באר משה (כריף) קפא

סותר אלא ברוב ראשו וקתני בתער וע"כ דר"ל כעין תער וכן נמי ר' חסדא דקאמר בתער מפרשינן ליה כעין תער ועיין לה' ק"א פ' מצורע פרשה ב' פ"ב ברייתא ו' דק"ן ע"ב גבי ברייתא זו דג' מגלחין דהובאה שם ע"ש מיהו ק"ק דתקשי להפך דסיפא שלא בתער ל"ל דהא שמעינן מרישא דקתני דת דתגלחתן מצוה לאשמעינן דתער מעכב וזל דאי מרישא ה"א לא אמעט אלא סך נשא דלא מקרי תגלחת אלא השחתה אבל מספרים דאקרו תגלחת שפיר דמי ולכך קתני סיפא תער דוקא למעוטי מספרים ודו"ק

ודע דמדברי התוס' הכא מבואר דס"ל דסם חשיב כעין תער וכ"ה דעת הלח"מ פ"ה מהלכות נזירות דין י"ב ודלא כה' א"מ וה' לשון למודים כמו שאכתו' לקמן דמ"ב ע"א גבי לא יחוף באדמה וכו' ודוק

ע"ב גמרא א"ל רבא בר רב משרשיא לרבא האי תנא מעיקרא אמר וכו' והדר אמר וכו' הלשון מגומגם שהרי התנא לא אמר דנילף מדינא אלא תלמודא הוא דשקיל וטרי למילף מדינא ואח"כ נדחה משום דאית ביה פרכא וא"כ אטו שקלא וטריא דתלמודא נעשית סתירה בדברי התנא ותו ק' ג"כ דמנ"ל לפי המסקנא דהך ברייתא דקתני ג' מגלחין אתיא כר"א דהא שפיר אתיא נמי כרבנן דיליף מזקנו כיון דלא קתני בהדיא דילף מנזיר נמי דבריית' קמיית' דקתני ללמדו ממצורע א"א ע"כ לא אתיא כר"א דיליף מראשו משום דס"ל לרבות שאר המעבירין ולר"א ע"כ דוקא תער כפירש"י וכן נמי לר"א ע"כ לבתר דכתיב תער לא יעבור בנזיר הוא דמצי למילף במצורע ועיין לה' א"מ ז"ל שדבריו בזה תמוהים ע"ש אבל ברייתא דלעיל משמע דאע"פ דלא כתיב תער לא יעבור גבי נזיר הוה פשיטא לן במצורע אבל בריית' בתריתא שפי' מצי אתיא נמי כרבנן ותו ק"ק כיון דתלמודא לא אשכח ילפותא במצורע אלא משו' דיליף מדינא איך לא השגיח בברייתא דלעיל דע"כ לא מצי יליף מדינא וא"כ אמאי לא פריך להך ברייתא מצורע בתער מנ"ל. ונראה דעיקר קושיית תלמודא היינו כיון דע"כ האי תנא מעיקרא אמ' ללמדו ממצורע א"א דמשמע דפשיטא ליה מלתא דמצורע הוי בתער בלא נזיר ומשמע דתלמודא נמי ידע ביה שום טעמא מדלא פריך אליביה והיינו מזקנו כדמסיק א"כ אמאי הוצרך תלמודא גבי ברייתא בתרייתא למהדר ולחפש אחר טעם אחר שאידך תנא מכחיש בו ומה גם דאותו טעם אית ביה פרכא ומי הכריחו לזה כלל ואמאי לא סגי ליה בהך טעמא דזקנו לחוד ואהא משני דמה שהוצרכתי לטעם אחר אינו אלא אליבא דר"א דע"כ לית ליה טעמא דזקנו וכיון דאית ביה פרכא ע"כ צריך לחפש אחר טעם אחר והיינו דמסיק ור"א מ"ט וכו' נמצא דמאי דקאמ' והדר אמ' וכו' ר"ל תלמודא וכן נמי מ"ש התוס' ד"ה והאי תנא וכו' וז"ל ובהך ברייתא בעי למילף וכו' ר"ל בעי למילף תלמודא בהך ברייתא וכו' ודוק נ"ל אף על פי שהוא דוחק מיהו מלישנא דתוס' לקמן דמ"א ע"א ד"ה ור"א וכו' לא משמע הכי ע"ש בסוף דבריהם וצ"ע

