באר משה (כריף) קע

ב"ה להורות כב"ש משא"כ הכא ליכא חזרה וכו' את"ד ע"ש ולפי זה נראה כמו שראיתי מי שכתב דאף על גב דקתני משנה ראשונה אומרת אינו ר"ל מכלל דאיכא אחרונה וחזרו בהם ממשנה ראשונה אלא ה"ק בראשונה היו שונין זאת הסברא מוסכמת בלי חולק ואחר כך בא ר"ע וחלק ואז היו שונין סברא זו במחלוקת ת"ק ור"ע וכן משמע מפי' רש"י לעיל במתניתין וז"ל בד"ה במשנה ראשונה היו שונין וכו' בא ר"ע ואמר וכו' עכ"ל ע"ש את"ד ודו"ק

והנה ראיתי לתוס' פ"ק דסוכה דף ו' ע"א ד"ה גפן שהביאו מחלוקת ר"ע וראב"ע בבריית' דר"ע מחייב בשתיה כזית ורב"ע עד שישתה רביעית ואח"כ כתבו וז"ל והשתא סוגיא דשמעתין כראב"ע ואין לחוש בכך דה"נ ההיא דעשר רביעיות דפרק ג' מינין כותיה וכו' עכ"ל ויש לפ' כונתם דר"ל אע"ג דהויא סוגיא דשמעתין דלא כהלכתא אין לחוש בכך ולפי זה ס"ל לתוס' דהלכתא כר"ע ויש לפ' נמי לאידך רך גיסא דר"ל אע"ג דהויא סוגיא דשמעתין כראב"ע ואם כן הלכתא כותיה אין לחוש בכך אע"ג דקי"מל הלכתא כר"ע מחבירו וכן נמי איהו משנה אחרונה מ"מ הכא ס"ל לתלמודא דהלכתא כראב"ע ולפי זה ס"ל לתוס' דהלכתא כראב"ע והיינו משום דלא קתני מתני חזרו וכו' וכדכתי'. מיהו התוס' עצמן שם בסוף דבריהם הביאו הירושלמי דקאמר משנה א' וכו' חזרו לומר וכו' ע"ש אם כן משמע מהירושלמי דמשנה א' עצמה חזרה בה ודלא כפי' רש"י ומעתה צריך לפרש כוונת התוספות כמו הצד הראשון וכן משמע מדבריהם פ"ק דעירובין דף ד' ע"א ד"ה גפן וכו' שהקשו בשם הגה"ה וז"ל וקשה דשמעתין אתיא דלא כמשנה אחרונה וכו' עכ"ל ואם כן לזה כיוונו פ"ק דסוכה שכתבו ואין לחוש בכך וכו' דר"ל אין לחוש דסוגייא דלא כהלכתא דלא כמשנה אחרונה ודו"ק

ד"ה חמש חוורתא וכו' אי משום מצורע חוץ הוא וכו' עכ"ל והתם במסכת מנחות פרק שתי מדות דף פ"ח ריש ע"ב כתב רש"י וז"ל והלא בחוץ היו כל מעשיו בשער נקנור ולא בעזרה עכ"ל וכתב עליו ה' מש"ל ז"ל פרק יו"ד מהלכות טומאת צרעת דין ב' ד"ה וראיתי וכו' בסוף דבריו וז"ל והדברים תמוהים דדוקא הכפרה היא בשער נקנור אבל הטהרה היא בכל מקום ונוהגת אף בזמן הזה וכמבואר וצ"ע עכ"ל ודע דהתם פריך תלמודא נמי ואי נזיר לחם נזיר שחיטת איל הוא דקדיש וכו' ע"ש ומדלא פריך נמי לחם נזיר חוץ הוא כמו דפריך גבי מצורע משמע דמעשה הלחם דנזיר היתה בפנים וק"ל שהרי הרמב"ם פסק פ"ט מהלכות מעשה הקרבנות דין כ"ד דמעשה הלחם חוץ לעזרה ושו"ר לה' ברה"ז ז"ל שנתעורר בזה ורמזו ה' מש"ל ז"ל ע"ש

ודע שראיתי להר' שע"ה ז"ל הלכות חמץ דע"ז עד שכתב בתוך דבריו וז"ל אכן כפי מ"ש ניחא כיון דלחמו תודה לישהן ועריכתן בפנים ש"ד וכו' עכ"ל הוא תמוה שכ"כ בפשיטות ואשתמטיה דברי הרמב"ם שזכרנו שכתב דלחמי תודה נמי מעשה הלחם חוץ לעזרה ובזה ניחא נמי מה שהק' ה' עצמו בהלכות א"מ דמ"ג ע"ד על הרא"ש דפרק כל שעה וז"ל דאי ס"ל כהנים זריזין וכו' אם כן בחלות תודה וכו' וצ"ע עכ"ל והשתא ניחא כיון דחוץ לעזרה לא שייך לומר כהנים זריזין שהרי נעשין אפילו ע"י נשים כמ"ש ה' ברה"ז דף ע"ו ע"ב ועיין לחידושינו בקונט' ענין מצוה הבאה בעבירה סוף מס' סוכה ד"ה ודע שים מקום וכו' ודו"ק

