באר משה (כריף) קעא

אתי אלא הל"מ ולעולם דמודה לכ"ע דחציו לרבוכה וכן משמע נמי מפירש"י סוף מס' נדה דע"ב ע"א ד"ה איני שומע לך וכו' ע"ש והשתא ניחא שיטת אית דגרסי וכ"ה נמי גירסת התוס' הכא ד"ה חלה וכו' ודו"ק. ומיהו איכא למידק לפי אית דגרסי אמאי לא חשיב נמי רביעית דחביתי כ"ג וה"ל י"א ויש ליישב כיון דנפישי די"ב רביעית הן לי"ב חלות כדאיתא התם דפ"ח ריש ע"ב לא פסיקא ליה למחשבה וכה"ג ראיתי להח"ן ז"ל שם ד"ה רביעית וכו' ע"ש

ודע שראיתי לה' שע"ה הלכות חמץ דפ"ג ע"ב ד"ה האמנם וכו' שהביא דברי ר' יונה דס"ל חוציהו חציו לרבוכה וחלה ומצה דהיינו רביעית לרקיקין לחוד ודבריו תמוהין דהפך הסוגיא דפרק שתי מדות דקאמר להדיא חציו לרקיקין ולחלות וחציו לרבוכה וכבר תמה עליו ה' שע"ה ז"ל וכתב ולומר דר' יונה היה גורס הכי לא יתכן משו' דדרשא דקראי לא משמע הכי את"ד ע"ש ואפשר לומר דאין ה"נ דר' יונה לא היה גורס הכי בדברי ר"ע משום דקראי לא משמע הכי מ"מ היה גורס בדברי ר"א ן' עזריה הכי דבהא נמי פליג ר"א אר"ע דמחצה לאו לרבוכה אלא לרקיקין כיון דלא נפיק ליה מקראי אלא דס"ל דהכי נתקבלה ההילכתא ודו"ק

ואגב ראיתי מה שהקשה עוד השע"ה על רבינו יונה דס"ל דרקיקי תודה חשיבי מצה עשירה שהרי לאחר אפייה היה מושחן ולאחר אפייה אינה נקראת מצה עשירה את"ד ע"ש ולא ידעתי אמאי לא הקשה לפי' רש"י בסוגיא דפסחים התם. דל"ח ע"ב שמשמע מפירושו התם דקושית תלמודא התם דפריך ות"ל דה"ל מצה עשירה קאי נמי ארקיקי נזיר ע"ש ותשכח אלמא אע"ג דלאחר אפייה מושחן חשיב לה מצה עשירה ולעיקר הקושיא לא ידענא מאי קושיא. שהרי כבר כתב ה' עצמו דלדעת התוס' לק"מ דס"ל דקודם אפייה טעונות שמן בכלי ולכך חשיב מצה עשירה וא"כ ר' יונה ורש"י נמי הכי ס"ל ודו"ק

ד"ה כל משקין טמאין מצטרפין לטמא משקין אחרים וכו' עכ"ל ק"ק דלעיל גבי ר"א דאמר כל רביעיות וכו' פירש"י כגון ד' דם וכו' אין היתר מצטרף לאיסור וכו' אלמא דלענין טומאה נמי קאמר אין היתר מצטרף לאיסו' ונראה דטעות נפל וכצ"ל לטמא שם משקין וכו' ונ"ל לטמא הגויה וכו' וכן נמי בסדר המשנה פ"ד דמעילה די"ז ע"ב לא קתני אלא מצטרפין זה עם זה משמע משקין טמאין עם משקין טמאין וק"ל

ד"ה בפלוגתא לא קמיירי דהא קפליג עלייהו ר' יוסי ואמר לא' וכו' כצ"ל דהכי משמע במשנה התם דרבי יוסי הוא דס"ל לא' ולא לשנים ע"ש וק"ל

ד"ה והאיכא מקוה וכו' דהא קתני עלה ר"א בר צדוק בפרקין כל המעורב וכו' כצ"ל

בא"ד כדתנן שהמשיכה מטהרת ברביעית ברביא והמשכה וכו' עכ"ל הכי איתא סוף פ"ק דתמורה דף י"ב ריש ע"ב

