באר משה (כריף) קעח

עולין מן המנין ע"ש ולע"ד נראה אדרבא נהפוך הוא דעל התוס' יש לתמוה כיון דבנזירות מרובה אם גילח ביום שלשים אינו סותר משום דאיכא עדיין גידול שער של שלשים האחרים א"כ איך קאמר תלמודא דאי מלתחת רבי סותר נזירותו משום מאי דאקדיש שקליה שהרי הא איכא נמי כדי גידול שער ששיירו בו כדי לכוף ראשו ואי משום דאינו קדוש הא שער נמי של השלשים האחרים נמי אינם קדושים וא"כ מה לי שער של עכשיו ששיירו לו כדי לכוף מה לי שער של אחרי כן של השלשים האחרים אבל אי אמרינן דלעולם סותר כדברי רבינו ניחא דאיכא למימר דע"י שסותר הוי כאילו קבל נזירות מחדש ומתקדש ע"י כן השער של אחרי כן אבל אותו שער ששיירו בו כדי לכוף דקאמר תלמודא אינו קדוש אי מלתחת רבי ולכך סותר מיהו לקמן דף מ' ע"א ד"ה ובתער וכו' כתבנו לצדד דרבינו לא ס"ל כסוגיא דהכא אלא ס"ל דהכא דשיירו בו כדי לכוף אפילו אינו קדוש אינו סותר כיון דאיכא גידול שער ולפ"ז תפול עליו קושית הלח"מ דאמאי סותר שלשים בנזירות מרובה וצ"ע ועיין לחדושינו לקמן דמ"ד ע"א ודו"ק

ודע שראיתי בספר הזוהר הקדוש פרשת אחרי מות דע"ט ע"א שכתב וז"ל תנא כד בעיא אתתא לאתדכאה בעיא לספרא ההוא שערא דרבו ביומא דאיהי מסאבא ולספרא טופרהא וכל ההוא זוהמא די בהון עכ"ל ע"ש משמע דס"ל דשער מלעיל רבי הפך פשיטותא דתלמודא ולכך כתב בעיא לספרא ההוא שערא דגדל ביומא דאיהי מסאבא דהיינו אותו שער שגדל לבד דאי ס"ל מלתחת רבי הכי הל"ל בעיא לספרא ראשה דהיינו דמגלחת כל שער ראשה כיון דמלתחת רבי ודוחק לומר דאין ה"נ דזהו כונתו וה"ק כיון דבעיא לגלחא מה שגדל ביומא דמסאבא ממילא בעיא לגלח ראשה כולו ועיין להרב טירת כסף ז"ל פרשת נשא דרכ"ב סוף ע"ג שנתעורר בו ע"ש וצ"ע

בא"ד ואם גילחוהו אחר שכלו ימיו לגידול שיער וכו' כצ"ל פי' אחר מלאת וק"ל

בא"ד סותר לכ"ע מדרבנן כדמוכח בגמרא עכ"ל כצ"ל ועיין לה' א"מ ז"ל

ע"ב רש"י ד"ה ספסוף כמו סף עכ"ל כצ"ל ור"ל כמו סף שהוא לשון קציצה דהיינו קצץ קצת בראש השער כדפי' במתני' וק"ל

תוס' ד"ה עיקרי וכו' אין סוף הצמר הסמוך לבהמה צבוע עכ"ל כצ"ל

ד"ה ומאחר וכו' תימא לימא לאשמועינן כעין תער וי"ל דה"ל לכתוב משחית לא יעבור וכו' עכ"ל כצ"ל ועיין לתי"ט בפרקין משנה ג' ד"ה או שספסף וכו' כנראה שנתכוון לתרץ קושית התוס' הלזו שכתב וז"ל ומסתבר דלמסקנת הגמ' דאינו מחייב אלא כעין תער אצטריך קרא לגופיה לומר שלא יהא חייב אלא כעין תער וכ"ת תגלחת אחרונה שיהא בתער מנ"ל י"ל כמו שסובר רבי וכו' עכ"ל לא ידעתי מה תיקן ס"ס מאי ק"ל לברייתא דקתני מה ת"ל תער הא אצטריך לגופיה וכי נאמר דר' חסדא פליג אבריי' ואדרבא תלמודא קא מיישב לברייתא אליביה דפריך והקתני לרבות שאר המעבירין וכו' וכעת דבריו צ"ע ועיין לחידושינו לקמן דמ"ב ע"א בגמ' גבי לא יחוף באדמה וכו'

