באר משה (כריף) קפז

תמוהין כיון דכבר כתב דדין האדמה דכתב רבינו משום דאינו מתכוין וקי"ל כר"ש א"כ היכי מקשה בתר הכי אמאי פסק כר"י דיחידאה הוא והא לחלוחית הדיו קיימת דאתייא נמי כר"ש ודקרי לה מאי קרי לה להקשות וי"ל הא דכתב מרן וקי"ל כר"ש היינו דר' ישמעאל סבר לה כר"ש לענין דבר שאין מתכוין דמותר אבל מ"מ ר"ש לא ס"ל כר' ישמעאל דאדמה הוי פסיק רישיה אלא ס"ל דלא הוי פסיק רישיה דבזה פליגי ר' ישמעאל ור"ש ודו"ק ועיין להפ"ח מים חיים בנימוקיו להרמב"ם פ"ה מה' נזירות שתרץ על קושית הכ"מ כיון דמבעיא לן אליביה הלכתא כוותיה ע"ש ועיין לה' יד מלאכי ז"ל אות ב' סי' צ"ח שתמה עליו דאשכחנא ליה במקום אחר בהל' ע"ז דלא ניחא ליה בהאי תירוצא משום דבכמה דוכתי בהש"ס בעי אליבא דלא כהלכתא ע"ש. עוד ראיתי להרב לשון למודים שכתב וזל גם אין להק' לדברי מרן דאיך אפשר לומר דטעם אדמה המשרת שאינו לוקה משום שאינו מתכוין להשיר השער שהרי גם בחלוקת לא יסרוק במסרק כתב רבינו ואם עשה כן אינו לוקה דתרוייהו בחד כללא כיילנהו והתם מתכוין להשיר כדאמר רבא כל הסורק להשיר נימין מתכוין די"ל דאף ע"ג דמתכוין מ"מ לאו פסיק רישיה דאפשר שלא ישיר ומש"ה אינו לוקה דה"ל כהתראת ספק עכ"ל גם בזה דבריו תמוהים כיון דס"ל לה' דמסרק רק לאו פסיק רישיה אבל אדמה פסיק רישיה א"כ מאי ק"ל כלל ואיך מכריח ה' דגם בחלוקת לא יסרוק במסרק כתב רבינו אינו לוקה משום דתרווייהו בחד כללא כיילינהו וכו' שהרי כיון דע"כ דבחלוקה הסמוכה כבר כתב רבינו מפני שמשרת השער ודאי וכו' דהיינו פסיק רישיה ע"כ לא קאי אלא אאדמה ולא אמסרק וכן משמע נמי לשון שמשרת ולא כתב שמשירין משמע דעל אדמה לחוד קאי אלמא לאו בחד כללא כיילנהו אלא ולא יחוף באדמה מילתא באפי נפשה היא ויש מי שפי' דמאי דכתב הרב בחד כללא כיילנהו אין כונתו משו' דכ' רביט לא יסרוק במסרק ולא יחוף באדמה בהדי הדדי אלא כונתו על מאי דכתב רבינו ואם עשה כן אינו לוקה ולא כתב ואם חף אינו לוקה אלא משום דבעי לכלול נמי גם המסרק לכך כתב ואם עשה כן אינו לוקה ומ"מ אין זה מוכרח ודו"ק

