באר משה (כריף) קעו

רש"י אוכולי סמיך וכוונתו להקשות אחלוקת זגים וחרצנים דסיפא דמתני' ואף על גב דכבר הזכיר רש"י בדבריו זג וחרצן גבי ברייתא הוא דקאי משו' דברייתא כאילו קתני נמי זג וחרצן ואחר כך אכפל לפרש זגין וחרצנין דמתניתין אבל חלוקת יין וענבים דמתניתין אין ה"נ דס"ל לרש"י דאינו עיקר החידוש אלא עיקר החידוש חייב על הזגין וכו' וכמ"ש התוס' לעיל וה"ה דה"מ לומר דחידוש הזגין לאפוקי ר"א ן' עזריה כמ"ש התוס' וכן נמי התוס' לעיל ה"ה דה"מ למימר דחידוש דזגין דלא תימא וכו' כמ"ש רש"י הכא ומיהו ראיתי לה' א"מ ז"ל שכתב על דברי התוספו' לעיל וז"ל הוק' להו אמאי אמר וחייב על היין וכו' פשיט' ותירצו דקמ"ל סיפא על הזגין וכו' ועיין בפירש"י ד"ה ורבא אמר וכו' עכ"ל משמע דס"ל דכוונת רש"י כפשוטו דקאי על חלוקת יין וענבים דאיכא נמי הך חידושא דלא תימא וכו' דלא כתוס' ואחרי המחילה נראה דזה אינו וכדכתי' ודו"ק

בא"ד אלא דאי אכיל וכו' כצ"ל

שם גמ' תנא ושייר וכו' משמע מהכא דאע"ג דקני מניינא אמרינן תנא ושייר וכן משמע נמי פרק ב' דסוטה דף י"ו ע"א גבי בשלושה מקומות הלכה עוקבת המקרא ע"ש ואף ע"ג דבפ"ק דקידושין דף י"ו ע"ב גבי ד' מעניקין להם קאמר וכ"ת תנא ושייר והא ד' קתני כבר כתבו התוס' שם דדייק מהא דקתני ואי אתה יכול לומר וכו' ע"ש מיהו ק"ל דבפרק אלו הן הלוקין דף כ"א ע"ב פריך תלמודא תנא קתני שמונה ואת אמרת תנא ושייר גבי יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין ע"ש משמע דהיכא דתני מניינא לא אמרינן תנא ושייר וראיתי לתוס' שם דכ"ב ע"א ד"ה מתקיף וכו' שכתבו דפריך משום דמני י"ט וה"ל למנות כל הלאוין של י"ט ע"ש ואין זה מספיק שהרי הכא בשמעתין פריך נמי משום דמאי דחשיב התנא יש לו למנות כל הלאוין כמ"ש התוספות ד"ה וללקי שש וכו' ואפ"ה משני תנא ושייר ומיהו ראיתי להריטב"א שם שהביא גירסא אחרת תנא תני יש ואת אמרת תנא ושייר והיינו כיון דתני יש חורש וחייב משום שמונה לאוין משמ' דנחית לאשמעינן רבוי הלאוין את"ד עיין שם ומעתה אף לגרסתנו נמי דגרסינן תני תנא שמונה איכא למימר נמי דמה"ט נמי הוא דקפריך משום דמשמע דהתנא נחית להפלגת החשבון ושו"ר לרבינו יונה בפרק אלו הן הלוקין שכ"כ להדיא לפי גרסתנו ע"ש. ומיהו אכתי ק"ל מהא דאמרינן ריש פ"ק דכריתות דף ב' ע"ב גבי ד' מחוסרי כפרה דפריך מנינא ל"ל ומשני לאפוקי מדר"א דאמר ה' אהכי תנא ד' ע"ש משמע כיון דתני מנינא לא אמרינן תנא ושייר דאל"כ אכתי לא מוכח לאפוקי מדר"א דדילמא תנא ושייר וכן כת' רש"י שם להדיא וז"ל אהכי תנא ד' וכל היכא דתני חושבנא דוקא קתני ולא תימא תנא ושייר עכ"ל והתם ליכא למימר דנחית להפלגת החשבון וכן ליכא למימר נמי משום דבמאי דחשיב התנא וכו' ואפילו הכי לא אמרינן תנא ושייר ואפשר דשאני התם משום דר"א פליג בסיפא ולכך כיון דתני מניינא לא אמרינן מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אלא דוקא קתני ולאפוקי מדר"א וכ"כ ה' באר שבע ז"ל שם וז"ל ואפשר שרש"י כיון לו' כל היכא דתני חושבנא בפלוגתא כי הכא דוקא קתני ולא תימא תנא ושייר עכ"ל ע"ש ואגב ראיתי לו עוד שכתב דביבמות פרק החולץ גבי ארבעה שניות מדברי סופרין אשכחן דאמרינן תנא ושייר אף ע"ג דתני חושבנא את"ד ע"ש ואשתמטיה לתוספות שם בפרק החולין ד"מ ע"ב ד"ה ש"מ וכו' שכתבו וז"ל ומיהו ד' חייא דתני מנינא קשה דלא תנא וכו' עכ"ל. משמע דס"ל דהיכא דתני מנינא לא אמרינן תנא ושייר ומעתה סוגיא דשמעתין הכא הוי תיובתיהו וצ"ע ועיין לה' יד מלאכי ז"ל סימן ת"ן שראיתי לו שכתב בתוך דבריו וז"ל דכל היכא דתני מניינא תנא ולא שייר ומייתי הך דפ"ק דקידושין ע"ש ומלבד שהוא הפך סוגיא דשמעתין הכא גם אשתמטיה לדברי התוס' שם בהך סוגיא עצמה דפ"ק דקדושין ע"ש ועיין בספר זרע יצחק ז"ל הנדפס עם ס' בני יוסף בסוף הספר בתשובות סימן ה' דף ס"א סוף ע"א

