באר משה (כריף) קעד

סברי אין לוקין ואי קשיא לא ללקי אפילו חדא דחדא מיהא לקי עכ"ל ונראה דמכאן יצא לו להרמב"ם דפסק פ"ח מהלכות ק"פ דין ח' גבי נא ומבושל כאיכא דאמרי קמא דחדא מיהא לקי ותמה עליו הרב כ"מ ז"ל דאיך שבק לישנא בתרא דלא לקי אפילו חדא ועיין מה שתירץ שדבריו סתומים ועיין להרב שער אפרים סימן ח' מה שפי' בכוונתו והביאו הרב זרע יצחק ז"ל בנימוקיו להרמב"ם ה"ל ק"פ ועיין עוד למרן כ"מ ז"ל פ' י"ח מהלכות סנהדרין דין ג' ש שכתב טעם אחר ולפי מאי דכתיבנא ניחא משום דלישנא בתרא הוו חכמים תיובתיה ולכך פסק כלישנא קמא דאתי כחכמים ועוד דסוגיין דפ"ק דתמורה נמי דף ז' ע"ב אתיא כאיכא דאמרי קמא דחדא מיהא לקי כפיר' רש"י שם וכ"כ נמי התוספות שם ד"ה אביי אמר וכו' עיין שם

ועוד נראה דסוגיא דפ"ק דכריתות נמי דף ה' ע"א ע"ב דאתיא כותיה דאיתא התם אמר ר' יצחק האוכל לחם קלי וכרמל לוקה שלו ופריך והא אין לוקין על לאו שבכללות ומשני משום דמייתר קרא לימא קרא לחם ונילף קלי וכרמל מניה וכו' ע"ש והשתא מאי משני אימא אי כתב לחם לחוד לא הוי לאו שבכללות ולקי לכך כתב קלי וכרמל כי היכי דהוי לאו שבכללות ולא לקי אלא ע"כ דאפי' אין לוקין על לאו שבכללות מ"מ חדא מיהא לקי וזו ראייה נכונה נ"ל. ועוד יש להביא ראיה מסוף הסוגיא התם דפריך ואימא קלי דמיותר מחייב חדא אכולהו מחייב חדא וכו' ולא קאמר אכולהון לא מחייב כלום משום דס"ל כלישנא קמא דחדא מיהא חייב וגם זו ראייה נכונה נ"ל מיהו איכא למידק כיון דפ"ק דתמורה אתותב מ"ד אין לוקין והיינו משום שאין הדבר עיקר אם כן היכי פריך פ"ק דכריתות והא אין לוקין על לאו שבכללות אדרבא אי הוה אמר אין לוקין הוה מתותב משו' שאין הדבר עיקר וצ"ל דסוגיות פליגי דסוגיא דפ"ק דתמור' ס"ל הלכתא כאותה ברייתא דלוקין על לאו שבכללות וסוגיא דפ"ק דכריתות ס"ל הלכתא דאין לוקין על לאו שבכללות ונראה דזהו טעם לישנא קמא דפ"ק דתמורה דאסיקו לאביי בקושיא ולא בתיובתא משום דס"ל הלכתא דאין לוקין ומ"מ אסיקו בקושיא אע"ג דהכי הלכתא וכה"ג כתב מרן כ"מ פ"ק מהל' איסורי מזבח דין יו"ד ופרק י"ו מהלכות מעשה הקרבנות דין ב' ובזה ניחא מה שתמה מרן כ"מ על רבינו פ"ק מהל' א"מ דין ד' דפסק דלוקה חדא גבי בל תקטירו וז"ל ויש לתמוה כיון דרבא אתותב מברייתא היכי אפשר דנקטינן כותיה וכו' ע"ש מה שתרץ והוא דחוק אבל לפי מאי דכתי' ניחא משום דס"ל לרבינו דסוגיות פליגי וסוגיא דפ"ק דכריתות פליגא אהך סוגיא א דפ"ק דתמורה ופסק כסוגיא דפ"ק דכריתות משו' דסוגי' בדוכתה ועוד משו' דקי"ל בעלמ' כחכמי' דרבים נינהו ודו"ק נ"ל

ומיהו קשה לפום סוגיא דפ"ק דכריתות דס"ל הלכתא כחכמים דאין לוקין על לאו שבכללות ומש"ה פריך מינה פ"ק דכריתו' להנך אמוראי והא אין לוקין וכו' אם כן לפריך לאביי הכא דס"ל גבי זג וחרצן דלוקין על לאו שבכללות ולא שייך הך שנויא דמשני פ"ק דכריתות גבי לחם וקלי וכרמל משום דמייתר קרא וכו' ואפשר לומר דלא פריך פ"ק דכריתות מחכמים אלא משום דקים ליה לגמ' נמי דהלכת' כהנך אמוראי גבי לחם וקלי וגבי תירוש ויצהר ואמטו להכי פריך מחכמים משום דקשה הלכתא אהלכתא אבל לאביי אין לו' דלא ס"ל כחכמים ודו"ק

