באר משה (כריף) יז

על הראשונה משום שבועת בטוי ותו משמע התם בפ"ג דשבועות דף כ"ט ע"א במתני' דקרי לשנייה שבועת שוא משום דא"א לבטל המצוה כפרש"י שם אלמא דאינה חלה לבטל שבועת עצמו ותו קתני נמי התם דחייב על השניה גבי נשבע לבטל המצוה שלא לעשות סוכה וכו' אלמא דחייב אע"ג דלא חלה לבטל המצוה של שבועת הר סיני וטעמא משום כשיצתה שבועה מפיו יצתה לשקר מפני שא"א לבטל המצוה כדאיתא התם בעבר הדף ע"ש

וראיתי לה' א"מ ז"ל שהרגיש בקושייתנו אחרונה וכתב משם ה' אלשיך בתשובה וז"ל כוונת רש"י הוא דממתני' דהתם נראה שלא יקרא נשבע לבטל המצוה כשנשבע לבטל דברי עצמו כמו כשנשבע לבטל מה שמושבע מהר סיני ודייק לה מהאי בבא המיותרת לגמרי שאחר דתנן נשבע לבטל המצוה חייב משום שבועת שוא מאי אצטריך לאשמעי' גבי שבועה דחייב פשיטא כיון דהוי נשבע לבטל המצוה א"ו דתנא דמתני' ס"ל דקיל מושבע מפי עצמו ממושבע מהר סיני וא"כ אע"ג דלא תחול אנזירות במושבע מהר סיני חייל בנשבע מפי עצמו ע"כ כוונתו עכ"ל ע"ש. ולפ"ז מ"ש רש"י אע"ג דנשבע לבטל המצוה שיעור דבריו ר"ל אע"ג דהוי נשבע לבטל המצוה הוא וכבר קתני ליה ומאי אצטריך לאשמעי' אלא ע"כ משום דשבועת עצמו קילא ואין זה כ"א דברי נביאות בכוונת רש"י ותו אמאי הוצרך רש"י לדייק דקדוק בעלמא מהך משנה שהרי משמע להדיא התם פ"ג דשבועות דף כ"ד ריש ע"א דשבועת עצמו קילא גבי שבועת איסור כולל דקאמר א"ל ר"ל כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאליו באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרי' וכן נמי התם בעבר הדף קאמר מהו דתימא איסור הבא מאליו אמרי' איסור הבא ע"י עצמו לא אמרי' וכו' ותו דשבועת עצמו קילא שהרי איתא בשאלה כדאמרי' נמי התם ולכן לולי דמסתפינא נראה להגיה כ"ז מפרש"י וכצ"ל הכי אמרי' במסכת שבועות ונזירות נמי וכו' עכ"ל והשאר נמחק ור"ל הכי אמרי' במסכת שבועות דשנא ושנא דשבועות עצמו קילא משבועת הר סיני וכונתו על המקור שכתבנו כנ"ל לפי חומר הנושא ועיין להתוס' בפ"ק דתמורה דף ו' ע"א ד"ה והשתא וכו' שכתבו דאע"ג דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מ"מ גבי שבועה מהני משום שהוא בדה את האיסור ע"ש אלמא דשבועת עצמו קילא לענין לא מהני משום שהוא בדה האיסור וה"נ נימא גבי נזירות אבל ק"ל דנמצא לפ"ז דיש חילוק בין נזירות לשבועה לגבי שבועת עצמו דנזירות חיילא אשבועת עצמו אבל שבועה לא חיילא אשבועת עצמו וק"ל שהרי בדבור שלפני זה כתב הטעם דנזירות לא חיילא אשבועת הר סיני משום דמסקינן בנדרים פרק ואלו מותרין דף ט"ז ע"ב אם אמר קונם שלא אשב בסוכה אין בדבריו כלום והמתבאר מהך סוגיא שלא אמרו כן אלא גבי שבועה שלא אשב בסוכה ומכח סברא זו משום איסור גברא כמ"ש שם הר"ן אלמא דס"ל לרש"י דה"ה נמי דנימא הך סברא גבי נזירות ג"כ כיון דנזירות נמי איסור גברא הוא ומשו"ה פריך תלמודא מושבע מהר סיני הוא א"כ גבי שבועת עצמו דאין שבועה חלק לבטל שבועת עצמו וע"כ דטעמא נמי משום דאיסור גברא הוא א"כ אמאי לא נימא נמי דנזירות נמי לא חייל לבטל שבועת עצמו מה"ט גופיה דאיסור גברא ואי משום דשאני נזירות דגלי קרא ולא ילפינן שבועה מניה דהיכא דגלי גלי א"כ גבי שבועת הר סיני נמי נימא דגלי קרא ומאי פריך מושבע מהר סיני וכו' וכמו שהקשו התוס' וצ"ע

