באר משה (כריף) יח

שחדשה תורה דאם אמר הריני מחרצן הוי נזיר לכל ע"ש ע"כ צ"ל נמי אליבא דשנוייא קמא הוא אבל לפי ואב"א ליכא חידוש שהרי כיון דקי"ל בעלמא נמי שאיסור חל על איסור ובזה ניחא מה שהקשינו לקמן בחידושינו דף ל"ז ע"א ע"ש ודו"ק ומיהו מדברי התוס' ד"ה ור"ש וכו' משמע דלא מפרשי כפירוש רש"י וכמו שאכתוב בדבריהם ודו"ק

תוס' ד"ה מאי היא וכו' ודע שראיתי לה' מהרימ"ט ח"א סי' נ"ג דף ל"ה ע"ג שהביא ראיה דנזירות חשיב איסור גברא וז"ל ועוד נהי דהיין שייך איסור חפצא אבל תגלחת וטומאה היכי שייך בהו איסור חפצא כלל דהא לית בהו ממש וכו' עכ"ל ע"ש ר"ל הא דחל על דבר שאין בו ממש או לא חל תלוי באיסור גברא או חפצא כמ"ש הר"ן סוף פ"ק דנדרים דף ט' ע"ב ע"ש וה' מהר"י באסן שם דף ל"ז סוף ע"כ השיג עליו ממה דקתני מתני' חומר שבועות מבנדרים שהשבועות חל על דבר שאין בו ממש משא"כ נדרים ואם איתא הרי נדריה נמי חיילי על דבר שאין בו ממש כנזירות כשבועות וא"כ ליפלוג וליתני בדידה גבי נדרים גופה בין נזירות לנדרים דכה"ג מקשה תלמודא פ"ב דנדרים דף י"ז ע"א לר' הונא מדתנן אין שבועה בתוך שבועה ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר ואפי' לפי מה שפירש הר"ן שהקושיא דאבעי ליה לתנא לפרושי כי היכי דלא נטעי ה"נ אבעי ליה לפרושי את"ד ע"ש ואחד המחילה קושיית הרב איני מכיר שהרי הר"ן כתב וז"ל אבל לשמואל לא ק' וכו' דכהאי גוונא ליכא למטעי במאי דתני תנא דנזירות קתני ולא קונמות ואדרבא מדנקט מלתיה בנזירות וכו' עכ"ל וא"כ דון מינה ואוקי באתרין דה"נ איכא למטעי בנדרים קתני ולא נזירות ולא ידעתי איך לא סיימו קמיה דברי הר"ן הללו שהרי עיקר מה שהוצרך הר"ן לפרש שהקושיא אבעי ליה לתנא לפרושי היינו משום כי היכי דלא תקשי לשמואל וא"כ מאי ק"ל לה' ז"ל וצ"ע. ואגב אכתוב שראיתי בס' זהר הקדוש בסבא דמשפטים דף קט"ו ע"ב דמבואר מדבריו דשבועה לא חלה אלא על דבר שיש בו ממש ונדר חל אפי' על דבר שאין בו ממש ע"ש והוא הפך ברייתא דמייתי לה תלמודא סוף פ"ק דנדרים דף י"ג ע"ב ופ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א ושו"ר בליקוטי ה' מהר"י אזולאי ז"ל שעל ס' הזוהר שעמד בזה משם מהרח"ו ז"ל ע"ש

