באר משה (כריף) קעט

הא דפריך לקמן בעבר הדף גבי מצורע וממאי דילמא אפי' מלקט ורהיטני נמי וכו' ומאי פריך דהא כתיב במצורע וגילח אלא פריך משום דה"א משום עבורי שער וכו' כדקאמ' הכא וברייתא הכא דא דאשמעינן דוקא תער לפי המסקנא דלקמן דמשני אי ס"ד וכו' מיהו ק"ל שראיתי לתוס' ריש פ"ק דשבועות דף ב' ע"ב ד"ה וחייב וכו' שכתבו וז"ל מלקט ורהיטני לא אפשר במצורע דגלוח כתיב ביה וכו' עכ"ל משמע מלשון גילוח קא ממעטי וזה אינו שהרי אימא משום עבורי שער וכו' כדקאמ' הכא להדיא וכדפריך נמי לקמן וממאי וכו' ובפשיטו' ה"ל להבי' ראיה מהמסקנ' דלקמן דמשני אי ס"ד וכו' וצ"ע ועיין לחידושינו לקמן בעבר הדף גבי דפריך ממאי וכו' ע"ש ועיין לקמן פ"ח דס"א ריש ע"א ולחידושינו שם ודוק

שם ותגלחתן מצוה וכו' כתב התי"ט סוף נגעים פרק י"ד משנה ד' משום דבנזיר אין התגלחת מעכבת להכי קתני מצוה ומש"ה פרכינן בגמ' דנזיר פשיטא ומשני מ"ד וכו' ואף ע"ג דבמצורע מעכב וכו' את"ד ע"ש ור"ל אע"ג דמצורע מעכב מ"מ נקט לשון מצוה ולא עיכובא משום נזיר וכן א"ש הא דפריך פשיטא דאנזיר פריך אבל מצודע איכא חידוש דעכובא הוא ואדרבא ה"ל למפרך היכי קתני לישנא דמצוה א"ו דקתני מצוה משום נזיר ועלה פריך פשיטא וק"ק אכתי מאי פריך פשיטא שהרי כיון דפלוגתא היא דאיכא למ"ד לקמן במתני' דמ"ו ע"א דעיכובא הוא לכך קתני. מצוה לאפוקי אותו מ"ד וליכא למימר דפריך פשיטא משום דכבר קתני לה מתני' בשמעתין לקמן דמ"ו וכה"ג ראיתי לה' שע"ה הל' חמץ דף פ"ד ע"ג ד"ה שוב וכו' משם הרמב"ן ע"ש דא"כ לא ה"ל למפרך פשי' אלא ה"ל למפרך תנינא כדרך התלמוד בכ"מ ולא דמי להך דהרמב"ן דהתם א"ש קצת דפריך משום דשמעינן לה מדיוקא דרישא ועוד דהכא איכא למימר דאגב דבעי למתני מצורע ולקיים תני נמי נזיר ועוד דילמא הוצרך לחזור ולשנותה כדי לסתום דה"ל מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם דבתרי סדרי יש סדר למשנה לדעת רבינו כמ"ש הכ"מ ז"ל ריש פ"ט מה' רוצח דין א' א"ו דפריך פשיטא משום עצם הדבר כפירש"י ותוס' דבכלהו קראי נזיר וכו' וי"ל דאי הא דקתני מצוה נחית לדייק דאינו עיכובא לא ה"ל לכלול מצורע בהדי נזיר במלת מצוה כיון דמצורע עיכובא אבל אי לא נחית לדייק אלא לאפוקי רשות ניחא משום דתרוייהו נמי מצוה ולא רשות ואגב נזיר לא קתני עיכובא במצורע ומיהו אין להכרח לפ"ז דע"כ דתגלחת מצורע עיכבוא דאי אינה עיכובא הדרא קושיא לדוכתה מאי פריך פשיטא דילמא קתני מצוה לדייק דאינו עיכובא לאפוקי מ"ד עיכובא די"ל דאיכא למימר אמצורע פריך פשיט' משום דלא אשכחן תנאי דפליגי כמו גבי נזיר והנה מבואר מדברי התי"ט דבמצורע כיון דעיכובא לא מצי פריך פשיטא מיהו ראיתי למרן הכ"מ ז"ל פ"ח מהל' נזירות דין ו' שהק' דאמאי לא משני דקמ"ל אע"ג דאין תגלחת מעכבת אינה רשות אלא מצוה איכא והכי נקיט לה הרמב"ם אע"פ שאין התגלחת מעכבת מצוה וכו' ותריץ דמ"מ מפורש הוא בקרא ע"ש משמע מדבריו דאי הוה תגלחת מעכבת הוה א"ש פרכא דתלמודא דפריך פשיטא וזה דלא כתי"ט וי"ל דאיכא למימר כוונת הכ"מ ר"ל אפילו דאינה מעכבת לא א"ש נמי פרכא דתלמודא מיהו ה' מש"ל ז"ל תירץ על קושית הכ"מ דפירכת תלמוד' משו' מצורע דמעכב ע"ש וזה ודאי דלא כדעת התי"ט ז"ל ונראה דאשתמיטו מניה דברי התי"ט ומיהו צריך להבין היכי פריך פשיטא אמצורע כיון דעיכובא ואדרבא קתני מצוה וכמ"ש לדעת התי"ט וי"ל דהכי פריך כיון דעיכובא הוא ממילא פשיטא דהוי מצוה מיהו בעיקר קושית הכ"מ ז"ל דקמ"ל אע"פ דאינה מעכבת מצוה איכא נראה דל"ק לפי דברי התוס' ד"ה נשא וכו' שהקשו דהא שמעינן לה מסיפא דקתני וכולן שגילחו שלא בתער לא עשו ולא כלום וכו' וה"נ מסיפא שמעי' דתגלחת מצוה דאי אינה מצוה אלא רשות לאיזה תכלית קתני ולא עשו ולא כלום שהרי דל תגלחת מהכא כיון דאינה מצוה אלא ע"כ הכי קתני לא קיימו מצות גילוח והכי נקיט לה הרמב"ם אלמא דתגלחת מצוה והכא לא שייך תירוץ התוס' שכתבו דה"א שלא כעין תער דס"ס ע"כ שמעינן דתגלחת מצוה כעין תער והנראה דאשתמיטו דברי התוס' הללו מה' כ"מ וה' מש"ל ז"ל ודו"ק