ודע דמדברי מר"ן כ"מ ז"ל פ"ק מה מהלכו' א"מ דין ד' נראה דלא אשכח תנא דס"ל אין לוקין על לאו שבכללות ואשתמטיה סוגיא דפ"ק דכריתות דף ד' ע"א דמייתי להדיא מחלוקת תנאי ר"י וחכמים ואגב איכא למידק כיון דקושטא הוא דמחלוקת תנאי היא אי לוקין אלאו שבכללות או לא אם כן נמצא דמחלוקת אביי ורבא הכא גבי זג וחרצן וגבי נא ומבושל דפרק כ"ש וגבי בל תקטירו דפ"ק דתמורה מחלוקת תנאי היא ואמאי לא פריך תלמודא נימא כתנאי כדרכו בכ"מ ונראה דלפי הדרך שכתב כללי הגמ' שבספר יבין שמועה דף י"ט ע"ב והזכירו הר' שע"ה ז"ל הל' גירושין דף ק' ע"ג ד"ה עוד וכו' ע"ש נתיישב כיון דמסיק פ"ק דכריתות דף ד' ע"א דכ"ע אין לוקין הלכך תו לא מצי למפרך נימא כתנאי משום דלא מצי לומר הלכה כפלוני כיון דאינו מבואר כ"כ דפליגי בהכי ודוק

עוד נראה לתת טעם לרבינו דפסק פ"ח מהלכות ק"פ כלישנא קמא דפרק כ"ש דחדא מיהא לקי משום דסוגיא דריש פרקין דלעיל דף ל"ד ע"ב ע"כ אתיא כותיה דקאמר מתניתין דלא כר"א דתניא ר"א אומר אפי' עלין ולולבין במשמע איכא דאמרי אסיפא אינו חייב עד שיאכל מן הענבים וכו' ופירש"י עלין ולולבין של גפן במשמע הכתוב שאמר מכל אשר יעשה מגפן וכו' ע"ש והשתא לפי איכא דאמרי בתרא דאפילו חדא לא לקי ע"כ דעלין ולולבין לר"א אינו אלא איסורא בעלמא ואם כן היכי מדייק תלמודא מתני' דלא כר"א דהא מתני' דלא קתני עלין ולולבין משום דלענין מלקות איירי אלא ע"כ דסוגיא דתלמודא אליבא דאיכא דאמרי קמא דחדא מיהא לקי ואם כן עלין ולולבין לר"א איכא מלקות ולכך דייק ושפיר מתניתין דלא כר"א וזו ראיה נכונה נ"ל ודוק

אבל אין להביא ראיה מסוגיא דהכא ללישנא קמא דרשי דע"כ דרבא דאמר אינו לוקה אלא אחת היינו אליבא דאיכא דאמרי קמא שהרי הרמב"ם גופיה פ"ה מה' נזירות דין ח' מוכח דלא ס"ל כלישנא קמא דרש"י גבי זג וחרצן אלא ס"ל זג וחרצן לא הוי לאו שבכללות כלישנא בתרא דרש"י וא"כ שפיר אתי רבא כאיכא דאמרי בתרא דאפי' חדא לא לקי ודקאמר רבא לוקה אחת היינו אזג לחודיה או אחרצן לחודיה דלא הוי לאו שבכללות ומעתה נמצא דפסקי הרמב"ם סתר"אי נינהו מאי שנא נא ומבושל דחשיב לאו שבכללות טפי מזג וחרצן וכבר תמה עליו הלח"מ פ' ג' מהלכות מלוה ועיין להרב זרע יצחק בנימוקיו להרמב"ם שם בהלכות מלוה וראיתי להרב דברי אמת דף ל"ח ע"ב ד"ה וכבר וכו' שכתב ליישב דלגבי זג וחרצן כיון דכתיב תיבת ועד משמע לחלק כדאיתא בירושלמי דנזיר פרק ג' מינין וכו' את"ד ע"ש ואחר המחילה תמיה אני עליו תינח גבי זג וחרצן משום דכתיב ועד אבל גבי לחים ויבשים אמאי פסק רבינו דלא הוי לאו שבכללות ולוקה שתים כדפסק פ"ה מהלכות נזירות דין ח' ודוחק לומר כיון דגלי ועד אזגים וחרצנים ה"ה דגלי נמי אכוליה עניינא ועוד דתיבת ועד אצטריך לתלמוד דידן לאתויי בין הבינים כדאיתא לעיל דף ל"ד ע"ב ועד זג אמר רבינא לאתויי