באר משה (כריף) קפח

פרק הנשרפין דע"ז ע"א ופירש"י משום דההורג מזומן וכן פסק הרמב"ם פ"ג מה' רוצח וא"כ מעביר סם על ראשו נמי הוי כמו ההורג מזומן וכן נמי מעכשיו מתחיל לפעול לשאח"כ ישיר השער כמו הניחו בחמה דמעכשיו יתחיל ההיזק לשאח"כ ימות וצ"ע. עוד תירץ ה' דרבינו מיירי באינו מתכוין בסם זה להשיר השיער וכו' ע"ש כבר כתבנו למעלה דע"כ דרבי' מיירי במתכוין כמו שהוכיח ה' לשון למודים שזכרנו למעלה. ומה שתירץ עוד בתירוץ הג' דסך נשא אינו כעין תער ע"ש תמהני עליו שהרי הלח"מ עצמו שלל תירוץ זה מכח הברייתא דקתני מה ת"ל תער נימא למעוטי סם וה' עצמו העתיק לדברי הלח"מ וליכא למימר דה"ל לכתוב משחית לא יעבור כמ"ש התוס' לעיל דף ל"ט ע"ב ד"ה ומאחר וכו' כמו שהגהנו בדבריהם ומוכרח דס"ל ללח"מ כן כמו שהגהנו דאל"כ עוד היום תיקשי ליה נימא דאצטריך לאשמו עי לאשמועינן כעין תער די"ל דאי הוה כתיב משחית לא הוה ממעטינן סם דאיהו נמי הוי משחית אלא ודאי דסם נמי הוי בעין תער וכן משמע מדברי התוס' לעיל דף מ' ע"א ד"ה נשא וכו' שכתבו בסוף דבריהם וז"ל ה"א וכו' שלא כעין תער אפי' סך נשא נמי עכ"ל דר"ל אפי' סך נשא מהני משום דלא הוי שלא כעין תער אלא הוי כעין תער ולפי דברי ה' גם לדברי ה' לשון למודים דבעו לומר דסך נשא לא הוי כעין תער לא ידענא מה יענו בקושית התוס' לעיל שהקש' דהא מסיפא שמעי' וכו' וצ"ע

עוד כתב ה' א"מ וז"ל ותו דע"כ מוכח הכי דהא אליבא דר' הוכחתו מדכתיב עד מלאת סמוך לתער לא יעבור הא אחר מלאת בתער א"כ ע"כ מה שעובר תוך מלאת מצוה אחר מלאת ואם אחר מלאת אסור לגלח בסם המשיר השער א"כ ע"כ קודם מלאת אינו עובר על תער לא יעבור אם מגלח בסם המשיר השער עכ"ל ע"ש גם בזה דבריו תמוהים דתלי תניא בדלא הניא שהרי לאחר מלאת גופא דאסור לגלח בסם אינו אלא משום דס"ל לר' בתוך מלאת דוקא תער ולכך אחר מלאת נמי דוקא תער וכפירש"י לעיל דף מ' ע"א ד"ה ר' אומר וכו' אבל לדידן בתוך מלאת לרבות כל המעבירין א"כ ממילא דלאחר מלאת אפי' בכל דבר וצ"ע ועיין לחידושינו לעיל ד"מ ע"א ברש"י ד"ה לעבור עליו בשני לאוין וכו' ודו"ק ודע שראיתי להר' מ"א בהלכות נזירות בהגהותיו להרמב"ם שכתב דברים שאינם מובנים אצלי כעת ע"ש

רש"י ד"ה מחבו וכו' נזיר ומצורע שני כתובין וכו' עיין לה' א"מ ז"ל

ד"ה נזיר חופף וכו' כמו חופף עליו כל היום לשון מגרד עכ"ל ק"ק דחופף עליו כל היום לא שייך לפרשו לשון מגרר דאינו ענין לו כלל אלא לשון מחפא ומסתיר כלומר מגין עליו וכן פיר' רש"י בחומש פרשת וזאת הברכה והתרגום נמי ע"ש ואולי כיון דדרך המגרד שער ראשו להשים ידו על ראשו או שום דבר לחכך בו חשיב מגין ולפ"ז ס"ל לרש"י הכא דחופף לשון מגרד וההגנה ממילא היא א"נ דלשון מגרד שכתב רש"י לשון המשנה מלשון גרידי שכתב רש"י בפרק חלק דקי"ב ע"א וזל בד"ה גרידי בדל"ת נמשכין וכו' ע"ש דהיינו שמושך שערו ע"י החיכוך וס"ל לרש"י דחופף עליו כל היום נמי הוא לשון המשכח כלומר שהשכינה שורה ומשוכה על בנימין כל היום ודלא כפירש"י בחומש מיהו הוי נגד התרגום וצ"ע ועיין בשרש שורש חפף מיהו מצאתי לרש"י פ"ק דיומא גבי קרא דחופף עליו כל היום שכתב בד"ה חופף וז"ל כאדם המתחכך מחמת שאינו משיג תאותו לשון נזיר לא יחוף ראשו עכ"ל ע"ש

