באר משה (כריף) טז

דתני מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון ליתני שנזיר עולם היתר מצטרף לאיסור את"ד ע"ש

ולכאורה במה שהק' דה"ל למתני' למתני נזיר עולם היתר מצטרף לאיסור י"ל דלא תני אלא מידי דלא שייכא אלא בנזירות שמשון אבל אין היתר מצטרף לאיסור דשייך בכל התורה נמי לא קתני וכה"ג משני תלמודא לקמן פרק ג' מינין דף ל"ח ע"ב גבי שייר לא יחל ומסיק אי משום הא לאו שיורא כי קתני מידי דלא איתיה בדוכתי אחריתי וכו' ע"ש ואף למאי דמשמע מדברי התוס' שם בד"ה שייר בל יחל וכו' דלא קאמר תלמודא הכי אלא אליבא דרבא אבל לאביי חשיב שיורא מ"מ לרבא מיהא אינה קושיא וה"ל לה' לבאר מיהו כי דייקת בה נראה דהדין עם ה' דא"כ מאי מקשו התוס' הכא וא"ת שאלה איכא בינייהו דנזיר שמשון ליתיה בשאלה ונזיר עולם איתיה בשאלה וכו' ומאי קושיא שהרי שאלה איתיה נמי בדוכתי אחריני כגון תרומה וטבל ונדר ושבועה והקדש וכן נמי היכי קתני נזיר שמשון אם נטמא אינו מביא קרבן טומאה שהרי בכולי מילתא נמי הכי הוא דאינו מביא קרבן על הטומאה א"ו היכא דקתני מה בין כיון דנחית לחילוק שיש בין זה לזה הו"ל למתני כל החילוקין שביניהן ואע"פ דאיתיה בדוכתי אחריני כיון שאינו באידך הו"ל למתני מידי דהוה באלו קתני נזיר עולם הוי כמו כל התורה לענין שאלה אבל שמשון לא וכן נמי נזיר שמשון היי כמו כל התורה לענין אין היתר מצטרף אבל נזיר עולם לא וכן נמי לענין טומאה. מיהו אחר המחילה מכת"ר לא דק שהרי לקמן פרק ג' מינין דף ל"ז ע"א מסיק תלמודא כי קאמר דנזיר היתר מצטרף לאיסור היינו לר"ע אבל לרבנן נזיר נמי אין היתר מצטרף לאיסור ע"ש וא"כ כיון דרבנן פליגי וס"ל דנזיר נמי הוי כמו דעלמא דאין היתר מצטרף א"כ אימא מתני' הכא רבנן היא ומה גם דקי"ל כרבנן כדפסק הרמב"ם פ"ה מה' נזירות דין ד' ומה שהקשה נמי מהפוסקים דסתמו לא קשה ג"כ כיון דפסקו כרבנן ומש"ה סתמו אבל הו"ל להרב להקשות מאיסורי נזיר גופייהו דמצטרפי אהדדי דאמרי' לקמן פרק ג' מינין דף ל"ז סוף ע"ב לימד על איסורי נזיר דמצטרף זה עם זה ומשמע אבל שאר איסורי דעלמא אין מצטרפין זה עם זה וכך פסק הרמב"ם פ"ד מ"ה מאכלות אסורות דין י"ו וז"ל כל איסורי' שבתורה אין מצטרפין זה עם זה חוץ מאיסורי נזיר וכו' עכ"ל וא"כ אי נזירות שמשון מטעם נדר לא יהא בו נמי איסורי נזירותו מצטרפין זה עם זה וא"כ לא הו"ל לפוסקים לסתום וגם הו"ל למתני' הכא למתני מה בין נזיר שמשון וכו' ודו"ק

