באר משה (כריף) קפג

שהיא קמן דחד תירוצא הוא ונ"ל משום דגלי קרא הוא דשמעינן דדחי היכא דקילי מיהו הראב"ד סוף פ"ז דנזירות דין ט"ו מיאן בסברא זאת ע"ש ועיין להרב מש"ל ז"ל פ"ח מה' טומאת צרעת דין ג' שהקש' וז"ל אך לטעמא דהראב"ד ל"ל קרא ת"ל דעשה ול"ת דנזיר קילי דישנו בשאלה וכו' ותריץ דעשה דתגלחת דימי הסגרו לא חשיב עשה ואינו אלא הכנה וכו' ע"ש ולא ידעתי מה יענה לגבי ראשו דאיירי בתגלחת מצוה שהוא עשה גמור ואפ"ה אצטריך ראשו למדחי ל"ת ועשה דנזיר ולזה י"ל דברייתא דדרשה והתגלח ס"ל דראשו אתא להקפה מיהו קשה תרי קראי והתגלח וראשו לרבות אפילו נזיר ל"ל תו מאי מקשו התוס' לקמן דמ"א ע"ב ד"ה ואי כתב וכו' וז"ל ואי קשיא לרבנן היכא דהוא נזיר ומצורע מנ"ל לרבנן דדחי וכו' עכ"ל ע"ש ומאי קושיא אימא מוהתגלח כדדרשינן בת"כ וכעת צ"ע ועיין לחידושינו לקמן דמ"ד ע"א ודוק

בא"ד וא"ת דילמא אתי למשרי לאו גרידא וכו' עכ"ל ויש לתמוה על הרא"ם פ' מצורע ד"ה את כל שערו וכו' דמשמע מלשונו דקושטא הוא דזקנו למדחי ל"ת גרידא הוא דאתא וז"ל זקנו ל"ל וכו' מראשו שמעינן דאפילו עשה ול"ת דנזיר נדחה כ"ש ל"ת גרידא וכו' עכ"ל ע"ש ועוד דתלמוד ערוך הוא להדיא לקמן פרק שני נזירין דף נ"ח ע"א דזקנו למדחי ל"ת ועשה הוא דאתא דקאמר והאי תנא דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה מנ"ל נפק"ל מזקנו וכו' ע"ש

בא"ד וי"ל דאיכא למימר קרא סתמא כתיב וכו' עכ"ל אע"ג דבכמה דוכתי אמרינן דלוקי קרא במסתבר ואף ע"ג דהוי סתמא שאני הכא כיון דע"כ דרישיה דקרא וגלח את כל שערו בכהן מצורע נמי א"כ סיפיה דקרא נמי ראשו וזקנו מסתמא דאיירי נמי ביה ועליה קאי ולא אמרינן האי כדאיתיה והאי כדאיתיה וק"ל

בא"ד ועי"ל והוא העיקר וכו' דנפק"ל מראשו וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ מאי פריך לקמן דף מ"א ע"א ל"ל למכתב ראשו וכו' דהא אצט' לגלויי אזקנו ותו לפי מאי דמשני תלמודא לקמן דף מ"א ע"ב ואכתי בתער מנ"ל וכו' אין תירוצם מספיק כמו שאכתוב שם וצ"ע

ד"ה הא כיצד וכו' והאי שרא רחמנא במצורע כהן נמי ובקדושין וכו' כצ"ל פי' בקדושין ילפי' בג"ש פאה פאה ליתן את האמור בכהנים בישר' ושל ישראל בכהנים דלא יתחייב אלא בגילוח שיש בו השחתה וכן פירש"י שם בקדושין דף ל"ה ע"ב וק"ק כיון דליתן של זה בזה היינו כאילו כתיב השחתה וגילוח כאן וכאן א"כ אימא דה"ק קרא דחייב בין במלקט בין במספרים ומנ"ל לומר דוקא גילוח שיש בו השחתה קאמר קרא ודוקא תער אדרבא הכי מסתבר דלחומרא דרשינן ויש ליישב דא"כ ה"ל לכתוב ופאת זקנם לא יעבירו וכן לא תעביר פאת זקנך דהוה משמע כל המעבירין ומדכתב השחתה וגילוח משמע דגילוח שיש בו השחתה קאמר קרא ואין לומר דאי הוה כתיב לא יעבירו הוה משמע אפילו סם נמי דמעביר הוא לכך כתיב לא יגלחו למעוטי סם דלא מקרי גילוח כדאמ' לעיל מ"ד משו' עבורי שיער ואפי' סך נשא קמ"ל דוקא תגלחת וכו' אלמא דסם מעביר מקרי גילוח לא מקרי די"ל דהא השתא סם נמי בכלל ודו"ק

