באר משה (כריף) קעב

ילפינן שפיר דחשיב כמו גלוי מילתא וכן ראיתי שכ"כ בשיטה מקובצת פ"ק דביצה דף ז' ע"ב גבי דפריך לכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור ע"ש ועיין לחידושי' שם ודו"ק. ובזה ניחא נמי היכי ילפינן זה מזה לענין כזית ורביעית דהא קי"ל שיעורין הל"מ כדאיתא ריש פ"ק דסוכה דף ה' ע"ב וקי"ל נמי אין למדין מהלכה בשום מידה כמ"ש ה' יבין שמועה כלל ק"ח ואם כן היכי ילפינן הכא מהלכה אלא י"ל כיון דאיסו' אכילה ואיסור שתיה כתיבי בקרא וההלכתא גילתה לנו שי שיעורייהו בכמה שפיר ילפינן מהלכה כיון דלאו עיקר דינא קלפינן ועי"ל דמחלוקת תנאי היא אי ילפינן מהלכה או לא כמ"ש ה' מחנה ראובן בחידושי פסחים דף פ"א ע"ב ע"ש ואם כן י"ל דתנאי דהכא סבי' להו דילפינן מהלכה ודו"ק. ועיין להח"ן זל בחידושי תמורה פרק ג' דח"י ע"ב בד"ה ימותו וכו' ועיין לחידושינו פרק ב' דמסכת בכורות דף י"ו ע"א בגמרא ודו"ק

ודע שראיתי למהרש"א פ"ק דסנהדרין דף י"ז ע"א ד"ה שיודע לטהר וכו' שרצה למילף בק"ו לענין דנחש מטמא בכעדשה ע"ש ומקשים עליו דשיעור עדשה הל"מ הוא דשיעורין הלכתא נינהו ואין דנין ק"ו מהלכה וראיתי לתוס' פ"ק דקדושין דף י"ז ע"א ד"ה ונילף וכו' שכתבו ג"כ כדברי מהרש"א שעל מאי דפריך התם ונילף ריקם ריקם מעולת ראיה הקשו ועולת ראיה גופ' מנ"ל דבכל שהוא ותירצו ושמא הל"מ היא דבכל שהוא ע"ש אלמא דבעי תלמוד' למילף שעור כל שהוא מהל"מ וראיתי לה' עז וה' מהרימ"ט שם מהדורא בתרא שנתעוררו בדבריהם הא אין דנין ק"ו מהלכה ע"ש ונראה דל"ק שהרי ע"כ מוכח הכא דמצי' למילף השיעורין מהלכה. ומיהו ראיתי להרב מש"ל זל פ"ק מהלכות חמץ דין ז' ד"ה עוד אני תמיה דבמצות וכו' שכתב הא דקי"ל סתם אכילה בכזית היינו דההלכה פירשה לנו דאכילה דקרא בכזית ע"ש ולפ"ז ה"ה נמי הא דקי"ל שתיה ברביעית היינו דהלכה פירשה לנו דשתיה דקרא היא רביעית והשתא כיון דעיקר דינא מקרא אלא שההלכה גילתה לנו פירושא דקרא שפיר ילפינן מינה ועיין לה' חק נתן זל פ"ג דתמורה דף י"ח ע"ב ברש"י ד"ה ימותו וכו' שכתב כה"ג ע"ש. מיהו לדעת הרא"ם שהביא ה' מש"ל דס"ל אדרבא סתם אכילה כל שהוא משמע אלא אתא הלכתא ואפקיה לקרא ממשמעותיה ע"ש ולפי זה ע"כ צ"ל דלענין שיעורין ילפינן מהלכתא ולכך ילפינן הכא לענין כזית ורביעית ודו"ק