עוד כתב הרב וז"ל אמנם יש לדקדק ממ"ש הרמב"ם דין זב העביר על ראשו סם שמשיר השער אינו לוקה ומשמע דאפ' מתכוין דומיא דלוקה דכת' רבינו לעיל מניה בדין זא דע"כ דמיירי במתכוין וכן נמי ודאי הוי פסיק רישיה כמ"ש רבינו העביר על ראשו סם שמשיר השיער משמע שמשיר השיער ודאי וא"כ אמאי כתב דאינו לוקה ע"ש וכן הק' ה' לח"מ זל דין זב והניח בקושי' ע"ש וה' לשון למודים תירץ דס"ל לרבינו כיון דבעינן כעין תער כדקאמר תלמודא לעיל דף מ' ע"א לרב חסדא אלא אימא כעין תער משמע ליה לרבינו דסם לא הוי כעין תער כיון שעוקרו לגמרי ממקום גידולו דכעין תער היינו עיקרו נראה במקום גידולו וכן נמי כעין תער ממעט נמי אם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו שאין זה כעין תער שמעבירין סמוך לעיקרו וא"כ ע"כ לו' דלפום שנויא דר' חסדא אצטריך תער לגופיה דבעינן כעין תער למעוטי הנך סם והניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אבל הברייתא דקתני ומאחר שסופנו וכו' מה ת"ל תער וכו' ע"כ דלית ליה כעין תער וכן משמע נמי מדקתני תלש מירט וכו' דמירוט אינו כעין תער דהיינו דעוקרו לגמרי ממקום גידולו וכמ"ש רש"י לעיל בברייתא ד"ה מירטו דעוקרו לגמרי ממקום גידולו עכ"ל וא"כ אין זה כעין תער אבל לדידן דקי"ל כתירוץ ר' חסדא דבעינן כעין תער אצטריך תער לגופיה דכעין תער בעינן ותגלחת אחרונה שתהא בתער נפק"ל כדאמ' ר' בברייתא מעד מלאת וכו' וכ"כ התי"ט וכו' את"ד עש"ב ואחר המחילה אני שמעתי ולא אבין דאטו ר' חסדא פליג אברייתא ואדרבא תלמודא דהוצרך לפ' מילתא דר' חסדא אלא אימא כעין תער היינו כדי ליישב הברייתא אליביה כדפריך להדיא והא קתני מניין לרבות כל המעבירין וכו' ואולי נאמר הא דפריך והא קתני לרבות כל המעבירין עיקר קושיתו סמך אסתמא דמתני' דקתני נזיר שגילח בין בזוג או שספסף כל שהוא חייב אלמא דס"ל דחייב שאר המעבירין וכן משמע מהתו' לעיל דף מ' ע"א ד"ה ובתער וכו' ומש"ה הוצרך לשנויי אלא אימא כעין תער ור"ל דבהא מיהא פליג אברייתא דברייתא אית ליה לרבות שאר המעבירין אע"פ שלא כעין תער אבל אכתי קשה דאיך ר' חסדא יחלוק על הברייתא ודוחק לומר דלא שמיע ליה דכולי האי ה"ל לתלמודא לבאר ודברי ה' צ"ע

תו ק"ל על ה' שהביא ראיה דהך ברייתא לית ליה כעין תער מדקתני מירט וכו' ומירוט אינו כעין תער וכו' שהרי בברייתא דמייתי לעיל דף מ' ע"א תניא נמי הכי וכו' קתני מירט וע"כ דס"ל כעין תער דהא קתני סיפא ובתער וע"כ דלאו דוקא תער דהא קתני רישא תלש מירט ספסף וכו' אלמא דס"ל לרבות כל המעבירין אלמא דמירוט חשיב כעין תער וה"ה נמי סם דחשיב כעין תער והדרא קושית הר' לח"מ לדוכתה דהא רבינו פסק פ"ה דין י"א כעין תער ואיך פסק גבי סם דאינו לוקה וראיתי לה' פני משה מפרש להירושלמי סוף מס' נזיר ד"ה לא סוף וכו' בסוף דבריו כתב לתרץ לקושית הלח"מ דס"ל לרבינו דלא הוי בכלל המעבירין אלא דבר שמעביר בשעת העברתו אבל סם לאחר זמן הוא משיר ולמד זה מדאמר בגמ' כעין תער בעינן א"כ ממילא נמי בעינן כעין תער לענין דבעינן נמי דמעביר בשעת העברתו ולא לאחר מכאן את"ד ע"ש ולא ידעתי מה תיקן למאי דקתני הברייתא ומאחר שסופנו וכו' מה ת"ל תער וכו' דהא תער למעוטי סם כמו שהקש' הלח"מ עצמו ומיהו ראיתי לו בפנים בתוך המסכתא גבי שמעתין במראה הפנים ד"ה כל המעבירין שיישב דברי הברייתא חוץ מדברי התוס' וא"כ לשיטתו אזיל ומ"מ לא הוה צריך לכולי האי אלא בפשיטות ה"ל לומר בקיצור דכעין תער למעוטי סם וכמ"ש הלח"מ

וראיתי לה' א"מ ז"ל בסוף ספרו בלשונו' הרמב"ם השייכים להלכות נזירות שתרץ לקושית הלח"מ דטעמו של רבינו דהוי גרמא דאינו משיר השער מיד רק אח"כ וקי"ל גבי חייבי מתות אם המית חבירו ע"י גרמא כגון שכפתו והניחו במקום שסוף חמה לבא אינו חייב מיתת ב"ד רק בידי שמים ה"ה. נמי דאינו חייב מלקות דמלקות במקום מיתה עומדת וכו' את"ד עש"ב ויש מי שהקש' לי דמאי דמייתי ה' מהך דסוף חמה לבא לא שמיה מתייא אדרבא הא לא דמיי' אלא למאי דק"ל כפתו בחמה ומת חייב כדאיתא