תוספות ד"ה בר מההיא וכו' בסוף הדבור דאיכא למימר דה"ה וכו' כצ"ל

ע"ב גמרא ת"ק לא מדמי להו לכל איסורי נזיר לשתיה וכו' נראה להגיה לאכילה במקום לשתיה דהכי מתיישב טפי דה"ל ר"ע ות"ק פליגי בדבר והופכו דר"ע יליף מאכילה ות"ק לא יליף מאכילה ושו"ר לתוס' פ"ק דעירובין שהעתיקו כן להדיא הגי' לאכילה משם ר"ת ע"ש שו"ר עוד לתוס' פ"ק דסוכה שכתבו לשני גירסאות הללו וכתבו וז"ל אבל לאכילה ניחא טפי וכו' עכ"ל ונראה דמה"ט דכתיבנא הוא דכתבו דגירסא לאכילה ניחא טפי ודו"ק ועיין להא"מ ז"ל ועיין עוד לחידושינו בתוס' דפ"ק דסוכה מה שהקשינו על דברי מהרש"א פ"ק דעירובין ודו"ק

ודע דמפי' רש"י הכא משמע דגריס ת"ק לא מדמי וכו' ולכ"ע אכילה בכזית כפי' ר"ת אבל מפירש"י פ"ק דסוכה בד"ה כדי רביעית שכתב דאיכא למ"ד דחרצנין ולולבין מצטרפין לרביעית וכו' משמע דס"ל דלת"ק אכילה ברביעית כמו שתייה כגירסת התוס' דת"ק מדמה וכו' וק"ל

תוספות ד"ה ואינו חייב וכו' דאין דרך תנא בשום מקום להקדים משנה אחרונה וכו' עכ"ל לכאורה ק' מהא דאמרינן ריש פ"ק דחגיגה דף ב' ע"א כאן במשנה א' כאן במשנה אחרונה ופירש"י סיפא דמתני' נשנית קודם שחזרו וכו' ע"ש אלמא דסיפא קודם חזרה ורישא אחר החזרה וכבר נתעורר בדבריהם ה' יבין שמועה כלל של"ד ע"ש ומיהו אי מהא לא קשיא ולא ראה שהרמב"ם פרק ב' מה' חגיגה דין א' מפרש אפכא מפירש"י כמ"ש הלח"מ שם ע"ש אמנם ראיתי לתוס' פ"ק דערכין דף ב' ע"ב ד"ה מי שחציו וכו' שהוכיחו מפ"ק דעירובין ופרק אלו טרפות דאשכחן דהקדים התנא משנה אחרונה עיין שם

בא"ד ועו"ק דכי היכי דבעי הש"ס טעמא לדברי ר"ע וכו' היה לו ליתן טעם למשנה א' וכו' עכ"ל אע"ג דאיכא למימר דטעמא דת"ק משום דס"ל וי"ו מוסיף כמו לר"ע אלא דלר"ע יליף עליון מתחתון ות"ק יליף תחתון מעליון מ"מ ה"ל להש"ס ליתן טעם זה להדיא כמו ר"ע ונראה הא דלא יליף ר"ע אפכא תחתון מעליון משום דלאקושי לחומרא עדיף ומיהו ת"ק ס"ל דאורחיה דקרא התחתון יליף מעליון ע"ד דאמרינן סיפיה מפרש לרישיה וק"ק לר"א דאמר לעיל משקין הוא בהיתר מצטרף לאיסור אבל אוכלין לא משום דהיכא דגלי גלי כמ"ש התוס' לעיל ד"ה אפילו וכו' מנ"ל לומר כן שהרי כיון דת"ק הכא קא יליף אכילה משתייה לענין רביעית אם כן ה"נ נילף אכילה משתיה לענין היתר מצטרף לאיסור וכן לר"ע נמי דכי היכי דיליף שתיה מאכילה ה"נ נילף אכילה משתיה לענין היתר מצטרף לאיסור דהא קי"ל אין היקש למחצה ודרשא דוי"ו מוסיף חשיבא היקש כדמשמע מדברי רש"י פ"ק דקדושין דף י"ד ע"ב גבי וכי תשיג וי"ו מוסיף דחשיב ליה היקשא ע"ש. מיהו מצאתי להח"ן ז"ל בחידושי כריתות דכ"ב ע"א ברש"י ד"ה ור"ע וכו' שכתב דוי"ו מוסיף לא חשיב היקש גמור והא דקרי ליה היקשא משום דדמי קצת למדת ההיקש ולא אמרינן ביה אין היקש למחצה ע"ש והשתא ניחא ואין להקשות אכתי לא יהיה אלא מה מצינו מ"מ נילף נמי לענין היתר מצטרף לאיסור כי היכי דילפינן לענין רביעית לת"ק ולענין כזית לר"ע דמאי שנא די"ל דלענין התר מצטרף כיון שרוצים ללמוד עיקר האיסו' אמרינן היכא דגלי גלי ואין מביאין אסור חדש אבל היכא דעיקר האיסו' מפורש אבל רוצי' ללמוד לענין השיעור