באר משה (כריף) קסט

בזה לתת טעם נמי לסדר הזה דנקט והוא התחיל בחלה משום דדיני חלה קודמים בפרשה בפ' ויקרא ופ' צו ואח"כ נקט נזיר משום דניחא ליה להסמיך שמן עם שמן ואח"כ התחיל למנקט מאי דמחוור יותר על שם הסי' דקרי להו חיוורתא ולכך נקט מצורע שהוא רביעית מים חיים דמחוורין יותר משאר המשקין ואחר כך נקט שנפסלו דהיינו שאר המשקין דמחוורי טפי מן שאר השופכין דהיינו מים עכורים וסרוחים כדפי' רש"י פרק המוציא דף ע"ז ע"ב כנ"ל

שם גמ' ושאר כל המשקין טמאין פוסלין וכו' תיבת ושאר אינה מיושבת דלאפוקי מאי נקט לה גם בסדר המשנה פ"ד דמעילה דף י"ז ע"ב ליתא ולכן נראה למוחקה והכי נקיט לה רש"י ושו"ר להרע"ב פרק בתרא דמקוואות משנה ז' דכתב דוקא ז' משקין ע"ש והשתא ניחא דקתני ושאר המשקין וכו' וק"ל

רש"י ד"ה כל רביעיות וכו' כגון רביעית דם וכו' עכ"ל ה"ה נמי כל הנך עשר רביעיו' דחשיב בסמוך וחדא מנייהו ואחרונה שבסומקתא נקט והנה התוס' ד"ה אמר ר' אבהו וכו' כתבו וז"ל ואית דגרסי כל רביעיות ואיכא לפ' כגון ד' יין של ערלה וכו' עכ"ל ויש לתמוה דהוצרכו להביא עצות מרחוק ומי סני להו כל הני עשר רביעיות דבשמעתין עצמה ונראה משום דמשמע דר' אבהו ברביעיות של איסור מיירי אבל דשמעתין לאו ענין איסור הוא אלא ענין טומאה וטהרה וכיוצא והך דשתה רביעית אל יורה וכן נכנס למקדש וכו' אע"ג דענין איסור הוא מ"מ אין האיסור בגוף שתיית היין עצמו דודאי מותר אלא אם שחה אל יורה וכן אל יכנס למקדש ואיכא למידק בשמעתין אמאי לא חשיב נמי הנך רביעיות דשל ערלה ושל כלאי הכרם והוו להו שנים עשר וי"ל כיון דדמו לרביעית יין של נזיר דכולהו הוי האיסור בגוף שתיית היין עצמו ולכך חשיב להו כחדא וניחא ליה למנקט נזיר טפי משום דמשנתינו היא דקתני רביעית יין לנזיר ודו"ק. ולענין אכילת דם משמע מסוגיא דיבמות פרק חרש דף קי"ד ריש ע"ב דבעי רביעית דקאמר אבל דם ער דאיכא רביעית וכו' ע"ש. מיהו הרמב"ם פ"ו מה' מ"א דין א' כתב כזית וכ"כ גם כן בדין ד' ע"ש ואולי דיש לחלק דהיכא דאכל דרך אכילה כגון שקדשו הוי בכזית אבל שתהו ברביעית ולא הוצרך הרמב"ם לבאר וא"כ ק' אמאי לא חשיב הכא רביעית דם לענין שתיה ואפשר ליישב כיון דצריך לבאר לענין שתיה לא הוי מילתא פסיקתא ולא קחשיב אלא מילתא פסיקתא ועיין מוצל מאש שבספר ר' יוסף סימן ד' ודו"ק

ד"ה ד' כוסות הללו וכו' בין כולן רביעית וכו' עכ"ל וכך פירש"י בערבי פסחים דף ק"ח ע"ב אבל רשב"ם ותוס' שם פירשו דכל כוס וכוס בעי רביעית ע"ש

ד"ה ועל כל נפשות מת וכו' משני מתים רביעית וכו' עכ"ל ואין להקשות אימא אפכא שתי רביעיות ממת אחד די"ל דפשטיה דקרא משמע דסיפיה מפרש לרישיה וכה"ג כתבו התוס' פרק א"ע דמ"ג ע"ב ד"ה סד"א וכו' ועי"ל כיון דלרביעית קרי ליה נפש כדקא' רביעית דם נתתי בכם וכו' מסתמא רביעית סגי וק"ל