שם גמ' ממאי דילמא לעולם אפי' ליקט במלקט ורהיטני נמי וכו' ולעיל נמי קאמ' גבי מצורע מ"ד משום עבורי שיער ואפי' סך נשא וכו' ואף על גב דבמצורע כתיב וגילח דמשמע אבל מלקט ורהטני לא כדקתני בברייתא יכול אפילו ליקטו במלקט ת"ל לא יגלחו כבר כתבנו לעיל ישוב לזה ע"ש. וראיתי לה' זרע יצחק ז"ל ריש פ"ק דשבועות דף ב' ע"ב ד"ה חייב וכו' שהקשה מהכא על דברי התוס' שם שכתבו דמלקט ורהטני לא אפש' במצורע דגילוח כתיב ביה ע"ש וכן הקשה ה' שע"ה ז"ל הל' עכו"ם די"א ע"א ע"ש. ואפש' דנתכונו להיישוב דכתיב' ומש"ה לא הוק' להו כ"א על התוס' אע"ג דדברי התוס' הם דברי ברייתא דקתני מלקט ורהטני אמעט מלא יגלחו וא"כ ה"ל לאקשויי בדברי הגמ' גופה עה הברייתא אלא משום דאיכא ליישב כדכתי' וה' שע"ה תירץ דהכא א"ש דאיכא למימר דנקט קרא גלוח לאו לחייובי תער ולמעט מלקט ורהיטני אלא למשרי תער ולעולם מלקט ורהיטני נמי שרי אלא דנקט קרא גילוח שהוא תער טפי ממלקט משום דתער יש בו חידוש דסד"א שלא יעבור אלאו דהשחתה קמ"ל דשרי אבל גבי ראשו דאיכא חידוש במלקט ורהיטני. נמי כמו תער דבתרוייהו קעבר אלאו דהקפה ליכא למימר דנקט גילוח בשביל חידוש התער דהא פשיטא כיון דמראשו שמעינן מלקט ורהיטני נמי ואמאי נקט קרא חידוש התער טפי ממלקט ורהיטני אלא ע"כ נקט גילוח לחיובי תער דוקא ולא מלקט ורהיטני אח"ד עש"ב ובזה א"ש נמי הברייתא דקתני ת"ל לא יגלחו ואין להקש' דא"כ נקט גילוח בשביל חידוש התער ל"ל זקנו למשרי תער די"ל דאי לאו זקנו ה"א. דע"כ דגילוח דקרא מספרים דוקא אבל תער ומלקט לא אבל לבתר דכתיב זקנו למשרי תער איכא למימר אפילו מלקט נמי ונקט גילוח משום חידוש התער וזה פשוט. אמנם אין תירוץ זה מספיק לסוגיא דלעיל דקאמר מ"ד משום עבורי שער ואפי' סך נשא וכו' גם אינו מספיק נמי למה שהק' עוד ה' זרע יצחק לדברי רש"י הכא ד"ה ותו וכו' שכתב וז"ל לגלח במלקט ורהיטני ולהוי מקיים וגלח וכו' עכ"ל והשתא לא שייך תירוץ ה' שהרי רש"י לפום דלא משתרי תער איירי עד שאני תמיה על ה' שע"ה איך לא סיימו קמיה דברי רש"י הללו וה' זרע יצחק ז"ל סיים ויש ליישב ע"ש ונראה דהישוב הוא דתלמודא דנקט הכא מלקט ורהיטני לאו דוקא אלא סמך אמספרים ושטפא דלישנא גבי פרכא דבסמוך לר"א נקט והשתא מתיישבין נמי דברי רש"י די"ל דרש"י נקט לישנא דתלמודא ותלמודא גופיה לאו דוקא ומיהו סוגיא דלעיל עדיין אינה מתיישבת וכעת צ"ע

רש"י ד"ה ואינו חייב על הקפת הראש עד שילקטנו בתער עכ"ל אבל התוס' ד"ה דתנן כתבו לגבי פיאת זקן תניא ובפ"ב דמכות דכ"א ע"א משמע כדברי התוס' דמייתי עלה הך מתניתין קרא דופאת זקנם לא יגלחו ולא תשחית וכו' דמיירי בהשחתת זקן מיהו רש"י ס"ל דה"ה נמי דמתניתין מיירי נמי בהקפה כמו השחתה ובתער דוקא הוא דאסור לרבנן דר"א וכ"ה דעת הרמב"ם פי"ב מהל' עכו"ם דין ו' כמ"ש שם הכ"מ ז"ל ע"ש ומיהו קשה דמסוגיא לקמן דף מ"א ע"ב דקאמר ואכתי בתער מנ"ל וכו' ע"כ מוכח דבהקפה אסו' אף במספרים כמ"ש התוס' לקמן ד"ה ואי כתב וכו' וכבר נתעורר בזה ה' א"מ ז"ל וכתב וז"ל בשלמא הרמב"ם פסק כתוספתא או כת"כ הובא בתוס' ריש פ"ק דשבועות וגם כאן ד"ה ואי כתב וכו' אבל סוגיא דהכא א"א לפרש כן ע"כ נ"ל להגיה בכל המקומות של רש"י