תוספות ד"ה ה"ג בגמרא ומכאן אתה דן לכל איסורי נזיר וכו' עכ"ל נראה לאפוקי הגי' שהיא קמן ומכאן אתה דן לכל איסורי' שבתורה דאם כן אמאי קאמר תלמודא לאתויי חמרא חדתי וענבי טפי מכל שאר איסורי תורה כגון הא דאמרינן במסכת ע"ז פרק השוכר דס"ו ע"א תבלין שנים וג' שמות והן מין אחר וכו' עיין שם אלא ע"כ משום דהגי' בברייתא היא ומכאן אתה דן לכל איסורי נזיר וברייתא גופה לרבותא נקטה דאפילו איסורי נזיר נמי צריכין למילף וכגון חמרא חדתי וענבי וק"ל

בא"ד ומתרגמינן חמר חדת ועתיק וכו' עכ"ל לפי התרגום משמע דפי' שכר היינו יין עתיק ותמהני מהרמב"ם ריש פ"ה מהלכו' נזירות דין א' שכתב ושכר זהו השכר של תערובת היין משמע דר"ל יין ומים מעורבין והתימא ממר"ן הכ"מ ז"ל שכתב עליו ופשוט הוא ע"ש דאיך כתב שפשוט הוא כיון שהוא הפך התרגום וצ"ע ועיין לחידושינו לעיל פ"ק דף ד' ע"א

ד"ה והא שייר בין הבינים וכו' קושיא היא למ"ד דלא יחל לא הוי שיור וכו' עכ"ל פי' ולרבא הוא דקפריך דלית ליה מכל אשר יצא מגפן היין אבל לאביי שייר נמי מגפן היין וק"ק דלרבא נמי מאי פריך דהא שייר נמי כל יחל וכי נאמר לאו שיורא כדי להקשות כמו שכתבו בדבור שלפני זה לאביי ואם נאמר דס"ל לתלמודא דקושטא דאיכא מ"ד דס"ל דלא יחל לא הוי שיורא אע"פ דאיכא קושיא ואליביה קא פריך והא שייר בין הבינים וזהו שכתבו קושיא היא למ"ד וכו' א"כ מנ"ל להקשות לעיל לאביי וכי נאמר כדי להקשות וכו' וצ"ע

בא"ד התינח לפר"ת דפי' דבין הבינים היינו ענבים קטנים כיון דתנא ואכל ענבים בין גדולים בין קטנים משמע תנא ושייר לאו של קטנים שלא מנה הילכך פריך שפיר אלא לפי' רש"י שפי' לעיל דהבינים היינו גוף הענב הרי התנא לא שייר כלום דקתני לוקה חמש היינו משום דלא מיירי אלא בלאו של חיוב ענבים דהיינו כשאוכלן שלמים כדרך שאוכלים ענבים אבל מלקט האוכל שביני ביני שאין דרך לאכול כן זהו לאו אחר של בין הבינים והתנא לא איירי ביה ולכך שיירו וי"ל דגם לאותו פי' פריך שפיר משום מלשון התנא נמי משמע ששינה ואכל את בין הבינים דרך לקט דאוכל ענבים משמע בכל ענין אפי' בלקוט