באר משה (כריף) קפב

השחתת זקן במקום הקפת הראש עכ"ל ואחר המחילה מכת"ר דבריו תמוהין במ"ש בשלמא הרמב"ם פסק כתוספתא או כת"כ וכו' שהרי כיון דסוגיא דתלמודא דידן מוכח דאפילו במספרים אסור איך שבק סוגיא דתלמודא ופסק כתוספתא ואדרבא התוס' לקמן ד"ה השתא הוצרכו לפרש כעין תער להסכימה עם תלמוד דידן

גם מ"ש דפסק כת"כ איני מבין דבריו אדרבא הת"כ קתני שהראש אסור במספרים ולמאי שדחו התוס' נמי דלאו בהקפת הראש מיירי אלא בנזיר א"כ נמצא דהת"כ לא מיירי מידי בהקפת הראש אלא בנזיר והיכי מייתי ה' סיוע מינה להקפת הראש ודבריו צ"ע

ולעיקר הקושיא ראיתי להריטב"א ז"ל בחידושי מכות שיישב קושית התוס' שהקשו סוגיא דהכא עם התוספתא דקתני עד שיקיפנו בתער וכתב וז"ל ונראה דלא קשה לפום מאי דכתי' דהקפה בתער מהשחתה בהקשה יליף לה ומ"ה אי לא כתיב ראשו הא ודאי דגלוח מצורע בכל דבר אבל בתר דכתיב זקנו ולמדנו ממנו דגלוח מצורע בתער דוקא ממילא ידעינן דבעלמא נמי בין הקפה ובין זקן לא נאסרו אלא בתער וכו' א"ד ע"ש והשתא ניחא דעת רש"י והרמב"ם אלא שעיקר דברי הריטב"א הללו אינם מובנים אצלי ולא ידעתי מה ענין זקנו דגבי מצורע לגבי היקש הקפה להשחתה דמאי בהא תליא איכא וראיתי לה' שע"ה הל' עכו"ם דף י"א ע"א מ"ש ליישב לדעת הרמב"ם ע"ש ויש להעמיס דבריו בכונת הריטב"א אלא שקצר ודו"ק נ"ל

ודע דפירש"י בסוגיא דס"ל דהקפה נמי דוקא בתער נראה דאשתמיטו מה' שע"ה מדלא הזכירו על דל שפתיו וכתב מרן כ"מ ז"ל פי"ב מהל' עכו"ם דין ו' על דברי רבינו פלוגתא דר"א ורבנן ופסק כרבנן עכ"ל נראה דאשתמיטיה דברי התוס' מדלא הזכירם דע"כ דמפרשי להך פלוגתא דוקא בהשחתת זקן ולא בהקפ' וכמ"ש בהדיא הא דתנן וכו'

ודע שראיתי לה' המאירי בשיטתו למכלתין שכתב וז"ל ומ"מ לדעתינו אע"פ שלביאור הסוגיא אתה צריך לפרש כן לענין פסק אינה אלא אין איסורה אלא בתער כשל זקן וכו' עכ"ל נראה דכוונתו לומר דסוגיא זו ע"כ דלא כהילכתא שהרי כיון דאיכא הקשה הקפה להשחתה למעט נשים כדאיתא פ"ק דקדושין דל"ה ע"ב א"כ ע"כ דהקפה נמי דוקא בתער כמו השחתה דהא קי"ל אין היקש למחצה וזה שרמז בסוף דבריו אלא בתער כשל זקן וכו' פי' דלפינן מזקן וא"כ זהו דעת רבינו ואי קשיא א"כ תיקשי ליה קושית תלמודא הכא ל"ל זקנו הא לא קשיא דאיכא לשנויי דאצטריך דדחי ל"ת ועשה דמראשו לא שמעי' אלא ל"ת גרידא כמ"ש התוס' פ"ק דיבמות דף ה' ע"א ד"ה ואכתי וכו' ע"ש א"נ דאיכא לשנויי משום שיש בראש משא"כ בזקן וכו' כמו שאכתוב בתוס' ד"ה השתא וכו' ודוק נ"ל

רש"י ד"ה ר' אלעזר וכו' ואמרינן מ"ט דרבנן דלא מחייבי בהקפה אלא בתער עכ"ל ק"ק דא"כ מאי משני ע"י דמייתי דתניא זקנו מה ת"ל וכו' ותו זהו הא דפריך בתר הכי ומנ"ל דבתער וכו' לכן נראה להגיה בדברי רש"י הכי מ"ט דרבנן דלא מהני במצורע אלא תער עכ"ל וע"ז מייתי שפיר זקנו מה ת"ל וכו' פי' מאי דאסרינן גבי הקפה שרינן גבי מצורע והדר פריך וגבי הקפה גופה מנ"ל דבתער וכו' וכך פירשו התוס' ודוק

