באר משה (כריף) קעה

בין הבינים והיותר תימא לי על הרב דאכתי עדיין דברי רבינו סתר"אי נינהו שהרי כיון דגבי זג וחרצן דלא הוי לאו שבכללות א"כ ע"כ דמחלוקק אביי ורבא דגבי זג וחרצן היינו אלאו דמגפן היין וא"כ פלוגתא דאיכא דאמרי קמא ואיכא דאמרי בתרא היינו נמי גבי מגפן היין ואם כן כיון דפסק רבינו כאיכא דאמרי קמא גבי נא ומבושל דלוקה חדא מהנך טעמי שכתב הכ"מ ז"ל ה"נ ה"ל לפסוק גבי גפן היין נמי דלוקה חדא היכא דליכא אלא מגפן היין לחודיה כגון אכל זג ולא התרו בו אלא משום מגפן היין וכאיכא דאמרי קמא ואמאי פ"ה מהלכות נזירות השמיט כלל למגפן היין משמע דלא לקי כלל אפי' חדא בשלמא הא דלא פסק גבי צלי אש דלוקה חדא י"ל משום דלא חשיב לאו כמ"ש ה' לח"מ פ"ח מהלכות ק"פ דין ו' וע"ש להרב זרע יצחק ז"ל אבל גבי מגפן היין קשה למה השמיטו וצ"ל דסמך אנא ומבושל דפסק בהל' ק"פ דלוקה חדא אלמא כיון דהוי לאו שבכללות לוקה חדא וה"ה נמי גבי מגפן היין כיון דחשיב לאו שבכללות דלוקה חדא וכ"ז ה"ל לה' לבאר. ומה שנלע"ד ליישב דברי רבינו הוא על פי מ"ש הא"מ ז"ל שזכרנו לעיל דלהכי לא פריך תלמודא לרבא מהך ברייתא דקתני לוקה חמש לפום לישנא קמא דרש"י משום דאיכא למימר דברייתא מיירי כגון שלא אכל בבת אחת אלא כל א' בפני עצמו ע"ש והשתא ניחא דלעולם רבינו מפרש גבי זג וחרצן נמי כלישנא קמא דרש"י דחשיב לאו שבכללות ואינו לוקה על שניהם אלא א' כמו נא ומבושל ולא הוצרך לבאר דסמך אנא ומבושל דפסק דאינו לוקה על שניהם אלא אחת ומה שפסק פ"ה מה' נזירות דין ח' דלוקה חמש מיירי דאכל כל א'. בפני עצמו ולא הוצרך לבאר משום דלישנא דברייתא נקט דכן דרכו של רבינו ותדע דפ"ח דה' ק"פ גבי נא ומבושל כתב אכל נא ומבושל כאחת ואלו פרק ה' מהלכות נזירות גבי זג וחרצן לא כתב כאחת א"ו משום דאיירי בזה אח"ז וכן נמי גבי נא ומבושל לא הוצרך לבאר אם אכל בזה אחר זה משום דסמך נמי אחרצנים וזגים דפ"ה דהלכות נזירות ולפ"ז מה שסיים רבינו פ"ה מהלכות נזירות דין ח' וז"ל שכל א' מהן בלאו א' הוא עכ"ל אינו ר"ל לאפוקי דלא הוי לאו שבכללות אלא לאפוקי דלא תימא עד שיאכל לחים ויבשים בהדי הדדי וכן זגים וחרצנים בהדי הדדי משו' דכל שנים מהן בלאו אחד הוא וכן נמי מ"ש עוד רבינו וז"ל ולוקה מלקות ששי משום לא יחל וכו' הא דנקט מלקות ששי אע"ג דקושטא הוא דלוקה אכל חד וחד משום לא יחל כיון דבזה אחר זה מיירי ואם כן ה"ל לאוין טובא של לא יחל מ"מ כיון דאינם אלא שם אחד לכך כללם בלאו אחד כלומר ששה שמות ולעולם דלוקה אכל חד וחד משום לא יחל והשתא ניחא שהשמיט רבינו לאו דמגפן היין משום דס"ל דלא נחלקו איכא דאמרי קמא ואיכא דאמרי בתרא אלא גבי לאו דזג וחרצן דבהא הוא דאמרי איכא דאמרי קמא דחדא מיהא לקי משום דמ"מ מפורשין כ"כ בקרא אבל מגפן היין דאינו מפורש כ"כ אפילו איכא דאמרי קמא ס"ל דאין לוקה אפי' חדא ע"ד מ"ש התוס' פרק ד' מיתות דס"ג ע"א גבי מגפן היין ולאו דלא תעבדם שזכרנו למעלה בראש אמי"ר וכה"ג כתב הרב זרע יצחק ז"ל בנימוקיו להרמב"ם הלכו' ק"פ פ"ח דין ו' ד"ה אבל נ"ל גבי צלי אש וכו' ע"ש כנ"ל נכון ומצאתי הין לי שראיתי להרב ידי"ן ברית יעקב בדרוש יציאת מצרים דף ל"ח ע"ג ד"ה ושאלת וכו' שכתב משם ה' המובהק כמהר"ר שמריה קטריוס וז"ל וראיתי מ"ש מרן פ"א מהלכות שבועות בשם הריב"ש שאין דרכו של רבינו למנות רבוי הלאוין ע"ש וקשה שהרי בכמה מקומות מונה רבינו רבוי הלאוין כגון בההיא דאכל פוטיתא לוקה ד' וכו' בה' מ"א וכו' הא ל"ק משום דכל א' מאלו הלאוין יש לו שם בפני עצמו משום שרץ העוף ומשום בל תשקצו משא"כ ההיא דשבועות לא יחל ולא תשבעו בשמי לשקר שניהם שם אחד אלא שכפל הענין במלות שונות וע"ז כתב הריב"ש שאין למנות רבוי הלאוין וכו' עכ"ל ע"ש

