תוס' ד"ה בבית וכו' כמלא טומאה דמי וכו' עכ"ל הכי מוכח מהכתוב שטימא הנכנס לאהל המת אע"פ דאינו מאהיל על המת ולא נגע במת וע"כ דגזירת הכתוב היא דחשיב כל אויר הבית כאילו מלא טומאה ומש"ה נטמא וכן ראיתי להרב מש"ל ז"ל פי"א מה' טומאת מת ד"ה ודע שראיתי לרבינו פ"ה מה' נזירות וכו' שכתב בתוך דבריו ז"ל אבל בנכנס לאהל המת דאינו מאהיל על המת אלא דגזירת הכתוב היא דחשיב כל אויר הבית כאילו הוא מלא טומאה ומש"ה נטמא וכו' עכ"ל ע"ש

ד"ה צירף וכו' ואומר הר"ם אף ע"ג וכו' עכ"ל כונתם להק' על צירוף ידיו אלא עד שפירשו מהו צירוף ידיו ומהו צירוף גופו אח"כ חזרו להק' על צירוף ידיו ור"ל דמשמע דהיכא דהכניס ידיו תחלה לאהל המת נטמאו ידיו מדאורייתא ואלו הכניס ידיו לבית המנוגע אמרינן בפרק השוחט דאינם טמאים אלא מדרבנן ואע"ג דמצורע מטמא באהל מדאורייתא כמו מת ולזה כתבו דמ"מ מצורע אינו חמור כ"כ כמו מילי טומאה דמת דה"נ אשכחן דאף ע"ג דהנכנס שם טמא אפילו לא נגע כמו הנכנס לאהל המת אפ"ה יש חילוק ביניהן לענין אם יש שם מחיצה וכו' אלא ע"כ דמצורע קלישא טומאתיה ולא אמרינן ביה כמאן דמליא טומאה דמי ואפשר דקבלה היתה בידם ודו"ק

ודע שראיתי לה' מש"ל פי"ו מה' טומאת צרעת דין ו' ד"ה טהור וכו' שהק' וז"ל אך ק"ל מהא דכתיב כל הבא אל האהל וכו' והניח בקושיא ע"ש