באר משה (כריף) קצא

שהרי ברייתא נמי קתני שהיה ומוקי לה בחיבורין בעדיין מתו עומד על כתיפו לכן נראה עיקר משום דתוס' גרסי בדברי ר' הונא שהיה עובר כנוסחת הרא"ש שהביא מהרש"א ע"ש ודברי מהרש"א צ"ע והא דלא הקשו מברייתא דתקני מתו מונח וכו' י"ל דאיכא למימר דלאו דוקא דה"ה אחר שפי' וכ"כ ה' מש"ל ז"ל פ"ג מהלכות טומאת מת דין ג' בפשטתא דשמעתא אליבא דר' יוסף וז"ל והנראה כפי שיטה זו דר' יוסף ס"ל אין חילוק בין טומאה בחיבורין לשלא בחיבורין משום דטומאה בחיבורין לא הוי מדאורייתא וברייתא דקתני כהן שהיה לו מתו מונח על כתיפו לאו דוקא דה"ה לאחר שפי' דפטור מקרא דלא יחלל אליבא דברייתא דהא מן התורה אין חילוק בין עוד מחובר במת לאחר שפי' וס"ל דהך ברייתא משבשתא היא וכו' את"ד ע"ש ונראה להמתיק דבריו קצת דאף על גב דמתו מונח על כתיפו משמע בעודו מחובר במת איכא למימר דנקט הכי אינו אלא לרבותא לפי מאי דקתני יכול יהא חייב כלומר דאפילו מחובר יהיה חייב אבל לבתר דקתני ת"ל לא יחלל יצא זה שמחולל ממילא דה"ה נמי אפילו אחר שפי' דפטור מהאי טעמא

אמנם בעיקר דברי ה' מש"ל הללו לא ידעתי מי הכריחו לזה שיסכים הברייתא עם ר' יוסף לענין דאין חילוק בין בחיבורין לשלא בחיבורין שהרי כיון דס"ס ע"ב פליגא עליו בעיקר הדין וס"ל לר' יוסף דמשבשתא היא א"כ בפשיטות איכא למימר דבהא פליגא עליו דלר' יוסף אין חילוק אבל ברייתא ס"ל דיש חילוק בין מחובר לשאינו מחובר כפשטא דברייתא וכסברת רבה שמפרש לה הכי ואמאי נוציא לברייתא מפשטא אליבא דר' יוסף ונימא דלאו דוקא האי משום דא"כ דר' יוסף ס"ל דברייתא יש לה חילוק א"כ מאי קאמר ותקשה לך מתניתין דהא כיון דיש חילוק א"כ מתני' איירי במחובר א"כ עוד היום קשה איך קאמר ותקשה לך דמשמע דה"ק ותקשה לדידך דאף לרבה ברייתא עם מתניתין ומאי קושיא דהא כיון דלרבה אית ליה חילוק אלא ע"כ משום דמשמע. ליה מתניתין בכל ענין מיירי וכן נמי הא דפריך תלמודא וטומאה בחיבורין דאורייתא וכו' הא אמר ר' ינאי וכו' דמשמע דה"ק בשלמא לר' יוסף דאינו מחלק ניחא ואי ר' יוסף ס"ל דברייתא אית לה חילוק וע"כ משום דטומאה בחיבורין דאורייתא א"כ לר' יוסף נמי תיקשי מהך ברייתא לר' ינאי י"ל משום דלר' יוסף הך ברייתא משבשתא ודלא כהילכתא ולכך לא פריך מינה לר' ינאי ואפשר דדעת ה' ז"ל משום דודאי אי הוה ר' יוסף ס"ל דברייתא יש לה חילוק לא הוה פריך ברייתא עם מתני' והא דקא' ותקשה לך דמשמע דאפילו לרבה תקשה היינו משום דס"ל דרבה נמי פוטר אפילו שלא בחיבורין והמתרץ הוא דחדית ליה דרבה נמי מיירי בחיבורין דומיא דבריית' וכן משמע קצת לשון ה' ז"ל בתחילת דבריו וכן נמי לשון הלח"מ ז"ל פ"ה מה' נזירות ע"ש ודו"ק