רש"י ד"ה לאתויי חמרא וכו' שהיין חדש וכו' כצ"ל

ד"ה רבא אמר אפילו כי אכל זג וחרצן וכו' עכ"ל פי' משום דזג וחרצן חשיב לאו שבכללות כיון דשניהם נכתבו בלאו אחר וכן נמי לחים ויבישים חשיב לאו שבכללות וס"ל לרבא הא דאין לוקין על לאו שבכללות היינו תרתי אבל חדא מיהא לקי ובפרק כ"ש דמ"א ע"ב פליגי תרי לישני אליבא דרבא איכא דאמרו תרתי הוא דלא לקי חדא מיהא לקי ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי ע"ש וצ"ל דסוגיא דהכא נקטא גבי רבא כאיכא דאמרי קמא התם דתרתי הוא דלא לקי חדא מיהא לקי וק"ק כיון דזג וחרצן וכן לחים ויבשים חשיבי לאו שבכללות אם כן היכי פריך בסמוך לאביי מהך ברייתא דקתני לוקה חמש ופירש"י א"ה דלוקה משום מכל אשר יעשה מגפן היין ליתני לוקה שש שהרי קושיא זו בלא"ה תיקשה לה אגופא דברייתא כיון דמחייבה אזג וחרצן וכו' אלמא אית לה לברייתא לוקין על לאו שבכללות אם כן ללקי נמי משום מכל אשר יעשה מג מגפן היין ואמאי לא קתני אלא חמש וקושיא אלימתא היא ונראה ליישב דאברייתא לחודא איכא למימר דאף על גב דלוקין על לאו שבכללות היינו כגון זג וחרצן דוקא וכן לחים ויבשים משום דמפורשין בקרא טפי מקרא דמכל אשר יעשה מגפן היין וכה"ג כתבו התוס' פרק ארבע מיתות דס"ג ע"א ד"ה על כולן גבי לאו דמגפן היין ולאו דלא תעבדם ע"ש אבל לאביי דס"ל דלוקה נמי על מכל אשר יעשה מגפן היין לכך פריך שפיר ודו"ק נ"ל

תו איכא למידק לפי' זה של רש"י דלרבא אינו לוקה אזג וחרצן אלא אחת וכן לחים ויבשים אם כן תיקשי ליה מהך ברייתא דקתני לוקה חמש לא ה"ל ללקות אזג וחרצן אלא אחת וכן נמי לחים ויבשים ואמאי לא פריך אלא לאביי ונראה שזו כוונת רש"י בפסחים פרק כ"ש דמ"א ע"ב ד"ה תרתי לא לקי וכו' שכתב דהכי מוכח במסכת נזיר דלא פליגי אביי ורבא אלא אמלקות דמכל אשר יעשה מגפן וכ"כ עוד בפ' כל המנחות דנ"ח ע"ב ע"ש דזו היא ההוכחה מדלא פריך אלא לאביי ולא לרבא. וראיתי להרב לח"מ פרק ה' מהלכות נזירות דין ח' שהרגיש בקושיא זו וסיים ואפילו לפי המסקנא דלא קתני חמש קשה אמאי קתני כל הני מעשים אם המלקות שלוקה אינו אלא א' ע"ש ולכאורה היה נראה דלפי המסקנא כיון דלא קתני חמש איכא למימר דאו או קתני וקמ"ל דלא תימא עד שיאכל לחים ויבשים בהדי הדדי או זגיס וחרצנים בהדי הדדי אלא שאין זה נוח לי דאם כן עיקר החידוש חסר בדברי הברייתא שהרי עוד היום איכא למטעי בדברי הברייתא דבעי עד שיאכל בהדי הדדי כיון דלא קתני לוקה חמש וראיתי להא"מ ז"ל שהרגיש בקושית הלח"מ דאמאי לא פריך נמי לרבא ותירץ דרבא מתרץ לברייתא כגון שלא אכל בבת אחת אלא כל א' בפני עצמו וקמ"ל דלא תימא עד שיאכל לחים ויבשים בהרי הדדי חרצנים וזגין בהדי הדדי עיין שם ולפי זה הא דכתב רש"י דרבא מתרץ לטעמיה כגון דלא אכל אלא אחת מהן וכו' ה"ה נמי כגון דאכל שניהם ובזה אחר זה ודוק וכן לפי זה ניח' נמי מה שהקשינו דמאי פריך לאביי בלא"ה תיקשי ליה אגופא דבריית' דזל דאגופא דבריית' איכא לפרושי דמיירי בזה אחר זה וכסברת רבא ודוק

תו איכא למידק לפי' זה של רש"י דזג וחרצן חשיב לאו שבכללות אם כן לאיכא דאמרי בתרא דפ' כ"ש דלא לקי אפילו חדא לא לקי כלל אזג וחרצן וכן לא לקי כלל אלחים ויבשים אם כן תיקשי ליה ברייתא דהכא דקתני לוקה חמש וקחשיב זג וחרצן ולחים ויבשים וכן קשה נמי מהך ברייתא דקתני לחים ויבשים לחייב עז בפני עצמו וכו' וראיתי להרב דברי אמת בקונטרס ששי דל"ז ע"ב שהקשה כה"ג וז"ל ללישנא קמא דרש"י דזג וחרצן חשיבי לאו שבכללות אם כן ללישנא בתרא דפרק כ"ש דאפילו חדא לא לקי לא לקי כלל אזג וחרצן ומשנה מפורשת שנינו וחייב על הזגין בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן עכ"ל ע"ש ומיהו אי מהא לא קשה כ"כ דאיכא למימר דחייב דקתני אינו מלקות אלא איסורא בעלמא ור"ל