תוס' ד"ה אמר מר וכו' אומר הר"ם דבעלמא קיימי וכו' עכ"ל פי' דבעלמא מיירי ולא בפאת זקן נמי וכו' ומיהו ראיתי במקובצת שכתב וז"ל אבל בעלמא כגון פאת זקן רובו ככולו עכ"ל וק"ק מה יענה להך דפרק המצניע שכתבו התוספו' וי"ל דהך דפרק המצניע איירי לענין איסור הוצאת שבת אבל התוספו' ס"ל ה"ה נמי פאת זקן והכי איתא בתוספתא דה"ה נמי גבי פאת זקן עיין להרב א"מ ז"ל

בא"ד מיהו פאת זקן וכו' כתב ה' א"מ ז"ל בס"ד וז"ל ומיהו צ"ע ל"ל למימר פאת זקן לא אמרינן רובו ככולו אפי' גבי נזיר גופיה בתוך ימי נזרו אמרינן ללקות אפילו באחת לעיל דף מ' ע"א עכ"ל ע"ש נראה דלעיל ר' חסדא גופיה ביאר להדיא הך דללקות באחת דמחולק מדעלמא דקאמר לסתור אינו סותר אלא ברוב ראשו והיינו כמו דבעלמא דרובו ככולו אבל ללקות אפי' באחת ולא בעי רוב אבל התוס' חידשו דגבי פיאה נמי לא הוי כמו דעלמא ולא בעי רוב וק"ל

ואגב איכא למידק על דברי התוס' לעיל ד"מ ע"א ד"ה לסתור וכו' שכתבו וז"ל וכולן הלכה היא בנזיר שלא מצינו בהם טעם עכ"ל שהרי לסתור ברוב ראשו מהכא ילפינן דקאמר הא בעלמא רובו ככולו וכן נמי לעכב בשתיים מקרא נמי יליף לה הכא מדכתיב יגלחנו יתירא עד דאיכא כולו ואיך כתבו וכולן הלכה היא בנזיר ומיהו גבי סותר ברוב ראשו יש ליישב משום דהוק' להו אמאי לא ילפינן מנזיר גופיה גבי תגלחת עד דאיכא כולו ולכך כתבו דהלכה היא ודו"ק

ד"ה מתכו וכו' והכא אשכחן וכו' עכ"ל וכן הקשו עוד פ"ק דסנהדרין ע"ש ודע שראיתי לתוס' בפ"ב דמעילה דף ט' ע"ב ד"ה הלמדין וכו' שכתבו גבי הא דקאמר התם הלמדין לפני חכמים אומרין וכו' וז"ל לאו היינו למדין לפני חכמי' דפ"ק דסנהדרין דמפרש התם היינו לוי שלא מצינו וכו' ע"ש ולפ"ז ה"נ איכא לתרוצי דהאי דמחכו עלה במערבא דקאמר הכא לאו היינו מחכו עלה במערבא דפ"ק דסנהדרין אלא דק"ל בעיקר דבריהם דא"כ מאי פריך התם פ"ק דסנהדרין והא שלחו מתם וכו' ומאי קושיא אימא דשלחו מתם אחרינא היא ולאו היינו הך וכן נמי מאי פריך התם והא אמר ר' הונא אמרי בי רב וכו' ע"ש אימא דאמרי בי ר' אחרינא הוא וכה"ג הקשו התוס' התם על פירש"י ע"ש ולכן נראה דלא כתבו התוס' בפ"ב דמעילה אלא דוקא גבי למדין לפני חכמים משום דברייתא היא ולכך איכא למימר דתלמודא דפ"ק דסנהדרין בבריית' לא קמיירי וכן משמע מלשון הי"ש כלל ד' דף ה' ע"ב ע"ש

וראיתי לה' א"מ ז"ל שהק' וז"ל צ"ע הא לעיל דכ"ט בתוס' ד"ה קסבר וכו' פי' דתרי ר"י ב"ח הוו וקושיא זו ק' ג"כ על הש"ס בסנהדרין שם דפריך והא שלחו מתם לדברי ר"י ב"ח וכו' הא תרי