ואכתי ק' בדברי התוס' דפ"ז דנדה אמאי לא הקשו ממתני' דקתני אל תטמא אל תטמא חייב על כל א' וא' משום דאיכא למימר דמיירי בטומאה וביאה ותלמודא הכא ה"ה דה"מ לשנויי הכי אלא עדיפא משני כאן בחיבורין כאן שלא בחיכורין וכו' והא דפריך התם ודילמא כהן טמא ולא משני כגון דכהן עומד שם בטומאה וביאה משום דא"כ ע"כ דמיירי בשידה תיבה ומגדל כדמסיק הכא ודחיבא ליה לאוקי מתני' התם בהכי. ודע דלפי הדרך שכתב הלח"מ פ"ה מה' נזירות דין י"ו לדעת הראב"ד וכ"כ ה' מש"ל פ"ג מהל' טומאת מת דין ג' דלרבה ס"ל דבטומאה וטומאה אפי' פי' פטור ל"ק כלל קושיית התוס' התם מדרב הונא דהא כיון דרבה פליג א"כ דקרי לה מאי קרי לה שהרי בפשיטות י"ל דכותים לא ס"ל כר' הונא אלא ס"ל כרבה דפליג אר' הונא ונר' דיש לסייע אותו הדרך של הראב"ד מכח קושיית התוס' התם כדכתי' ודו"ק

ואגב ראיתי לכתוב שראיתי לרש"י שם פ"ז דנדה דנ"ז ע"א ד"ה דקאכיל מינה שכתב וז"ל ותרומה טמאה באזהרה לטהור וכ"ש לטמא עכ"ל משמע דס"ל דכהן טמא שאכל תרומה טמאה באזהרה בעלמא וזה סותר דברי עצמו ביבמות פרק האשה רבה דף ץ' ע"א ד"ה תרומה טמאה וז"ל כהן טהור קאי עלה בעשה וכהן טמא קאי עלה במיתה וכו' עכ"ל אלמא דתרומה טמאה לטמא הוי במיתה וכן נמי גבי כהן טהור סותר דבריו דאי קאי עלה בעשה משמע עשה בעלמא ולא אזהרה ובפ"ז דנדה אזהרה ומיהו לזה יש ליישב דכיון דהך עשה היינו לאו הבא מכלל עשה כדפסק הרמב"ם פ"ז מהלכות נזירות דין ג' לבך קרי ליה רש"י אזהרה דאיסור לאו מקרי אלא לענין דאין לוקין הוא דחשיב עשה ע"ש וכה"ג כתב הרא"ם פר' תצא ד"ה מוצא שפתיך וכו' גבי השמר דעשה עשה ע"ש ודע שהרמב"ם שם דין א' כתב דטמא שאכל תרומה טמאה אינה במיתה אלא בלאו והורה מקורו הכ"מ מסוף פרק הנשרפין ע"ש והוא כדברי רש"י דמסכת נדה ומעתה אדרבא יש לתמוה על דברי רש"י דפרק האשה רכה דאיך כ' במיתה ועיין להרב מחנה ראובן בחידושיו ליבמות בדברי רש"י דיבמות דף ץ' ע"א ואכתי יש לגמגם בדברי רש"י דמסכת נדה דכתב וכ"ש לטמא משמ' דמטהור הוא דילפינן לה ואינו אלא לאו הבא מכלל עשה וזה אינו אלא דמגופה ילפינן דיש בה לאו מדמעטינן מיתה משמע הא איסורא איכא וכמ"ש הכ"מ ודו"ק

שם א"ל ותקשי לך מתני' וכו' ומעיקרא דמייתי דאמ' ר' הונא וכו' ה"ה דה"ל לאתויי ממתני' אלא דניחא ליה לאתויי מר' הונא גופא וק"ל

שם כאן בחיבורי אדם באדם וכו' משמע דחיבורי אדם באדם לאו דאורייתא ומכאן קש' על התוס' במסכ' ע"ז פרק אין מעמידין דף ל"ז ע"ב ד"ה דיקרב וכו' שאדרבא הביאו ראיה מהכא דהוי דאורייתא שכתבו בס"ד וכן משמע בנזיר פ"ג מינין וכו' ע"ש ועיין להרב מש"ל ז"ל פ"ה מהלכות טומאת מת דין ב' ע"ש

ולענין פסקה הרמב"ם פסק דהוי דרבנן כשמעתין ומרן כ"מ אחר שהביא סוגיא דשמעתין על דברי רבינו כתב וז"ל אבל ק' דבפ"ב דע"ז אמרו וכו' ולפיכך יש לתמוה על רבינו וכו' ע"ש והוא תמוה שהרי כיון דרבינו פסק בסוגיא דהכא וה' מש"ל כתב דכונתו שהוק' לו דה"ל לרבינו לפ' הסוגיא כפי' ר"י ותירץ מהר"י קורקוס דס"ל דרבא סתר כל מ"ש תחלה וכו' את"ד ולפי דבריו הללו אין מקום למ"ש ה' עצמו לעיל דמה שדחקו לרבינו לומר דרבא סתר כל מה שאמרו תחילה הוא מהכרח הסוגיא דפ"ג מינין וכו'