ואגב ראיתי לו עוד שהק' וז"ל ואני שואל מאת כת"ר דאי נזירות שמשון מטעם נדר היכי שייך בנדר איסור תגלחת שהרי איסור תגלחת דבר שאין בו ממש וכו' את"ד ע"ש גם בזה לא ידעתי מאי מקשה דמהיכן משמע ליה דנזיר שמשון חל על התגלחת אע"פ ששם תגלחת דבר שאין בו ממש אי משום כיון דאיסור תגלחת הו"ל כאומר הריני נזיר שמשון מן התגלחת אימא דחל על התער בדבר שאין בו ממש וכאילו אמר הריני נזיר שמשון מן התער ואי משום דתנן לעיל דף ג' ע"ב הריני נזיר מן התגלחת ה"ז נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו ומשמע ליה דה"ה גם בנזירות שמשון אי הוה אמר הכי מהני מנ"ל הא אימא דוקא בנזיר דעלמא אבל נזיר שמשון כיון דאינו אלא נדר אם אמר הריני נזיר שמשון מן התגלחת לא מהני משום דנדר אינו חל על דבר שאין בו ממש אבל הו"ל לה' להקשות דאמאי לא קתני מתני' מה בין נזיר שמשון לנזיר עולם נזיר שמשון אינו חל על דבר שאינו ממש משום דהוי נדר אבל נזיר עולם חל על התגלחת דדבר שאין בו ממש כמו שהק' כה"ג גבי אין היתר מצטרף לאיסור ועוד נראה אדרבא קושיית הרב שהק' מהיתר מצטרף מעתה אינה קושיא דאימא תנא ושייר דשייר תרתי דבר שאין בו ממש והיתר מצטרף ולפ"ז גם קושיית התוס' שהקשו שאלה איכא בינייהו ל"ק ג"כ כיון דתנא ושייר אלא בלא"ה תירצו שפיר

מיהו תימא על ה' ז"ל דמשמע מדבריו דנזיר חל על דבר שאין בו ממש ואחר המחילה זה אינו כדמוכח מדברי התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א בד"ה אלא וכו' שהקשו וז"ל תימא דבסוף מכות דקאמר ולחשוב נמי כגון דאמר שבועה וכו' לישני דלא קתני מידי דחייל אדבר דלאו מששא ותירצו דעדיפא מינה משני ע"ש והתם במתני' דסוף מכות חשיב נמי נזיר ואפ"ה קאמרי דלא קתני מידי דחייל אדבר שאין בו ממש אלמא ע"כ ס"ל דנזיר לא חל על דבר שאין בו ממש והנראה דאשתמיט מה' מהרימ"ט דברי התוס' הללו ולפ"ז נ"ל מתני' דקתני הריני נזיר מן התגלחת ומן הטומאה נקטה המכוין ולעולם דבעי' שיאמר הריני נזיר מן התער ומן המת ודו"ק נ"ל ועיין למהרימ"ט ח"א סי' נ"ג דף ל"ה ע"ג

שם במשנה אינו מיקל וכו' עיין להתי"ט ז"ל ד"ה אינו מיקל ועיין לה' שושנים לדוד ז"ל ועיין למהרש"א ז"ל בחידושי אגדות לפ"ק דמס' סוטה דף ט' ע"ב ד"ה ניכרים דברי אמת וכו' ודו"ק

רש"י ד"ה אלא כי הא וכו' חייב על השניה אע"ג דהוי נשבע לבטל את המצוה וכו עכ"ל משמע דטעמא דחייב על השניה משום דחלה לבטל שבועת עצמו וה"ה נמי גבי נזירות וק' דא"כ ל"ל קרא גבי נזירות מ"ש משבועה וליכא למימר משום דאיכא למפרך מה לשבועה שכן חמורה שחלה על דבר שאין בו ממש משא"כ נדרים כדאמ' ספ"ק דנדרים דף י"ג ע"ב דע"כ לאו מטעם חומר שבועה הוא דחלה דא"כ שבועה קמייתא נמי חמורה היא ומאי אולמיה דשבועה שנייה דאתיא ודחייה לראשונה והא דאמרי בפ"ב דנדרים דף י"ח ע"א ומה שבועה חמורה אין שבועה חלה על שבועה וכו' דמשמע דהסברא נותנת דחלה על שבועה משום דחמורה התם לענין דחלה לקיים שבועה קמייתא כדי לחייבו שני לאוין כגון שאמר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אבל לבטל שבועה קמייתא מהי תיתי

ותו ק"ל מהא דפריך התם נדר נמי חמור שכן חל על המצות וכו' ע"ש ומאי פריך שהרי נהי דנדר חמור משבועו' משום דחל על המצוה מ"מ נזירות מיהא לית בהו חומרא משבועה שהרי לגבי שבועות הר סיני אינו חל משום דאיסור גברא והוי כמו שבועה כדפריך תלמודא מושבע מהר סיני כפיר"שי בדבור שלפני זה ולגבי שבועת עצמו נמי דנזירות חלה הרי שבועה נמי חייצא אשבועת עצמו ונמצא דכי הדדי נינהו וא"כ מאי פריך נדר נמי חמור וכו' שהרי ק"ו דקאמר הברייתא בנזירות מיירי ואימא דקרא משום נזירות הוא דאצטריך. תו ק"ל האי טעמא דחייב על השניה משום דחלה לבטל שבועת עצמו א"כ היכי מחייב