שם גמ' ת"ר תער אין לי אלא תער וכו' רבי יהונתן אומר וכו' דע דבפ"ב דסוטה דף י"ו ע"א איכא תנא אחרינא דלא משמע ליה הני קראי הכי אלא. ס"ל דמדאורייתא דוקא תער ומהלכה למשה מסיני כל דבר וחשיב לה בהדי הנך דהלכה עוקרת המקרא והקשה רש"י שם אין זו עקירה אלא תוספת ותירץ אברא דעקירה היא שמלקין אותו על כך ואסור. להכות את ישראל בחנם שהרי אמרה תורה לא יוסיף פן יוסיף וכו' עכ"ל ע"ש ויש לחקור א"כ מלקות דרבנן. דאמרינן בכמה דוכתי היכי משכחת לה כיון דמדאורי' איכא בל יוסיף דאסור להכות חבירו בחנם איך רבנן עוקרין בקום עשה דהא קי"ל אין כח ביד חכמים לעקור דברי תורה בקום עשה כדאיתא בהאשה רבה דף פ"ט ע"ב ויש מי שהשיב לי דכיון דע"כ הא דמלקין אותו משום שנראה להם לחכמים כך א"כ לא חשיב בחנם ולפ"ז צ"ל הא דקי"ל אין כח ביד חכמים לעקור בקום עשה אין ה"נ דהיכא דאיכא טעם שנראה להם כך עוקרין ושו"ר לה' יד מלאכי י"ל סימן ק"ג שכ"כ להדיא משם התוס' ע"ש מיהו קשה שהרי ע"כ הא דעוקרין בשב ואל תעשה היינו נמי היכא דאיכא טעם דאלו בחנם וראי אין עוקרין וכ"כ נמי ה' יד מלאכי ז"ל סימן ק' ע"ש וא"כ מאי איכא בין קום עשה לשב ואל תעשה ונראה דגבי שב וא"ת עוקרין אף דליכא אלא משום גדר וגזירה בעלמא אבל קום עשה בעינן דאיכא משום מגדר מילתא שהשעה צריכה לכך כדי שע"י כן יחזרו ישר' למוטב מעבירות שבידיהם כדאיתא בהאשה רבה דף ץ' ע"ב ע"ש ודוק

שם מירט חליא ספסף כל שהוא פטור וכו' נר' דתיבת כל שהוא טעות היא שהרי אפי' הרבה פטור כיון דדוקא תער וכן משמע בתוס' ד"ה ר' יהונתן דלא גרסינן ליה ודו"ק

דף מ' גמ' והקתני מנין לרבות כל המעבירין וכו' אע"ג דפלוגתא דר' יאשיה ור' יהונתן מ"מ פריך משום דסתמא דמתני' סברא הכי דקתני נזיר שגילח בין בזוג או שספסף וכו' ומיהו קשה מאי פריך אימא הא דקאמר מר ובתער אסתירה קאי דאינו סותר אלא אם גילח בתער ומה גם לפי דברי התוס' שכתבו דקאי ארישא א"כ כ"ש דנימא דקאי אסיפא וצ"ל דס"ל לתלמודא דסתירה נמי אינו צריך תער דוקא ומיהו בירושלמי איתא דאינו סותר אלא בתער בלבד ע"ש

שם פשיטא וכו' פי' דהא קראי כתיבי כפירש"י ותוס' ואף למאי דכתבו התוס' סוף פ' החולץ דף ן' ע"א ד"ה שוה וכו' דבכמה מקומות שונה התנא מה שבפסוק בפירוש ע"ש מ"מ פריך הכא פשיטא משום דלישנא דתגלחת מצוה משמע דאיכא חידוש וק"ל

שם מ"ד משום עבורי שער ואפי' סך נשא וכו' פי' אע"ג דכתיב וגילח וסם לא מקרי גילוח ה"א דלאו דוקא קאמר קרא גילוח דלא קפיד קרא אלא אהעברת שער וסם מעביר השער קמ"ל דלא סגי אלא בתגלחת כדקתני תגלחתן מצוה וק"ק דלקמן בעבר הדף גבי ופאת זקנם לא יגלחו קתני יכול ליקטו במלקט ורהיטני יהא חייב ת"ל לא יגלחו וכו' ואמאי לא אמרינן דקרא משום עבורי שער ואפילו מלקט ורהיטני כדקאמר הכא גבי סם וי"ל דשאני התם גבי פיאה מדשני למכתב גבי כהנים לא יגלחו וגבי ישראל לא תשחית משמע דדוקא קאמר קרא ובזה ניחא נמי