עוד הק' מהר"י באסן על מהרי"מט דף הנז"ל ריש ע"ב דמפ"ב דנדרים דף י"ח ע"א משמע בהדיא דנזירות אינו חל על דבר שאין בו ממש גבי הא דמותיב רב המנונא וכו' ופריך תלמודא ומאי חומרא דשבועה אלימא משום דחיילא אפי' על דבר שאין בו ממש וכו' ואי נזירות חל על דבר שאין בו ממש הרי נזירות דביה קיימינן חל נמי על דבר שאין ממש אלא כדאמרן שאין זה דבר שאין בו ממש שכיון שהיה יכול לנדור בזה האופן שהיה מזכיר שם החפץ השתא נמי שאמר הריני נזיר גזירת הכתוב היא כמה שמזכיר התער והמת עכ"ל והביא ראיה ממ"ש הר"ן משם התוס' ז"ל דף י"ו ע"ב גבי ישיבת סוכה עלי אע"פ דהישיבה דבר שאין בו ממש לא מקרי דבר שאין בו ממש אלא בשאינו מזכיר שם החפץ כגון שאני ישן אבל כשמזכיר החפץ דבר שיש בו ממש הוא ואם כן אנו נמי נאמר כיון שהיה יכול לנדור ולהזכיר שם החפץ השתא נמי הרי הוא כמי שמזכיר החפץ וכו' את"ד ע"ש ואחר המחילה לא ידעתי דאיך שייך לומר כיון שיכול לנדור באופן שמזכיר החפץ הוי כמי שמזכיר החפץ שהרי גבי נדרים נמי יכול לנדור באופן שמזכיר החפץ דהיינו קונם עיני בשינה דכה"ג חל הנדר משום דעין יש בו ממש כדאיתא פ"ב דנדרים דף ט"ו ע"א ואפ"ה היכא דלא הזכיר החפץ אלא אמר קונם שאני ישן חשיב לה דבר שאין בו ממש ואינו חל הנדר וליכא למימר דשאני נזירות כיון דגלי ביה קרא דאפי' לא נדר אלא חד הוי נזיר מסתמא דגלי קרא דהוי כמי שמזכיר החפץ והיכא דגלי גלי דזה מנ"ל שהרי אטו מי קאמר קרא תגלחת וטומאה אלא קאמר דמחד הוי נזיר ואימא דבעינן שיאמר הריני נזיר מן התער או מן המת שמזכיר החפץ דומיא דהריני נזיר מן היין ומה שהביא ראיה מדברי התוס' שהביא הר"ן אינה ראיה דהתם מ"מ הזכיר שם החפץ שהיא הסוכה אבל אם לא הזכיר אין לנו לומר נעשה כמו שמזכיר וכו' ומיהו ראיתי לה' שער המלך ז"ל ה' שופר דף פ"ו ריש ע"א שהזכיר משם הטור ונ"י וש"ך וט"ז כדברי הרב דמתרצינן דיבוריה ע"ש וכעת צ"ע עם ההיא דקונם עיני בשינה ודו"ק

ולעיקר ראיית מהר"י באסן מהך דפ"ב דנדרים דאיך קאמר אלימא משום דחל על דבר שאין בו ממש שהרי נזירות דקיימינן ביה חל על דבר שאין בו ממש נלע"ד ליישב דאין ה"נ דה"מ למפרך הכי אלא משום דברייתא דהתם ה"ה נמי לענין נדרים כדפירש"י התם ד"ה והלא דין הוא וכו' והילכך כדי להקשות נמי אנדרים פריך פירכא שוה לתרוייהו נדר חמור שכן חל על המצוה וכו' וכן משמע לשון המקשה גופיה דפריך ומאי חומרא דשבועה מנדר וכו' אלמא דבעי להקשות נמי אנדר כנ"ל נכון

אבל מה שק"ל על מהרימ"ט הא ק"ל שהרי פ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א כתבו התוס' בד"ה אלא וכו' וז"ל תימא דבסוף מכות דקאמר ולחשוב נמי כגון דאמר שבועה וכו' ודוחק לומר האי תנא לית ליה איסור כולל ולישני דלא קתני מידי דחייל אדבר דלאו ממשא ותירצו דעדיפא מינה משני ע"ש ומשמע ודאי דקושייתם היא דלא הוה צריך לשנויי האי תנא לית ליה וכו' וכן משמע לישנא ודחיק למימר וכו' והשתא לפי דברי מהרימ"ט דנזיר חל על דבר שאין בו ממש א"כ לא ידעתי איך הפה יכול לדבר דלא חשיב שבועה משום דמידי דחייל אלאו מששא לא קתני שהרי התם במתני' דסוף מכות חשיב נמי נזיר בהדייהו ובהדיא פריך תלמודא התם סוף מכות האי פירכא עצמה גבי מאי דמשני התם מידי דאית ביה שאלה לא קתני ופריך והרי נזיר וכו' ע"ש ולא ידעתי איך אשתמיט מניה דברי התוס' הללו שהרי כיון שה' הזכיר לדברי התוס' בד"ה חומר וכו' איך לא ראה דברי התוס' שם באותו מקום סמוך ונראה בדבור שלפניו שלפי דבריו נמצא דדברי התוס' הפך משנה ערוכה הכא דקתני הריני נזיר מן התגלחת ומן הטומאה ה"ז נזיר אלמא דנזירות נמי חל על דבר שאינו ממש כמו שבועה ולולי דברי ה' אפשר לישב לדעת התוס' דמאי דקתני מן התגלחת ומן הטומאה אין הכוונה שיאמר בזה הלשון אלא לעולם דבעי שיאמר הריני נזיר מן התער או מן המת אלא מתני' נקטה המכוון כיון דלא נתתה להכי ולפ"ז ע"כ לומר דס"ל לתוס' דנזיר חשיב איסור חפצא דאי איסור גברא ע"כ לא בעי' דבר שיש בו ממש ואע"ג דדמו