באר משה (כריף) קפד

אבל גבי תער לא יעבור אימא דה"ק קרא הא לאחר מלאת ליתיה לעיקר הלאו כלל וכעת צ"ע

תוספות ד"ה ופריך וכו' וק"ק אמאי לא מסיק נמי הכא לשנויא דלעיל. וכו' עכ"ל לפירש"י ניחא משום דק"ו דלעיל היינו משום דנזיר מחייב בשאר מעבירין אבל ה"א ס"ל דוקא תער וק"ל

ע"ב גמ' ואכתי בתער מנ"ל להכי כתב רחמנא זקנו וכו' עיין לתוס' ריש פ"ק דשבועות דף ב' ע"ב ד"ה חייב שכתבו וכר"א ליכא לאוקמה וכו' ע"ש ודבריהם תמוהים דע"כ סוגיא אליבא דרבנן וכבר נתעורר בדבריהם ה' ורע יצחק ז"ל

שם גמ' ואכתי בתער מנ"ל וכו' משמע דזקנו אצטריך לאשמעינן דדוקא תער וק"ק דא"כ מאי פריך לעיל לרבנן וממאי דילמא אפילו מלקט ורהיטני שפיר דמי וכו' דא"כ ל"ל זקנו ח"ל מראשו אלא ע"כ אצטריך זקנו דוקא בתער כדמסיק הכא ומה גם לפי מ"ש התוס' לעיל דף מ' ע"ב ד"ה הא כיצד וכו' דעביד ק"ו מנייר דדחי לאו דהקפה פי' וא"כ לשתוק קרא מזקנו ואמאי הוצרך תלמודא להביא עצות מרחוק מנזיר דדחי לאו דהקפה ואמאי לא מייתי ממצורע גופיה דדחי לאו דהקפה ול"ל זקנו וי"ל בדוחק משו' דלעיל אכתי לא ידע הך ברית' דמייתי אח"כ דראשו אצטריך לדחות לאו דהקפה ואין ה"נ דלבתר דשמיע ליה לא הוה צריך להנך שנויי דלעיל ומיהו ק"ל על דברי התוס' לעיל דף מ' ע"ב ד"ה ומי טעמייהו וכו' שהקשו וא"ת דילמא זקנו אתי למשרי לאו גרידא דלא תשחית דישראל וכתבו ועי"ל והוא העיקר דללאו גרידא דישראל לא אצטריך דנפק"ל מראשו דדחי לאו דהקפה ע"ש ומאי תירצו דהא אצטריך זקנו דבעי תער דוקא כדמשני הכא ואכתי אימא לעולם דוקא לאו דישראל גרידא הוא דדחי ואצטריך זקנו לאשמועינן דוקא תער. עוד ק"ל בפשטא דשמעתא דקאמר ואכתי בתער מנ"ל וכו' שהרי לפי סברת המקשה דפריך ל"ל זקנו נילף מראשו ע"כ היינו דנילף דאתי עשה ודחי לאו דה דהשחת' וא"כ ע"כ דוקא בתער דאי ה"ה נמי מספרים אדרבא מוטב לקיים שניהם כדר"ל כדמשני הכי לעיל ולהא יש ליישב דהכי משני דה"א לא אמרינן מוטב אלא דילפינן כמו הקפה לגמרי דבין מספרי' בין תער ודוק

רש"י ד"ה ור"א וכו' ואי מזקנו דכהן מצורע וכו' עכ"ל מ"ש מקודם אי מהשחתת זקן כרבנן וכו' היינו השחתת זקן דישראל דלא הוי אינו שוה בכל והכא קאמר מזקנו דכהן מצורע ור"ל מלבד דאיכא לתרוצי דלא דחי לכוליה אלא לפלגא כדכתב לעיל איכא לשנויי עוד דאינו שוה בכל וק"ק דזקנו דישראל נמי אינו שוה בכל דלאו דזקנו ליתיה בנשים כדאית' פ"ק דק דקדושין דף ל"ה ע"ב כמ"ש התוס' הכא ד"ה ור"א וכו' וצ"ל דס"ל לרש"י דאע"ג דליתיה בנשים לא חשיב אינו שוה בכל כיון הא דליתיה בנשים משום דלית להו זקן כדאמר פ"ק דקדושין ולא דמי ללאו דכהנים דשייך נמי בישראל וגלי קרא דוקא כהנים והילכך חשיב אינו שוה בכל מיהו התם בפ"ק דקדושין לפום ואב"א דמסיק שם משמע דשייך בהו נמי זקן ונדחה הך טעמא דא דאמרינן לית להו זקן ועיין להרב מש"ל ז"ל פי"ב מה' עכו"ם ד"ב וצ"ע