ודע שראיתי לה' א"מ ז"ל בסוף ספרו בלשונות הרמב"ם דשייכי לה' נזירות דמ"ג ע"ג שנתחבט בכוונת התי"ט והניחו בתימא ע"ש ואחר המחילה כוונתו כדכתי' גם ס"ל בפשיטות דקושיית תלמודא דפריך פשיטא אינה אנזיר אלא אמצורע ע"ש ואשתמטיה דברי מר"ן כ"מ ז"ל דס"ל דאנזיר פריך גם מה שרצה להוכיח מהכא דתגלחת מצורע מעכבת אינו מוכרח וכדכתי' ועיין עוד לחידושינו קמן דמ"ד ע"ד במשנה ודוק

רש"י ד"ה והכתיב וכו' דמשמע בתער הוא דמחייב וכו' עכ"ל ואע"ג דאתא לתגלחת אחרונה מ"מ טפי ה"ל לאוקמיה דאתא לגופיה מיהו קשה מאי פריך דהא כתיב נמי לא יעבור דמשמע כל המעבירין וע"כ דאתא לתגלחת אחרונה ותו לפי מאי דמשני לעבור בשני לאוין א"כ מנ"ל למדרש תגלחת אחרונה כיון דאצטריך תער לעבור אתער בשני לאוין וצ"ע ועוד קשה מאי משני לעבור בתרי לאוי דהא קי"ל כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי כדאיתא פרק כ"ש דכ"ד סוף ע"א וא"כ ה"נ נימא דתער אתא לומר דוקא תער הוא דחייב ולא שאר המעבירין כסברת המקשה מיהו להא י"ל כיון דאי אמרינן לעבור בחרי לאוי חייב נמי אשאר מעבירין חשיב דרשא ודו"ק

ד"ה לעבור עליו בשני לאוין וכו' לישנא אחרינא וכו' דאיכ' למי דק וכו' הא לאחר מלאת מגלח בכל דבר וכו' עכ"ל לא ידענא מאי משני לפ"ז לעבור עליו בתרי לאוין מה בכך ס"ס איכא למידק עד מלאת בתרי לאוי הא לאחר מלאת בכל דבר ומה שסיים רש"י וז"ל לעולם אימא לך וכו' והא דכתיב בסמוך לא יעבור משמע לא יעבור תער עכ"ל דבריו צריכין ביאור ונראה דכונת רש"י דלפי לישנא אחרינא לא גרסינן לעבור עליו בתרי לאוי אלא הגי' היא כמו מאי דנקיט רש"י דהיינו כה"ג לעולם אימא לך וכו' והא דכתיב בסמוך וכו' ור"ל דהמקשה ס"ל דר' מודה לת"ק דידיה דלא יעבור משמע שאר המעבירין ולכך פריך א"כ כיון דסמך לא יעבור לעד מלאת משמ' דאחר מלאת מגלח כשאר המעבירין ומשני דאינו כן דלא יעבור לא משמע כלל שאר המעבירין אלא לא יעבור תער משמע ולא ס"ל לר' כת"ק דידיה אלא בתער דוקא מחייב ולכך דייקינן הא לאחר מלאת בתער ויש להגיה בדברי רש"י וכצ"ל