ד"ה אי ס"ד וכו' ולא לכתוב זקנו ואמינא כי מגלח בתער שפיר דמי דמייתינן לה מדינא עכ"ל כצ"ל ודו"ק

ד"ה לא כ"ש שבכל דבר מותר לגלח ואפילו בתער עכ"ל ק"ק דהא כיון דכתיב ופאת זקנם לא יגלחו ה"א דתער אסור כדקתני לפי שנאמ' ופאת זקנם לא יגלחו וכו' וצ"ע

תוס' ד"ה אין קרבנו וכו' דהיינו מזקנו או מראשו דבסמוך וכו' כצ"ל

בא"ד וליתי נזיר במה הצד וכו' עכ"ל לשון מה הצד לאו דוקא דנהי דאיכא למפרך מה ללוים שכן טעונים תנופה בגופם ונימא מצורע יוכיח מ"מ לגבי מצורע מיהא ליכא שום פרכא דנימא לוים יוכיחו וחזר הדין וכו' ולכן נראה להגיה במה מצינו במקום מה הצר ונ"ל במ"מ ממצורע ודוק

בא"ד שכן אינו בשאלה או שכן כל גופו וכו' עכ"ל וברייתא לעיל דף ל"ט ע"ב דקתני שאין דנין קל מחמור וכו' ופירשו רש"י ותוס' שמצורע טעון תגלחת כל גופו תאמר בנזיר וכו' ה"ה דאיכא לפרושי נמי שהנזיר ישנו בשאלה מיהו ק"ק דמאי מקשו התוס' ודקרי לה מאי קרי לה שהרי כיון דקתני בהדיא בבריתא לעיל ללמוד לנזיר ממצורע א"א וכו' ועוד דתקשי להו גבי לוים לילף ממצורע ולא שייך תירוצם ושו"ר לה' א"מ ז"ל שנתעורר בזה ותריץ דאצט' תער יתירא משום דאי ילפינן ממצורע ה"א דנילף נמי לענין דדחי לאו דפאת זקנם ע"ש וק"ל עליו דא"כ אדילפינן בעלמא אתי עשה ודחי ל"ת מגדילין כדמסיק לקמן אדרבא נילף מלויים לחומרא דלא אתי עשה ודחי ל"ת וכה"ג הקשו התוס' במס' זבחים פרק דם חטאת דצ"ז ע"ב ד"ה ניתי עשה וכו' בסוף דבריהם ע"ש וקושיא זו תחול נמי בלא"ה על דברי רבי נו בחיי וה' ן' עזרא שהביא ה' ז"ל דס"ל בפשיטות דגבי לוים העברת תער על כל בשרם חוץ מהפאות ע"ש ולעיקר קושית ה' א"מ נראה דל"ק דלשון העבירו לא משמע שהוא תגלחת אלא משום דכתיב בהדיא תער וכ"ת לא לכתוב לא תעבירו ולא תער אלא נכתוב וגלחו כל בשרם י"ל לשתוק ולכתוב לא אמרינן כמ"ש הרא"ם פ' משפטים ד"ה ת"ל כי ימכר וכו' ועיין בחידושינו בכלל זה ריש פ"ק דקדושין דף ד' ע"א ואין להקשות דא"כ היכי קאמר לעיל ומאחר שסופנו לרבות כל דבר מה ת"ל תער וכו' דהא ע"כ לכתוב תער משום דלא יעבור לחוד לא משמע תגלחת די"ל דהתם הכי פריך לכתוב ומשחית לא יעבור כמ"ש התוס' לעיל כמו שהגהנו בדבריהם ע"ש והכי עדיף לכתוב טפי מתער ומפרשינן כעין תער וק"ל

ד"ה מ"ט דרבנן וכו' ואע"פ שאין עשה דוחה וכו' הכא דחי כדאמ' בריש יבמות וכו' עכ"ל ראיתי להר' ק"א פ' מצורע פ"ב פ' ב' דף ק"ן ע"ב ברייתא ד' שהעתיק הנוסחא וז"ל הכא דחי דלכך כתיב קרא א"נ מפני שהוא לאו ועשה דאינו שוה בכל וכו' עכ"ל משמע דשני תירוצין הם ותירוץ הא' משום דשאני הכא דגלי קרא ואחר המחילה נראה דזה אינו דא"כ אינו מספיק דאימא דנילף מהכא לדעלמא דדחי ותו דלפי א"נ א"כ ל"ל קרא לכן נר' עיקר כמו הנוסחא