תוספות ד"ה ואי כתב וכו' והכי איכא תנא לקמן פרק כ"ג דלא מפליג וכו' כצ"ל והוא לקמן דף מ"ח ע"ב

בא"ד ומיהו לקמן בפרק שני נזירין חשיב וכו' כצ"ל

ד"ה השתא דהקפת הראש הוי אפילו בלא תער וכו' עיין לה' א"מ ז"ל לעיל דף מ' ע"ב ברש"י ד"ה ואינו חייב וכו' ובחידושינו שם ודו"ק

בא"ד ובמכות נמי דקאמר וכו' היינו כעין תער וכו' עכ"ל ק"ק דשם במכות דף ך' ע"ב לא קתני תער בשלמא התוספתא דקתני תער מש"ה הוצרכו לפרשה כעין תער אבל בהך דמכות דלא קתני תער מאי ק"ל כלל וי"ל כיון דהקפה היא השוואת הצרעים לאחורי אזנו ולפדחתו ואותן מקומות דלאחרי אינו ופדחתו הם חלקים ואין שם שער א"כ לא שייך למעבד הך השוואה אלא בתער ולזה כתבו דשייכא נמי הך השוואה במספרים כעין תער ולמדתי כן מדברי הריטב"א בחידושי מכות על דף כ"א ד"ה ת"ר וכו' שאחר שהביא תוספתא דקתני ואינו חייב עד שיקיפנו בתער כתב וז"ל ואפשר דנפק"ל לתוספתא הך דינא משום כיון דהקפה היא השוואת הצרעים לאחורי אזנו ולפדחתו דלא חשיב הא במספרים אלא בגילוח תער וכו' עכ"ל ע"ש

בא"ד וההיא דת"כ איכא למדחי וכו' למ"ד לעיל לרבות כל המעבירין וכו' עכ"ל אע"ג דרישא קתני ראשו מה ת"ל לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אף מצורע נזיר כן ת"ל ראשו וכו' והך דרשה היא סברת ר"א כדאמ' לעיל ור"א מ"ט יליף מראשו וכו' ולר"א ע"כ דס"ל דגבי נזיר דוקא תער הוא דמחייב ולא מספרים כר' יהונתן כפירש"י ותוס' לעיל היינו משום דר"א לא מצי יליף תער במצורע אלא מנזיר ולא מזקנו משום דס"ל לר"א דגבי זקנו אפי' מלקט ורהיטני חייב ולכך ע"כ דגבי נזיר ס"ל דוקא תער אבל ברייתא דת"כ מצי ילפה לתער במצורע מזקנו דס"ל דזקנו בתער דוקא הוא דמחייב והילכך גבי נזיר סבי' ליה דאפילו במספרים אסור וק"ל

בא"ד והכי מוכחא סיפא דהתם וכו' עכ"ל ק"ק דמרישא נמי ע"כ מוכח דבנזיר מיירי דהא קתני ראשו מה ת"ל לפי שנאמר תער לא יעבור וכו' ואהא קאמר מה ת"ל ראשו אלמא בנזיר מיירי ושו"ר לתוס' ריש פ"ק דשבועות דף כ' ע"ב ד"ה וחייב וכו' שהביאו ראיה זו בסוף דבריהם ע"ש

בא"ד וקאמר דתגלחת מותר בכל אדם שאינן נזירין וכו' כצ"ל אבל הרא"ם פרש' מצורע ד"ה את כל שערו וכו' גריס הראש אינו אסור בכל אדם ומפרש דר"ל דהקפת הראש אינה בנשים אלא דוקא באנשים אבל הזקן אסור בכל אדם שיש לו זקן ואע"ג דאנן בנזיר קיימינן דנוהג נמי בנשים אפ"ה קולא היא מאחר שמצינו שהזקן חמור מן הראש בעלמא א"ד ע"ש ונעלם ממנו דברי התוס' הכא שפירשו דר"ל בכל אדם שאינן נזירין ומיהו נוסחת התוס' דגרסי מותר בכל אדם לא שייך לפ' כדברי הרא"ם וכן נמי לפי דברי הרא"ם וגירסתו אין להוכיח מסיפא דבנזיר מיירי דאדרבא אי באיסור הקפת הראש מיירי א"ש טפי דקאמר אינו אסור בכל ארם דאין צריך לדחוק אינו אסור בכל אדם בדעלמא דהא כיון דבהקפת הראש קיימינן ולא בנזיר ועיין עוד לה' ק"א ז"ל מיהו ק"ק לדברי הרא"ם מאי פריך תלמודא ל"ל