דף מ"א ע"א גמ' ל"ל למכתב ראשו ול"ל למכתב זקנו וכו' ק"ק דהא אצטריך זקנו למדחי ל"ת ועשה דמראשו לא שמעינן אלא לאו גרידא כמ"ש התוס' פ"ק דיבמות דף ה' ע"א ד"ה ואכתי וכו' ועוד דאצטריך ראשו לגלויי אזקנו לחד תירוצא דתוס' לעיל ד"ה ומאי טעמייהו וכו' כמו שהקשינו לעיל ע"ש

רש"י ד"ה ותו אי ס"ד וכו' דבתער לא משתרי כלל מדלא כתיב תער וכו' ה"נ במצורע וקא מוקים ללא תעשה דפאת זקנם לא יגלחו בתער וכו' עכ"ל ק"ק דהא כיון דכתיב זקנו יתירא ע"כ להתיר תער דהא מה"ט הוא דמסיק ש"מ תער דוקא משום דכתיב זקנו וא"כ אימא אפי' תער וכו' קאמר קרא וי"ל דה"ק אי ס"ד כי עביד במלקט ורהטני שפיר דמי לא ה"ל לקרא גופיה להתיר נמי תער הפך הלאו דפאת זקנם לא יגלחו דאין דרך המקרא לכתוב הכי כיון דאפשר לקיים שניהם למעבד במלקט ורהטני ולקיים הלאו דבתער אסור דהכי עדיף טפי אלא ע"כ כונת הקרא משום דלא מהני אלא תער דוקא ולכך לא הוי אפשר לקיים שניהם וכה"ג פריך תלמודא לקמן דנ"א ע"א דפריך ומי כתב קרא הכי והאמ' ר"ל כל מקום וכו' ע"ש בפירש"י ואכתי ק"ק לישנא דתלמודא דקאמר מדלא כתיב תער משמע דאי כתיב תער שפיר הוה אמרינן אפי' תער ואמאי מה לי אי כתיב תער להדיא מ"ל אי כתיב זקנו להתיר תער ומדברי התוס' ד"ה ותו וכו' משמע דמחלקי בין אי הוה כתיב תער דהוי בהדיא לזקנו דאינו בהדיא ולא ידעתי מאי שנא כיון דאין דרך התורה לכתוב וכו' ולולי דבריהם היה אפשר לפ' בדוחק דלאו דוקא קאמר מדלא כתיב תער אלא כלומר מדלא כתיב זקנו להיתר התער ור"ל כיון אי לא היתר קרא תער ה"א דאסור משום הלאו דלא יגלחו א"כ השתא דכתיב תער לא אמרינן להתיר אפילו תער דאין דרך הקרא לכתוב הכי ודו"ק

בא"ד ור"א אית ליה ג"ש וקסבר וכו' וה"נ מפרש במסכת מכות וכו' עכ"ל נראה להגיה דאין כאן מקומו אלא לעיל בד"ה ת"ל גבי ישר' וכו' דמסיק טעמא דרבנן משום איזהו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער ואהא כתב דטעמא דר"א וכו' וכדאיתא במס' מכות ודו"ק נ"ל

ד"ה ראשו מה ת"ל וכו' ור"א סבר לה כרבי יהונתן וכו' דגבי נזיר לא מחייב אלא בתער וכו' עכ"ל ק"ק בין לר"א בין לרבי יהונתן מנ"ל דתגלחת נזיר אינה אלא בתער דבאם אינו ענין כת"ק דר' לא מצית אמרת שהרי כיון דלדידהו דוקא תער א"כ אצטריך לגופיה וכרבי דילף מדסמכיה לעד מלאת א"כ תיקשי להו קושית תלמודא דפריך וממאי דילמא דה"ק הא לאחר מלאת אפילו בתער נמי ולא שייך שנויא דתלמודא שהרי לשנויא קמא דעביד ק"ו מנזיר היינו דאיסורא הוא ואפ"ה אסיר כל המעבירין כפירש"י ולר"א ס"ל בנזיר דוקא תער וכן נמי לפי' התוס' דעביד ק"ו מתגלחת נזיר דדחי לאו דהקפה א"כ לא שייך הך שנויא דהא אנן בתגלחת נזיר גופה קא בעינן מנ"ל ושנויא דמשני נמי כדר"ל דמוטב לקיים שניהם התם משום דקושטא הוא דהלאו דפאת זקנם איתיה בעלמא ולכך אמרינן מוטב לקיים שניהם