בא"ד ואית דגרסי וכו' והך דמחצה דברבוכה אית בה כדי רביעית וכו' עכ"ל לא ידעתי אמאי דקדק למנקט מחצה דברבוכה שהרי כיון דמחצה דחלות ורקיקין נמי אית בה כדי רביעית בין שניהם שהרי רביעית דשמן דנזיר דחשיב היינו נמי לחלות ורקיקין בין שניהן ואע"ג דרש"י בדבור שאח"ז כתב וז"ל רביעית שמן לנזיר לרקיקי' נזיר עכ"ל ע"כ דלאו דוקא דאין כוונתו לשלול חלות דנזיר שהרי קושטא הוא דרביעי' שמן דנזיר לרקיקי ולחלות כמ"ש הרמב"ם פ"ט מהלכות מעשה הקרבנות דין כ"ג וכן משמע בפרק שתי מדות דע"ח ע"א וכדמשמע נמי מהתוס' הכא וליכא למימר דס"ל לרש"י דהך מחצה דחלות ורקיקין ורביעית דנזיר חשיב להו בחדא כיון דאידי ואידי רביעית המתחלק לשני מינין דמי הכריחו לזה כלל אימא דקושטא הוא דחשיבי תרתי כיון דחדא דתודה וחדא דנזיר ומהיכא תיתי דנימא דחשיבי חדא ואולי דתיבת דברבוכה דכתב רש"י טעות היא ולעולם דרביעית דקאמר תלמודא קאי בין ארביעית דרבוכה בין ארביעית דחלות ורקיקין וחשיב להו חדא כיון דאידי ואידי של תודה הם וכן משמע נמי מהתוס' הכא מיהו ראיתי להרב המאירי שדקדק נמי למנקט רביעית של רבוכה ע"ש ואפשר דטעות נמי נפל גם בדבריו וצ"ע

בא"ד וטעות הוא ואינו כן וכו' אלא רביעית שמן לג' מינים שבתורה וכו' עכ"ל לפי מה שדקדק רש"י למנקט בדברי אית דגרסי רביעית דרבוכה א"ש הא דכתב טעות ואינו כן דהיינו דאינו כן דרביעית לרבוכה לחוד אלא רביעית בין שלשתן אך לפי מה שהגהנו בדברי רש"י תיבת דרבוכה א"כ לא ידענא מהו הטעות שהרי מה בכך אם מתחלק מ"מ רביעית הוא דומיא דרביעית שמן דנזיר דמתחלק נמי ועוד ק' דבפרק שתי מדות דף פ"ט ע"א לא באמר הכי אלא קאמר חצי לוג שמן לתודה וכו' ע"ש לכן נראה להגיה דברי רש"י ולכוונו ע"פ הסוגיא התם וכצ"ל אלא רביעית שמן לנזיר וחצי לוג לג' מינין מצה שבתורה חלה ורקיק ורבוכה וכו עכ"ל וס"ל לרש"י דחצי לוג לג' מינין דקאמר ר"א ן' עזריה נ"ל מתחלק בשוה לג' מינין ופליג אר"ע בהא דס"ל לר"ש דפליג נמי לענין דינא ואם כן לדידיה ליכא רביעית בשום מין א' ולכך כתב שהוא טעות שהרי כיון דבפלוגתא לא קמיירי כדאמר תלמודא בהדיא אבל אין לומר דכוונת רש"י דכתב טעות הוא משום דמשמע ליה מדקאמר ליה בהאי לישנא איני שומע לך ושתק ליה ר"ע משמע שחזר בו ר"ע והודה לו דא"כ כולי האי לא ה"ל לרש"י למשתק וה"ל לבאר ותו מאי פסקא דחזר בו עד שנאמר שהוא טעות ותו דאיך כתב רש"י דבהדיא אמרינן וכו' ובר מן דין דבהדיא אמרינן סוף מסכת נרה דע"ג ע"א קראי לר"ע הלכתא לר"א ן' עזריה ע"ש משמע דפליגי וכ"כ התוס' שם דע"ב ע"ב ע"ש א"ו דכונת רש"י כדכתי' ור"ל דבההיא דר"א ן' עזריה פליג ואמר איני שומע לך וכו' מיהו רש"י פרק שתי מדות ד"ה הלכה וכו' משמע מפי' דר"א לא פליג אר"ע לענין דינא אלא בא לומר דלאו מקרא