בא"ד ורבא מתרץ לטעמיה כגון דלא אכל אלא א' מהן דלא תימא עד שיאכל לחים ויבשים וכו' עכ"ל ולא ניחא ליה למימר דקמ"ל דלא תימא אינו לוקה כלל אפי' חדא ולאפוקי איכא דאמרי בתרא דפרק כל שעה דאמרי אפי' חדא לא לקי משו' דלישנא דחייב ע"ז בפני עצמו וע"ז בפני עצמו משמע הכי לאפוקי דלא תימא עד דאכיל להו בהדי הדדי וכן משמע נמי קרא דלחים ויבשים דקמ"ל לחלק וכן נמי הא דקתני מכאן אתה דן וכו' ומה כאן שהוא מין א' והן שני שמות וכו' ר"ל דלא תימא עד שיאכל שניהם משום דמין א' אלא כיון שהן שני שמות חייב ע"ו בפני עצמו וכו' אבל ליכא למימר דה"ק מה כאן דאף על פי שהן שני שמות אינו חייב על שתיהן אלא א' משום דמין א' אף כל וכו' דאם כן העיקר חסר בדברי הברייתא שהרי בריית' לא מיירי להדיא באוכל שתיהן ללישנא קמא דרש"י אלא כגון שאכל אחד מהן כדקתני וחייב על זה בפני עצמו וכו' וכפירש"י להדיא וק"ל

בא"ד ולא לאתויי חמרא חדתי וענבי וכו' עכ"ל משום דמהיכא תיתי למעוטי שיאכל שניהם בשלמא גבי לחים ויבשים וזגין וחרצנין כיון דכתיבי שניהם בקרא הוה טעינן בכונת הקרא עד שיאכל שניהם אבל חמרא חדתי אינו כתוב להדיא בקרא וכמ"ש התוס' ד"ה וע"ז בפני עצמו וכו' וע"כ דאליבא דאביי הוא דנקט לה תלמודא וק"ל

בא"ד ומתני' נמי תני וחייב על היין בפני עצמו וכו' דלא תימא עד שיאכל לכולהו וכו' עכ"ל לכאורה דכונת רש"י קאי על חלוקת וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן דקתני מתני' מיהו התוס' לעיל ר"פ דל"ד ע"ב ד"ה וחייב וכו' כתבו דעיקר חידוש לת"ק חייב על הזגין וכו' לאפוקי ראב"ע דפליג וכו' ע"ש משמע דלא ניחא להו בדברי רש"י דקמ"ל דלא תימא וכו' וק"ק דאם כן מה יענו גבי ברייתא הכא דקתני לחים ויבשים וע"כ דקמ"ל דלא תימא עד שיאכל שניהם וכו' לרבא ולאביי נמי קמ"ל דחייב על כל א' ואחת כפירש"י ואם כן גבי יין וענבים דמתני' נמי נימא הכי ומיהו כד דייקת בה נראה דאין זו כונת רש"י שהרי מהיכא תיתי דגבי יין וענבים דבעי עד שיאכל שניהם שהרי כיון דלאו בחד קרא כתיבי וכן נמי לאביי מהיכא תיתי דאינו חייב על כל אחת ואחת כיון דמתרי קראי חלוקין נפקי דגבי יין כתיב לא ישתה וגבי ענבים כתיב לא יאכל וכן נמי היכי מסיים רש"י וז"ל ומיהו כי אכיל נמי כולן יחד אינו חייב אלא א' עכ"ל ואמאי אינו חייב אלא א' הא מתרי לאוי חלוקי נפקי ולכן נראה דכונת