בא"ד והא דקנסיב לה הש"ס אליבא דר"ע וכו' ולדברי הכל ברביעית וכו' עכ"ל והא דמשני תלמודא גבי מרביעית נוטלין לידים בפלוגתא לא קמיירי אף על גב דהתם נמי לדברי הכל בעי רביעית אלא דפליגי מ"ס לאחד ואפילו לשנים ומ"ס אחד ולא שנים י"ל משום דלמ"ד ואפילו לשנים נהי דמתחילה בעי בכלי רביעית מ"מ לגבי שני מיהא אין כאן רביעית גמורה אלא שיורי רביעית וכ"כ ה' המאירי וז"ל ולא מנאוה בכלל אלו מפני שכיון שהכשירו אף לשנים אין כאן רביעית גמורה לאחר עכ"ל ומ"ש לא מנאוה בכלל אלו וכו' ר"ל מאי דמשני בפלוגתא לא קמיירי ואכתי קשה דא"כ היכי קאמר בפלוגתא לא קמיירי דמשמע דמתרץ מכח סברת רבי יוסי דפליג אדרבא עיקר התירוץ מסברת רבנן דאמרי אפילו לשנים ולגבי שני ליכא רביעית אבל לר' יוסי אדרבא בעי רביעית לכל א' וא' ותו מאי משני כלל ס"ס כיון דלגבי א' מיהא בעי רביעית לכ"ע א"כ ה"ל למחשבה ונראה דקושיא מתרצת חברתה דאי לא פליג ר' יוסי לגבי שני א"כ ה"ל לר"א לחשוב דבעי רביעית לגבי ראשון אבל כיון דלגבי שני איכא פלוגתא לכך לא רצה למחשבא אפילו לגבי ראשון כיון דלגבי שני איכא פלוגתא ושם פלוגתא לא קחשיב ועוד נראה כיון דלגבי שני איכא פלוגתא אם כן לגבי ראשון לא הוי מילתא פסיקתא דצריך לבאר דוקא לאחד כדי להוציא עצמו מפלוגתא דלגבי שני ולכך מילתא פסיקתא הוא דקחשיב ודו"ק

מיהו ק"ק לפירש"י דס"ל דגם בסומקתא נמי בפלוגת' לא קא קמיירי א"כ מה יענה בקושיית התוס' דהיכי חשיב רביעית יין לנזיר והיינו למשנה ראשונה כמ"ש התוספות וצ"ע ונראה דס"ל לרש"י דהלכתא כמשנה ראשונה וכן פסק הרמב"ם פ' ס' מהלכות נזירות דין ב' וה"ט נ"ל כיון דמשנה אחרונה ר"ע היא וקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו ואם כן לא חשיבא דר"ע פלוגתא ע"ד דאמרינן ב"ש במקום ב"ה אינה משנה וכה"ג כתב הכ"מ ז"ל פ"ק מהלכות ביאת מקדש דין ב' שכתב משם הרשב"א שהקשה דאיך חשיב הכא רביעית דמקדש דהא איכא ר' יהודה דפליג דס"ל דחייב אפילו פחות מרביעית ותירץ וז"ל דפלוגתא דרבי יהודה לאו פלוגתא משום דכבר פסק רב הלכה כר"א ולפום כן לא חש לה ר"א דעשר רביעיות דבתר רב הוה ודמיא להא דא דאמרינן ב"ש במקום ב"ה אינה משנה את"ד ע"ש וה"נ כיון דכבר פסיקא לן בכמה דוכתי הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו ה"ל כמאן דאפסיקא הלכתא בהדיא כמשנה ראשונה והילכך לא חשיבא פלוגתא ולא דמי למחלוקת דעביט ורביעית מים ופיילי של חרס דאף על גב דממ"נ הילכתא כחד מנייהו ואם כן אי הילכתא כמ"ד בעי רביעית אם כן אידך דלא כהלכת' ולא חשיבא פלוגתא וה"ל למחשבה ואי ס"ל הילכתא כאידך מ"ד דלא בעי רביעית אם כן אמאי הוצרך לשנויי בפלוגתא לא קמיירי ת"ל דלא חשיב לרביעית משום דלאו הלכתא היא מ"מ י"ל כיון דלא אפסיקא הלכתא בהדיא כחד מנייהו חשיבא פלוגתא ומיהו איכא למידק דהיכי מצינן למפסק הלכתא כמשנה ראשונה דהא משמע לישנא דמשנה ראשונה גופה חזרה להורות כמשנה אחרונה דהיינו ר"ע. וראיתי לה' ראשון לציון בחידושיו לפ"ק דסוכה דף ן' ע"א מהספר שכתב וז"ל הגם דקי"ל כמשנה אחרונה ה"מ כגון ההיא דמי שחציו עבד וחציו ן' חורין דחזרו