תוס' ד"ה ור"ש וכו' נראה מדבריהם דאינם ץ מבינים כפירש"י אלא דואב"א קאי אמאי דפריך מושבע מהר סיני ואהא משני לא תימא כדקאמר רבא לעיל שבועה שאשתה ולאסור יין מצוה אלא תוכל לתרץ אפי' שבועה שלא אשתה ולאיסור חל וכו' ואיכא למידק בדבריהם דלשון אפי' דכתבו אינו מתיישב דאדרבא כ"ש הוא דהוי לקיים ויש לישב דר"ל אפי' שבועה שלא אשתה יש בה נמי חידוש משום לאפוקי בדעלמא דאין איסור חל על איסור אבל קשה אימא דוקא לקיים הוא דגלי קרא דנזירות חיילא אבל לבטל כגון שבועה שאשתה אימא לא חיילא נזירות וכ"ת משום דהוקשו לנדרים דחלין לבטל המצוה אימא דוקא נדרים דאיסור חפצא אבל נזירות דאיסור גברא לא כמו הצריכות שכתבו התוס' פ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א בד"ה חומר וכו' ע"ש וכ"ת אה"נ דזהו כוונת התוס' דלא אתא קרא אלא לשבועה שלא אשתה דוקא א"כ קשה הא דילפינן בעלמא אין איסור חל על איסור מתרומה טמאה כמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דף כ"ז ע"א ד"ה מצוה וכו' נילף מנזיר לחומרא דאיסור חל על איסור דהשתא ליכא למימר מה לנזירות שכן חמורין דחלין לבטל המצוה שהרי כיון דקושטא הוא דאין חלין לבטל המצוה וצ"ע ועיין לחידושינו לקמן פ"ו דף ל"ז ע"ב בגמ' גבי דקאמר למד על איסורי נזיר שמצטרפי' רפי' וכו' ע"ש

רש"י ד"ה ואב"א וכו' בסתם דאמר הריני נזיר וכו' עכ"ל דלא תימא דוקא עד שיפרש הכל ממש קאמר אלא בסתם נמי דאמר הריני נזיר הוי כמו שפירש הכל ומאי דנקט מכולן ר"ל עד שיאמר לשון דהמכוון מכולן וכ"כ נמי התוס' או יפרש הכל או יאמר סתמא וכן נמי מ"ש רש"י לקמן דף י"א ע"ב ד"ה ולר"ש וכו' ור"ל עד שיזור מכולן בבת אחת כגון דאמר הריני נזיר סתם וכו' עכ"ל וכ"כ עוד לקמן פ"ו דף ל"ח ריש ע"א עד שיזור מכולן וז"ל כגון דאמר הריני נזיר סתם וכו' עכ"ל נקט כגון לאפוקי היכא דנזר מחד דלא הוי נזיר וכן נמי הרא"ש ריש פ"ק דנדרים דף ד' סוף ע"א ד"ה עד שיזור מכולן כתב וז"ל פי' עד שיאמר הריני נזיר בסתם דהיינו מכולן עכ"ל כוונתו לאפוקי היכא דנזר מחד וזה פשוט

בא"ד לא אתי אידך פלגא וכו' עכ"ל אע"ג כיון דחיילא עליה נזירות כשאמר חד מן החרצנים וכל דקדוקי נזירות עליו כמו דס"ל לרבנן מה שייך לומר לא אתי אידך פלגא וחייל וכו' מ"מ כיון דלא הזכיר אלא חד חשיב כאילו אידך פלגא חייל אפלגא קמא ודו"ק

והנה לפי פירש"י דר"ש לטעמיה וכו' ע"כ צ"ל הא דפריך ורבנן הא כתיב מכל וכו' לשנוייא קמא קאי אבל לפי ואב"א דר"ש לטעמיה ה"נ רבנן לטעמייהו דס"ל איסור חל על איסור וכ"כ ה' אורח מישור ז"ל ודו"ק. וכן נמי צ"ל הא דפריך תלמודא לקמן דף ל"א ריש פ"ה ולר"ש מכל מאי דריש ביה ומשני דמ"ל עד שיזור מכולן היינו אליבא דשנוייא קמא אבל לפי ואב"א ע"כ לא דריש ליה וכן נמי הא דאמרי' ריש פ"ק דנדרים דף ד' ע"א דלרבנן נזיר חידוש הוא